אדם אלפקיר בן ה-28 מכפר אבטין, נסע ביום שבת בלילה בכביש 6. כשמכוניתו האיצה למהירות 140 קמ"ש, גילה לפתע שאינו מצליח להאט את המכונית ושהבלמים אינם מגיבים. תוך כדי שהוא מנסה להתחמק מהמכוניות שלפניו, אלפקיר חייג למוקד כביש 6 ובזכות קור הרוח של המוקדנית ושוטרי משטרת התנועה, הצליח לעצור את הרכב מבלי להיפגע או לפגוע בנהגים האחרים שנסעו בכביש באותה שעה.
"יצאתי מכפר אבטין לכיון לוד, למשפחה שלי. במחלף אלעד לחצתי על הברקס כדי להאט את הרכב וגיליתי שאין לי בלמים", שיחזר אלפקיר ב"חדשות הבוקר", "האוטו לא הגיב, אפילו לא קצת. אני לוחץ והוא לא מאט ולא עוצר, הוא ממשיך לנסוע. הייתי במהירות של 120-140 קמ"ש".
מה עבר לך בראש ברגעים האלה?
"הייתי בסרט, פעמיים חשבתי לקפוץ מהרכב. אמרתי, אולי אשבור את היד או משהו אחר, אבל לפחות אצא חי, לא שברגליים שלי אלך למות. מתחת לגשר ראיתי מספר של מוקד כביש 6, חייגתי אליו וענתה לי נציגה. הצטרפו אלינו עוד שלושה נציגים מהמוקד ואחר כך חיברו את קצין התחבורה מהמשטרה".
איך הצלחת לא להתנגש במכוניות אחרות?
"הכביש היה עמוס, פחדתי לפגוע ברכבים אחרים. זזתי ימינה ושמאלה, למזלי היו ארבעה נתיבים. כמעט נכנסתי במשאית, ירדתי לשוליים וניסיתי לעבור אותה, אבל אז היא ירדה אלי לשוליים. השוטר אמר לי שזה היה נס, היה לי מזל שהצלחתי לעבור בין המשאית למעקה".
בזמן שדהרת על הכביש במהירות כזאת, חשבת אולי לכבות את המנוע? להרים את בלם היד?
"פחדתי לגעת במפתח, אבל השוטר אמר לי לסגור את הסוויץ' וככה האוטו התחיל להאט. הוא אמר לי לרדת לשוליים ואחרי כמה מטרים האוטו עצר לאט לאט, ואז הרמתי את האמברקס והאוטו נעצר".
איך הרגשת אחרי שהמכונית עצרה והבנת שחייך ניצלו?
"צעקתי צעקה כזאת שכל העולם שמע. איבדתי את ההכרה פעמיים, לא יכולתי לעמוד על הרגליים. כל הגוף שלי רעד. קיבלתי את החיים שלי במתנה. עד עכשיו אני לא מתאושש ממה שקרה, כל שנייה זה עובר לי בראש".
אתה יודע להגיד מה קרה לבלמים?
"כל שישה חודשים אני עושה טיפול לאוטו שלי. אח שלי לקח אחר כך את הרכב למוסך בלוד, המוסכניקית אמרה שהכל בסדר ושאין לרכב כלום. אח שלי גם נסע אחר כך ברכב והכל היה בסדר".
מה תרצה להגיד לשוטרים שדיברו איתך בטלפון ברגעים הקריטים האלה?
"אני רוצה להודות לשוטר שעזר לי וליווה אותי לאורך כל הדרך וגם לנציגה במוקד כביש 6 שהייתה איתי מההתחלה ועד הסוף. הם עבדו ביחד בצוות כדי להציל אותי".