סערה גדולה התחוללה בסוף השבוע בעקבות אמירותיו של יונה אברושמי בכתבתו של יגאל מוסקו ב"אולפן שישי". אברושמי, שרצח בשנת 1983 את פעיל "שלום עכשיו" אמיל גרינצוויג, חזר בו למעשה מהבעת החרטה על הרצח, השווה את המפגינים מול מעון ראש הממשלה בבלפור לחיידקים ואף שלח איומים מרומזים לעברם באומרו - "יש היום בחורים צעירים שילכו לבלפור והם כבר יידעו מה לעשות".
פרקליטו של אברושמי, עורך הדין אבי עמירם, טען ב"חדשות הבוקר" כי בדבריו, לא קרא אברושמי לרצח נוסף, אלא בסך הכל הביע את דעתו. "אברושמי דיבר במהלך הראיון מכעס ליבו. כשאדם אומר משהו מתוך תסכול וכעס, אי אפשר להגיד שזאת הסתה לרצח. אי אפשר לסתום פיות לאנשים במדינה, זאת דעתו".
הוא דיבר בראיון ברוגע ובנינוחות, לא בכעס. האוזניים נשרפות כששומעים אותו.
"האוזניים לא נשרפות ולא נצלות. הנינוחות שלו מאפיינת אותו לכל אורך הדרך, אני מלווה אותו 20 שנה כמעט. לא תמצא אצלו דציבלים גבוהים מדי או נמוכים מדי, זה טון קבוע אצלו. הוא הביע תסכול מכך שמפגינים נגד ראש ממשלה שנבחר".
הוא שיקר בפני השופט אדמונד לוי בוועדת השחרורים כשהביע חרטה?
"כאשר בוחנים אסיר לפני שחרור מוקדם, בודקים אצלו בעיקר את המסוכנות, כדי שחס וחלילה אחרי ששוחרר לא יבצע מעשה דומה בעתיד. זה הרכיב הכי חשוב כאשר בא אדם ועומד בפני ועדת שחרורים. אברושמי לא שיקר לאף אחד, הוא הביע חרטה, אבל יש הבדל עצום בין דעה של אדם לבין החרטה עצמה".
זאת דעה לגיטימית בעיניך?
"מה זאת דעה לגיטימית? יש לך במדינת ישראל שמאל קיצוני רדיקלי, יש ימין רדיקלי, יש את אודי אדיב, יש מרגלים מכאן ועד להודעה חדשה. בסוף, הם עמדו בפני ועדת שחרורים והם שוחררו. אברושמי ריצה את מלוא עונשו. אדם יכול להחזיק דעה, קיצונית ככל שתהיה, כל עוד היא לא חוצה את הרף הפלילי. זאת לא הסתה".
אתה מעריך שבעקבות הראיון המשטרה תעצור את אברושמי?
"לצערי אברושמי אושפז בבית החולים ביום שישי עם אירוע כלשהו, מפאת צנעת הפרט אני מציע להשאיר את זה בצד. תתכבד רשות האכיפה ותחקור את מה שהיא צריכה לחקור. יש הבדל עצום בין הבעת דעה לבין הסתה. קו התפר שעובר בין שני המושגים האלה הוא גבוה מאוד, יהיה קשה לחצות אותו. להערכתי, אני מסופק אם יחקרו. האיש לא עשה דבר, לא יצא מגדרו, לא יצא מפתח ביתו. אמר את מה שאמר ובזה נגמר העניין".