יאנה לוינזון, ישראלית שמתגוררת בקייב, מצאה את עצמה עם פרוץ המלחמה במצב מסכן חיים. ימים ארוכים שהיא ומשפחתה מסתתרים במרתף, ללא יכולת לברוח - בזמן שבני המשפחה בישראל חסרי אונים ולא מצליחים לעזור.
יעל לוינזון, אחותה של יאנה, סיפרה הבוקר (שני) לניב רסקין: "המצב קשה. כבר חמישה ימים שהנשימה נעצרה, זה חוסר אונים וחרדה שמשתקת את כל הגוף. מצד אחד אני כל הזמן קוראת חדשות כדי לדעת מה קורה, מצד שני אני מפחדת לקרוא את החדשות. יש געגועים וכאב על מה שהם נאלצים לעבור".
"אנחנו רוצים שזה ייגמר ולחזור לארץ", פרצה יאנה בבכי, "אנחנו מתגעגעים, מבקשים שינסו להוציא אותנו מפה. עם כל יום שעובר המצב הנפשי מדרדר, כל יום קשה ומפחיד יותר. שמענו שהרוסים מתקרבים לקייב, אנחנו לא יוצאים מהבית. אתמול בקושי יצאנו מהמרתף. בכניסה לשכונה שלנו הציבו בלוקים של בטון ודוקרנים, עומדים מתנדבים שמנסים להגן עלינו מכניסת טנקים. בסופרים אין קמח, אין שמרים, אין לחם, אין בשר טרי. בקושי נשארו קטניות".
הבנות שלך מבינות את המצב?
"הסברנו להן מה קורה. אנחנו מנסים לשמור איתן על שגרה, אבל כל פיצוץ שהן שומעות או רעש מוזר, הן ישר רצות למרתף. הן מפחדות. אנחנו מנסים לזהות אצלן סימני מצוקה ואם כן לנסות לטפל בזה באיזושהי דרך. הקטנה משתעלת, היא מצוננת, אבל אין לי אפילו אפשרות לקחת אותה אל הרופא. אנחנו פה לבד. בן לילה החיים שלנו התהפכו, נכנסנו למין חלום בלהות שאנחנו לא מצליחים להתעורר ממנו".
יעל, את מרגישה חוסר אונים. אין לך מה לעשות.
"אין מה לעשות וחוץ מרגשות חוסר האונים, יש גם רגשות אשמה. אני יכולה בכל רגע נתון לצאת מהבית וללכת לסופר, יכולה לראות אור יום, אבל הם יושבים שם במרתף. אמא סיפרה לי שכשהייתה הפוגה היא יצאה לסופר, אבל אין כלום - אין לחם, אין שמרים, אין קמח. בין המדפים היא מצאה חתיכה של לחם, והיא סיפרה על זה בכזאת שמחה. שב-2022 אמא שלי תשמח לחבילת לחם? זה שובר את הלב. אי אפשר לעזור, אנחנו פה מרחוק".