"מי שמחפש היום מידע על השואה ברשת מגיע בדרך כלל לוויקיפדיה שם המדיע טכני ולא נגיש", כך אומר ירון דויטשר ראש אגף דיגיטל בספריה הלאומית בירושלים, "או שמגיעים לאתרים של מכחישי שואה".
המשימה של הספריה, לדבריו, היא לייצר מידע שהוא לא רק טכני, אלא כולל סיפורים אישיים, וזה קורה בבלוג שקיים באתר. אחד הסיפורים שעלה לאתר הספריה, הוא על הספר "בלבב ימים" מאת ש"י עגנון. "יש לנו אותו אולי בעשרה עותקים בספריה, אבל עותק אחד ספציפי קצת חרוך ויש בו קצת סימני דם. הוא נשלף ברגע האחרון משריפת הספרים בברלין בליל הבדולח ב-1938". דויטשר מספר שהספר הוצל על ידי יהודי שעלה אחר כך לארץ, הלך לביתו של עגנון וסיפר שהספר הציל את חייו.
"אנחנו מקבלים ואוספים חומרים מכל העולם, וגם סורקים חומרים קיימים. יש ארכיון שאנחנו עומדים לסרוק בקרוב ויש בו 250,000 בקשות הגירה של יהודים שביקשו להימלט מווינה, אוסטריה בתחילת מלחמת העולם השניה. זה תיעוד מפורט של שמות, שמות משפחה, שמות ההורים, מקצוע, ופירוט מלא". יהודי אחד, מספר דויטשר, נשאל לאן הוא רוצה להגר והשיב "לכל מקום שבו יש תרבות".
המלחמה ברשת על תשומת הלב היא גם מול מכחישי שואה. אחד החיפושים הפופולרים בנושא היה השאלה "Did the Holocaust really happen?" - האם השואה באמת התרחשה. גוגל חטפה ביקורת על כך שבכלל היא משלימה את המילים "באמת התרחשה", לשאלה "האם השואה...". בתוצאות הראשונות היה אתר מכחיש שואה, והפתרון היה של יזם ישראלי הקים אתר שנושא את השם הזה ובו ליקט עדויות ומסמכים. כרגע אתם עשויים למצוא קישור להכחשת שואה בוויקיפדיה בחיפוש הזה.
אמצעי נוסף לשימור הזכרון הוא הולוגרמות של ניצולים - יוזמה מהשנים האחרונות של קרן השואה שייסד סטיבן ספילברג. בארכיון של ספילברג יש עשרות אלפי שעות של עדויות מניצולים. בשנים האחרונות צולמו עשרות שעות מחדש, הפעם במצלמות שמקיפות את הניצולים ב-360 מעלות. הם צולמו עונים על מאות שאלות.
העדויות שלהם מוקרנות במוזיאונים ובפני תלמידים שיכולים להציג שאלות ספציפיות, ולקבל מענה מדוייק, מדמות שנמצאת איתם באופן וירטואלי בחדר.