בזמן שאמו, יפה אדר בת ה-85, מוחזקת ברצועת עזה ובנו נעדר, משה אדר, תושב ניר עוז, מנסה להתאושש מאירועי יום שבת האחרונה, כשמצא את עצמו מתעמת עם המחבלים ומבריח אותם, ובכך מציל את חייו.
"בשבת התחילה הרעשה מאוד כבדה, בהפתעה גמורה. זה נמשך המון זמן, חצי שעה, ואחריה קצת שקט", תיאר אדר, "התחלנו לשמוע קולות של ערבים. הסתכלתי מהחלונות וראיתי אנשים עם RPG ומחבלים בטנדרים ואופנועים. בשלב מסוים הכנסתי את זוגתי ואותי לממ"ד וישבנו שם בשקט, נעלנו אותו".
"בשלב מסוים הם נכנסו הביתה וניסו לפתוח את דלת הממ"ד כמה פעמים. הם הלכו וחזרו. הבנתי שזה לא יכול להימשך ושצריך להעביר את המלחמה אליהם. נתתי להם לפתוח את הדלת, שלפתי את האקדח ויריתי בהם. הם נפגעו וברחו. סגרתי את הדלת חזרה ולשמחתנו הם לא חזרו עוד פעם. ככה ישבנו וחיכינו. הרחנו את השריפה, שכל הקיבוץ נשרף. למזלנו את הבית שלנו הם לא שרפו. חיכינו".
מה ידעת על מצב אמך ובנך בשעות האלה?
"בשעות האלה לא ידענו שום דבר. יש לנו אפליקצייה ייעודית לקיבוץ והיה נורא לראות את הודעות האנשים שנשרפו חיים, שנרצחו. זה היה נורא".
מה אתה יודע כרגע על הקרובים שלך?
"לגבי אמא, יש את הסרטון הוויראלי שרץ ברשת. זה נותן תקווה, כי זה אות חיים. לגבי תמיר, אנחנו לא יודעים כלום. לצערנו, אף גורם לא בא להגיד לנו, לטוב ולרע, מה קורה. אף אחד. אנחנו נטושים כמו שהיינו נטושים בשבת. חוץ מגלעד קריב שטרח להגיע לכאן לחבק, אף אחד לא טורח לדבר איתנו ולהגיד לנו באיזה מצב הדברים עומדים".
פינו אותך לאילת.
"אני רוצה להגיד תודה להמון אנשים טובים מאילת שעוטפים אותנו, לרשת ישרוטל שאנחנו נמצאים במלון שלה והשירות פה, הרצון והנתינה מדהימים, לבעל בית קפה שנמצא פה ליד ואומר: 'אתם לא משלמים, הכל עליי'. עוטפים אותנו שזה מדהים".