מהומה בפגישה בין חברי קבינט המלחמה לנציגי משפחות החטופים אמש. כשברקע חידוש הלחימה ועדויות נשים ששוחררו מהשבי על התנאים הקשים, חלק מהמשפחות דרשו מהקבינט לעצור את הפעולה הצבאית ולחזור למשא ומתן על שחרור החטופים, מתוך החשש כי הפגזות חיל האוויר עלולות לפגוע ביקיריהן.

ליאור פרי שאביו חיים מוחזק בשבי החמאס, סיפר: "אנחנו בקשר יום-יומי עם המשוחררות ומקבלים עדכונים לגבי האנשים שנשארו בפנים. עדכונים רעים מאוד. המצב שם הולך ומחמיר, זה עניין של ימים ספורים. הייתה תחושה שהן הצליחו להעביר איזשהו רגש, איזשהו מסר, כשעמדו מול הקבינט וצעקו את הצעקה שלהן: 'אתם מפציצים אותנו, הפצצתם אותנו, נפלה לידי פצצה ובנס לא התפוצצה'. זה היה מאוד חזק. קיוויתי שזה הצליח לחלחל באיזשהו מקום, אבל כמה דקות אחרי זה, כשעברנו להצהרות, לא הייתה שם הצהרה אמיצה שאומרת: 'החטופים בסדר העדיפויות העליון'. ממשיכים עם הניסיון להציג את מיטוט החמאס והשבת החטופים בתור שתי מטרות שאפשר לשאוף אליהן במקביל. מבחינתי זה קשקוש".

מה ידוע לך על אבא?
"אבא נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז בשבת בבוקר. כשנכנס מחבל, אבא הדף אותו - אבל הבין שיחזור שוב. הוא החביא את אשתו בתוך הממ"ד, וכשהמחבלים הגיעו בפעם השנייה הוא יצא אליהם, בתקווה שלא ייכנסו לבדוק. הוא הקריב את עצמו בשביל להציל אותה, ואכן עשה זאת. הם לא נכנסו. מבחינתם הייתה להם חטיפה מאוד קלה, הם לקחו אותו והלכו. אחד הדברים שהכי קשים לאבא שלי כרגע, ואת זה אנחנו יודעים מעדויות האנשים שהיו שם, זה שהוא לא יודע מה עלה בגורלה. כשנחטף מהקיבוץ הוא ראה בדרך גופות, שריפות והרס. כבר חודשיים שהוא לא יודע מה עלה בגורל אשתו. הוא חי בידיעה שאולי הקריב אותה גם".

איך הם מעבירים את הימים, מה עושים שם?
"היו דיבורים על זה שהם מנסים לייצר לעצמם שגרה. זה לא מעודד. שום אות חיים שקיבלנו ממנו לא באמת מעודד אותנו, כי ברור לנו שבמצב המנטלי של אנשים בגיל הזה, והוא לא לבד, הוא בקבוצה של 12 קשישים, כל תנועה הכי קלה במצב הנפשי שלהם יכולה לדרדר משמעותית את המצב הגופני שלהם. הנשים שהיו שם עזרו להם קצת לקום ולהסתובב, שמרו על איזושהי שגרה, מינימום פעילות כדי שהם לא יתנוונו לחלוטין".

אתה מקבל מידע עליו רק מהמשוחררים, לא מגורמים רשמיים?
"לומדים על זה אך ורק מהחטופים ששוחררו. בני המשפחה של החטופים מתחקרים את האנשים שלהם ומעבירים לנו ישירות את המידע. זה קריטי מאוד. אבא שלי העביר הודעה, שהוא מרגיש שנבגד פעמיים. חודשיים שאני צועק על תחושת הבגידה וההפקרות, והנה זה מגיע גם ממנו. אנחנו יודעים שהם נמצאים במנהרות. אנחנו קוראים עכשיו על רעיונות להציף את המנהרות במי ים. ההתנהלות הזאת קשה מאוד ושומטת לנו את האמון בקבינט, שמצד אחד אומר שרוצה להחזיר, אבל בד בבד מספר לנו על הדרכים שלו לתת מכה אחרונה לחמאס, שזה תמות נפשי עם חטופים".

עם אילו תובנות יצאת מהפגישה?
"הפגישה התחילה ברגל שמאל. ברגע שלא נאספו טלפונים בכניסה לישיבה כמו בפעמים קודמות, היה ברור שזה לא עומד להיות משהו ענייני אלא המריחה הרגילה. הייתה התקוממות מאוד גדולה על זה וניסיון שלנו, המשפחות, לאסוף טלפונים. הגיעה הוראה מלשכת גל הירש, שיהיו טלפונים בפנים ומצלמות של לשכת העיתונות. היה ברור לנו שזה לא הולך להיות ענייני, וחבל. עשינו צעד של להוציא טלפונים אחרי זה, כדי להראות נכונות שבאנו לשמוע ולהשמיע דברים חשובים ועניינים - ולא לקבל עוד פעם מריחה. עדות ארבע החטופות הייתה מטלטלת".

חברי הקבינט אומרים: החמאס הוא זה שהפר את ההסכם ומשחק בנו.
"ועדיין, הבחירה הייתה בידי ישראל. חמאס עשה את מה שחמאס אמור לעשות: להתל בנו, למתוח אותנו, להוציא לנו את המיץ. אנחנו אמרנו: טוב, חוזרים ללחימה. זה לא שחמאס עצר את רשימות החטופים, אלא הציג משהו אחר שלא היה במתווה. יש תחושה שמדינת ישראל הייתה צריכה פתאום להוכיח: אני השולט, אני האחראי, אני עוצר עכשיו וחוזר ללחימה כדי להפעיל עליך עוד לחץ. עשרה חטופים יכולתם לשחרר? אמרתם לא? זה עליכם".

איך האווירה בין המשפחות?
"יש בין המשפחות חילוקי דעות לגיטימיים והגיוניים מאוד. אנשים שיקיריהם לא הולכים להיות משוחררים בקרוב, כמו הורים לחיילים והורים לצעירים, אומרים: 'שחררו אותם קודם'. הדרישה הזאת הגיונית ומובנת. כל אחד ירצה שישחררו את יקיריו ראשונים. אני בן לאב זקן, כמעט בן 80. נילי מרגלית, אחות במקצועה, הייתה שם ופגשה את אבא. היא שימשה כמלאך השומר. היא אומרת שפיזית יכול להיות שאבא בסדר, אבל מנטלית המצב שלו הולך ומדרדר".

בן דנציג שאביו אלכס חטוף בעזה הוסיף: "יצאתי בתחושה של אפס תקווה. ארבע חטופות דיברו אחת אחרי השנייה, סיפרו את הסיפורים הכי מזעזעים בעולם, אישרו שצבא ההגנה לישראל ובנימין נתניהו חסר האחריות מפגיזים את האנשים שלנו במטוסי קרב. אנשים שלנו מתו מהפצצות המטוסים שלנו. חייבים לחדול מזה ולהציל חיי אדם. אף אחד מאותה חבורת אנשים שאמורה להגן ולשמור עליי, לא ראה לנכון לקום מהכיסא ולרדת לעם, שלוש מדרגות בדיוק, לגשת לאחת מארבע הנשים שדיברו בצורה מהממת, מרגשת ומפחידה מאוד ולהגיד משהו אנושי. אני איבדתי את התקווה. נתניהו מפציץ לאבא שלי את הראש והוא צריך להתבייש בזה. חיי אדם אמורים לבוא לפני כל אג'נדה צבאית. צריכים להציל את האנשים שלנו שהממשלה הפקירה למות".