ארבעת הנרצחים בפיגוע בעלי הובאו למנוחות: אלישע אנטמן, נחמן שמואל מורדוף, הראל מסעוד ועופר פיירמן זכרונם לברכה. מסעוד, בן 21 במותו, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים כואבים. הבוקר, נזכרו הוריו יעל וגיל ברגע הנורא שבו התבשרו כי בנם נרצח בפיגוע.
"היינו בבית שלנו, באמצע השיפוצים. היינו בקומה למעלה כשמישהו נכנס וקרא לנו: 'גיל ויעל, בואו למטה'. לא זיהינו את הקול, לא ידענו מי זה. ירדנו למטה וראיתי את ראש המועצה. ישר הבנתי מה קרה", סיפר גיל, "יעל חשבה שאולי באו בגלל השיפוצים, שאולי עשינו רעש וזה הפריע לשכנים. הושיבו אותנו על כיסא וסיפרו לנו את הנורא מכל שיכול לקרות לבן אדם".
"זה הלם. לא הבנתי מאיפה זה נפל לי באמצע יום שגרתי, באמצע החיים", תיארה יעל, "פתאום באים ומבשרים לי כזו בשורת איוב. הדבר הראשון ששאלתי זה: הוא חי או מת? לא הייתה בשורה טובה להגיד. כשאמרו 'אנחנו מתנצלים', הבנו שכבר אין ילד".
הראל הקים חווה והקדיש את מרבית זמנו לעבודה בשטח: "הראל היה ילד מאוד מיוחד, תמיד הלך בדרך שלו", תיאר גיל, "מאז שהיה נער, החלום שלו היה להקים חווה בעצמו. הוא תמיד הסתובב בכל מיני חוות בארץ ישראל. אחרי שהשתחרר הוא קנה עדר עיזים, כ-50 עיזים. זו הייתה האהבה שלו. אלה שעושים את עבודת הקודש הזאת, הם החלוצים של ימינו. בלעדיהם - לאף אחד במדינה הזאת אין זכות קיום".
ספרו על המפגש האחרון איתו.
יעל: "זכינו שבשבת האחרונה הוא היה איתנו. בגלל שהיינו בשיפוצים, נאלצנו לצאת מהבית. הבן הבכור שלנו דביר וכלתו דנה פתחו בשמחה את ביתם לרווחה והתארחחנו אצלם. זו הייתה שבת של הרבה שיתוף, צחוק ושמחה, גם עם האחים הקטנים שלו שהצטרפו. הוא שיחק, צחק והקפיץ אותם, עשה שמח כמו שרק הוא יודע. כנראה שבתת-מודע שלו זו הייתה שבת של סגירה, שהראל ידע שהוא נפרד מכולנו".
מה הכי יחסר לכם בו?
גיל: "אהבת הארץ שלו. אלה מושגים שאנחנו לא מבינים אותם: להיות עם הצאן, לבד, בשטח, להבין שאם אתה לא שם אז מישהו אחר שם. גם אהבת האדם שהייתה לו. היו אלפי אנשים בהלוויה. כשנסענו בכביש ראינו מלא רכבים. אנשים שלא הכירו אותו ובאו להשתתף בצערנו. אנחנו יושבים פה ושומעים את הסיפורים מהחברים שלו, כמה אהבת אדם הייתה לו, כמה הוא קישר בין אנשים שבכלל לא היו קשורים אחד לשני. משהו מטורף".
יעל: "הכי אתגעגע לשקט שלו, לעיניים שמדברות בלי להשמיע מילה, לחיוך התמים שלו ולזה שלימד אותנו שצריך לקחת הכל בשמחה, לזרום עם החיים, לא להיות כבדים. הוא תמיד אמר לי: 'אמא, קחי את הכל בקלות. תעשו מה שאת באמת רוצה. אל תחשבי מה אחרים יאמרו'. ככה הוא חי. אנחנו נלמד ממנו. אני לוקחת את זה לעצמי, לילדים ולמשפחה. נמשיך את דרכו".
בתקופה הזו פיגוע רודף פיגוע, יש תחושת חוסר ביטחון. מה תרצו להגיד למקבלי ההחלטות?
גיל: "הראל נרצח כי היה יהודי. זה לא משנה איפה אתה נמצא, רוצים לרצוח אותנו בכל מקום בארץ ישראל: בין אם בעלי, בשומרון, בדיזנגוף בתל אביב או בירושלים. הפיגועים מגיעים לכל מקום כי אנחנו יהודים. עד שלא נבין שרודפים אותנו כי אנחנו יהודים, לא נצא מהפלונטר שאנחנו נמצאים בו. אנשים חושבים שהמלחמה נגמרה ושאפשר לנוח על זרי הדפנה. המצב ממש לא ככה. אנחנו במלחמה וכדאי שנתעורר. יש לנו עם אחד ומדינה אחת ואם לא נשמור עליה, אז גם היא תלך ונצטרך לחזור עוד פעם לגלות בת 2,000 שנה. כדאי להתעורר ומהר".