למעלה מ-400 רקטות נורו מרצועת עזה מאז פרוץ מבצע עלות השחר, כשבשדרות רקטה פגעה פגיעה ישירה בבית. למרבה המזל בני המשפחה נכנסו לממ"ד עם הישמע האזעקה ובכך חייהם ניצלו. לבית נגרם נזק רב.
אם המשפחה, חופית ביטון, תיארה הבוקר: "עברנו יום מאוד קשה, מכל הבחינות, גם נפשית וגם פיזית. לא היה קל לראות את זה. זה היה נראה כמו איזשהו סרט, מחזה אימים, מאוד מלחיץ ומפחיד, במיוחד כשהילדים שלך קטנים והם איתך במצב כזה. כל מדינת ישראל צריכה להישמע להנחיות פיקוד העורף. אם לא היינו נשמעים להנחיות, יש אפשרות שעכשיו לא הייתי כאן. המזל שלנו שנכנסנו לממ"ד ופשוט הצלנו את החיים שלנו".
ביטון שיחזרה את רגעי הפגיעה, "לא ישנו בלילה שלפני, כל הלילה היו שיגורים. קמנו בבוקר בסביבות 10:00. לילדים היה משעמם, אי אפשר לרדת איתם למטה, ניסינו לשחק איתם. נכנסתי למטבח כדי למזוג להם אוכל, הם סיימו לאכול, יצאנו מהמטבח והתיישבנו בסלון. היה צבע אדום, הלכנו לממ"ד וסגרנו את הדלת".
"פתאום שמעתי בום שלא שמעתי עד עכשיו. הסתכלתי על בעלי ואמרתי לו: אלי, זה פה, זה בתוך הבית שלנו. פרצתי בבכי, מן הסתם כל אחד שרגיש זה יכול לקרות לו. הוא אמר לי: 'תירגעי, אני יוצא', פתח את הדלת, וכל המטבח והסלון שלי עשן. כל הבית שחור. ראינו שבחדר הכביסה הכל התפוצץ, החלון שלנו התעקם, המזגנים התפוצצו. זה היה מחזה מפחיד. התחיל לעלות ריח לא טוב, בהתחלה חשבתי שזה גז, בעלי אמר שלא, שזה ריח הרקטה. תפסתי את הילדים, ירדתי למטה וראיתי את כולם בחוץ. נפל לי האסימון שזה קרה לי".
מה עבר לך בראש ברגעים האלה?
"זה פשוט מזעזע, ראיתי את המוות מול העיניים. זה היה מפחיד. לא פחדתי על עצמי אלא על הילדים שלי, שהיו חסרי אונים. הם ראו את זה וזה פשוט מזעזע, אין מילה אחרת. תודה לבורא עולם שהשאיר אותנו בחיים ותודה לפיקוד העורף על ההנחיות שלהם".
איך הצלחת להישאר חזקה מול הילדים שלך ברגעים האלה?
"יש משפט שתמיד אני אומרת, זה קרה לי וזה קורה לכל הנשים והאמהות בישראל - אלוהים נותן כוחות, לא יודעת איך. הקדוש ברוך הוא בשמיים נותן כוחות. אני בן אדם מאוד מאמין. כשאתה רואה בטלוויזיה אנשים אחרים שזה קרה להם, כואב לך, מאוד כואב לי כשאני רואה את זה על אחרים, אבל ברגע שזה מגיע אלייך, זה מחזה נוראי. אי אפשר להמשיך לסבול את זה כבר".
העובדה שהספקתם להיכנס לממ"ד הצילה אתכם.
"ברור. מי שלא נכנס לממ"ד זו סכנת חיים, אף אחד לא יודע מה יקרה לו. רק אלוהים יודע איפה זה ייפול, אנחנו לא יודעים. למה לקחת סיכון? פשוט לקום לממ"ד".
איך הילדים? מעכלים?
"כן, זה קשה. הילדים שלי מאוד מפוחדים. אקח אותם לטיפולים, לא אשאיר את זה ככה. גם אני עדיין קצת בהלם, לא חזרתי לעצמי. לאט לאט".
איך מסבירים להם את האירוע?
"הגדולה שלי מבינה, הקטן קצת פחות. הגדולה אמרה לי: 'אמא, הלך לנו הבית, איפה נישן הלילה?'. אמרתי לה: יפה שלי, הכל בסדר, תהיי רגועה, נלך לסבתא ונישן אצלה. שאלו אם אני רוצה ללכת לבית מלון, לא רציתי, העדפתי לבוא להורים שלי. זה הבית שגדלתי בו, זו הנחלה שלי, אני מרגישה פה הכי טוב והכי קרוב. לא להיות לבד, אלא עם המשפחה שלי שזה מאוד חשוב. יש לי משפחה תומכת ואוהבת, אבא ואמא הם הכל בשבילי".