מרדכי צ'כנובר בן ה-97, הוא אחד מניצולי השואה שחולקים את סיפור הישרדותם במסגרת המיזם "זיכרון בסלון". כשהמלחמה פרצה איבד צ'כנובר את אמו ואחיותיו ובמשך שנים חשב שגם אביו לא שרד. שלוש שנים עבר בין מחנות ההשמדה ונלחם על חייו, כשהוא מתמודד עם קור, רעב נורא ואיום מוות תמידי.
בשיחה עם נסלי ברדה ב"חדשות הבוקר", העיד צ'כנובר כי במהלך שנות המלחמה הרגיש כאילו מת מאה פעמים. "הייתי רעב, היה לי קר, קיבלתי מכות ונפלתי, ובכל זאת קמתי", תיאר צ'כנובר, "היו הרבה מצבים כאלה, אבל אני נשארתי בחיים. אני חושב שזה אולי נס מהשמיים".
בשנת 1942 הגיע יחד עם הוריו ושתי אחיותיו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. הפעם האחרונה שראה אותן בחיים הייתה על הרציף. "הפרידה הזאת מאמי ומאחיותיי על הרמפה הייתה הדבר הקשה ביותר בחיי. לא ידעתי לאן הן הולכות, אבל הייתה לי תחושה לא טובה", סיפר צ'כנובר, "הייתי ילד בן 18 שזקוק לאמא ולאחיות שלו".
אתה זוכר את הנסיעה ברכבת אל המחנה?
"היה מרחק רב בין הגטו במלאווה לאושוויץ. נסענו בקרון משא, לא קרון נוסעים. הגענו ב-10 בדצמבר 1942 ב-12 בלילה, והיו לפחות 20 מתים בתוך הרכבת. לא היה מקום לשבת בקרון, אז היינו צריכים לעמוד. ירדנו מהקרון על ארבע כי השרירים ברגליים התכווצו. החזקנו אחד את השני וירדנו לסלקציה. שמאלה וימינה. שם הייתה הפרידה. אבא ואני מצד אחד, אמא ואחיותיי מצד שני. מהטרנספורט שלי לא נשארה אף אישה אחת. כולן הלכו למוות".
שרדת בתנאים בלתי אפשריים. אתה זוכר את היום שבו שוחרר המחנה?
"כששיחררו אותי הבריטים ב-15 באפריל 1945 היה לי דופק, אבל לא הייתי בהכרה. הגעתי לעיר מינכן ופגשתי בחור בן עירי. הוא אמר לי, 'תשמע, יש לי בשורה טובה בשבילך. אבא שלך חי והוא נמצא במחנה העקורים בפלדאפינג'".
איך נראה המפגש ביניכם?
"אבא היה עילוי, הוא ידע עשרות ומאות דפי תלמוד בעל פה. כשבאתי לפלדאפינג הוא ישב בראש שולחן ומסביבו 30 איש. הוא לימד אותם דף יומי. כשהוא ראה אותי הוא קם ושנינו התעלפנו. אמרתי לו, 'אבא, יותר לא ניפרד'".
מה הכוח שהחזיק אותך בחיים כל השנים האלה?
"המטרה שלי הייתה לסייע לבני אדם. אני לא קיבלתי סיוע, או שהסיוע שקיבלתי היה מועט מאוד. לכן, חיפשתי דרכים לעזור לבני אדם והצלחתי בזה. הייתה שואה נוראה, שישה מיליוני יהודים נרצחו על לא עוול בכפם רק בגלל שהם יהודים. מי ייתן והעבר המר, הקשה והנורא והאיום היה קץ לכל סבלותינו וצרותינו כעם היהודי והעתיד יביא פיצוי לחוב הגדול של העבר".
