נרצחי הפיגוע הקשה בתל אביב יובאו היום (ראשון) למנוחות. הלוויתו של תומר מורד ז"ל תתקיים בבית העלמין פרדס חיים בכפר סבא בשעה 15:30. הלוויתו של חברו הטוב, איתם מגיני ז"ל, תיערך באותו המקום כשעה לאחר מכן. בשעה 17:30 יובא למנוחות ברק לופן ז"ל בבית העלמין שבקיבוץ גינוסר.

סבו של מגיני, חגי, שמע על הפיגוע בטלוויזיה ומיהר לשלוח לנכדו הודעת וואטסאפ שלא נענתה. "בזמן האירוע הייתי במחשב, התעסקתי בהזמנת קרוז שתיכננו לקיץ", סיפר חגי ליואב לימור, "אשתי באה ואמרה לי, 'שמעת שיש פיגוע בתל אביב?'. אמרתי לה - לא, יש פיגוע? באנו לטלוויזיה והסתכלנו. החלטתי שאם איתם לא יצר קשר מעצמו עד עכשיו, שזה מה שהיה אופייני לו, אז אני אסמס לו".

"כתבתי לאיתם, 'תן סימן שהכל בסדר איתכם'. שני קווים אפורים שלא הופכים לכחולים. התגובות שלו לוואטסאפ היו מיידיות. הוא לא משאיר אותך להתייבש כאילו לא ראה ועונה אחרי יומיים. ישר מגיב. הרמתי טלפון לאבא שלו שכבר היה באוטו בדרך לבית החולים. הבנתי כבר בדיוק. בסוף, כשהאבא בא אלינו, כשהוא פתח את הדלת אמרתי לו - אנחנו יודעים. הוא די התפלא מאיפה אנחנו יודעים, זה לא שמישהו הודיע לנו, אבל הבנו לבד".

חגי ספד לנכדו איתם, "ככל שאני חושב יותר איך אפשר לספר על בן אדם כזה, יותר קשה לי למצוא את המילים - ובדרך כלל אומרים שאני טוב במילים. הקלישאות אומרות על כל אחד שקרה לו אסון איזה מין בן אדם הוא היה, אבל איך עכשיו אני יכול להסביר לאנשים שבמקרה הזה זו לא רק הקלישאה הרגילה".

"איתם היה בן אדם שלא פוגשים. הוא היה מיוחד, אמרו את זה כל האנשים שהכירו אותו כל השנים והרגישו את זה. כשאיתם נכנס לחדר, נכנס יחד איתו איזה סוג של אור, כל האווירה הייתה משתנה. אין לי הסבר מילולי לתופעה הזאת".

מגיני ז"ל היה מאורס לאיילה והשניים היו עסוקים בהכנות לקראת חתונתם. ליאה ארד, אמא של איילה, סיפרה הבוקר: "ממש נערכנו לחתונה. בשעות האלה היינו אמורים לשבת אצלי בבית כי לפני שבוע איילה ביקשה, 'אמא, תפני את שבת בבוקר, אנחנו רוצים לדבר על תוכניות החתונה, להתייעץ, לסגור דברים, להגיד מה התוכניות ולשמוע את דעתך'".

"איתם היה ממש בן בית אצלנו. אנחנו מאוד אוהבים אותו, לא יכולה להשתמש במילה אהבנו. הוא היה אחד האנשים שבכל מקום שהלך אליו היה אהוב. הוא מהבחורים שהם גם חזקים וגברים, אבל גם רגישים. יודעים להביע רגשות, שמים לב לכל דבר. הוא היה כולו לב אחד גדול, כולם אהבו אותו. כולם".

מה היה בערב הפיגוע, ביום חמישי?
"הייתי באירוע שאירגנתי בעצמי, ופתאום מישהו שיודע שהבת שלי גרה בתל אביב בא אליי ואמר, 'היה פיגוע בתל אביב'. שאלתי איפה, אמרו לי דיזנגוף. ישר צילצלתי לאיילה, היא הייתה בממתינה. למרות שהתקשרתי הרבה, היא לא ענתה. זה כבר הדאיג אותי. התקשרתי לאיתם והוא בכלל לא ענה לטלפון. מי שמכיר את איתם יודע שאין דבר כזה. אם איתם יודע שהיה פיגוע, הוא יענה לטלפון. אין דבר כזה שהוא לא ייתן לנו לדעת שהכל בסדר".

מתי הבנת שקרה אסון?
"איילה חזרה אליי ואמרה, 'אמא, הוא לא עונה'. הבנתי שמשהו פה לא בסדר. בינתיים הבנו שהפיגוע היה בבר שבו הוא היה. עזבתי את האירוע שהייתי בו באמצע, אפילו לא אמרתי שלום לאנשים, והגעתי לאיכילוב. כשנכנסתי שאלתי אם איתם מגיני פה. שאלו מה הוא בשבילך, אמרתי שהוא החתן שלי. ביקשו לראות תמונה שלו, הראתי להם את התמונה בוואטסאפ. באותה שנייה, לפי הפרצוף שלהם, הבנתי שטוב אין לנו פה - אבל לפחות הוא פה. אולי בכל זאת הוא רק בין הפצועים קשה, ואם הוא בין הפצועים קשה הכל יהיה בסדר. איתם הוא בן אדם חזק, יש משפחה תומכת, הכל יהיה בסדר. אמרו לי, 'בואי לחדר משפחות, הרופא ידבר איתך'".

איך איילה מתמודדת?
"היא בשוק ובכאב מאוד מאוד גדול, עם הבלחות של בכי ברגעים מסויימים. החיים שלהם היו מאוד שזורים אחד בשנייה, מאוד. זאת יכולה להישמע קלישאה, אבל כולם דיברו כל הזמן על הזוגיות המיוחדת שהייתה להם. הם ידעו לתקשר, הם אהבו מאוד אחד את השנייה והיו רגישים אחד לשנייה".