ביד אחת נשק, בשנייה מצלמה: לרון שוורצמן היה אמור להתחתן בסוף חודש אוקטובר האחרון, אבל מצא את עצמו נלחם ברצועת עזה. במשך חודשים תיעד את שירות המילואים שלו ביחידת עוקץ, ולא הפסיק לצלם גם לאחר שנפצע ברגלו ואושפז. כעת, כשהוא נמצא מספר חודשים בשיקום, שוורצמן שואף ליצור סרט באורך מלא מחומרי הגלם שאסף. לטובת העניין, נפתח קמפיין גיוס כספים המוני בשם "חתונה מאוחרת". הבוקר (ב') סיפר בריאיון לנסלי ברדה ויואב לימור על הצילומים שביצע ועל התקווה שיצליח להפיק את הסרט.
"בשבעה באוקטובר כמו הרבה אחרים הוקפצתי ליחידה שלי להכנות ולחימה בעוטף. בסוף אותו חודש הייתי אמור להתחתן, הבנו כבר שזה לא ייצא לפועל אבל מה שהכי מטורף זה שבאותו יום נכנסתי לעזה. הייתי שם חמישה חודשים עם הפסקות. נפצעתי בפברואר בח'אן יונס, עדיין בשיקום ומשתקם. אני יחסית בסדר, כבר ארבעה חודשים באשפוז, נפצעתי ברגל וחלק מהשריר שלי שם עף. לא להצליח ללכת זה הדבר שמטלטל את החיים שלך בהתחלה".
צילמת ותיעדת הכל מההתחלה?
"צילמתי בערך שבועיים אחרי שהכל התחיל, לפני שנכנסנו. השגתי מצלמה קטנה וכמה גו-פרואים, נכנסתי איתם לעזה כי לא היו לנו פלאפונים. אני לא דוקומנטריסט, בהתחלה צריך להבין איך אתה גם לוחם, גם מפקד, גם צלם, גם במאי. מה שמעניין באמת זה הבין לבין, לאו דווקא הלחימה עצמה".
הרעיון הוא לייצר סרט באורך מלא, ועכשיו יצאת לגיוס המונים.
"אני חושב שזה לא רק הסיפור של לרון שוורצמן בתוך הלחימה. אני צילמתי אבל זה הסיפור של הרבה מילואימניקים ולוחמים סדירים בתוך הלחימה. גם אחר כך בשיקום שלי בתל השומר - זה סיפור של האנשים שמקריבים מהיום הראשון".
מה התוכניות לחיים? מה המשך הסרט שלך?
"התחתנתי בחודש אפריל, תוך כדי שאני מאושפז. באותו יום גם חגגתי יום הולדת שלושים. זה היה מרגש, יום מושלם. חוץ מזה, חצי מהזמן שלי אני בשיקום ובחצי השני אני מנסה להתרגל. יש פציעות שהן מעבר לפציעות פיזיות, זה גם חלק מהתהליך שאני עובר. זה דורש מאמץ מאוד גדול וגם הפרויקט הזה".