הגל הרביעי ממשיך להכות בישראל ומספר המאומתים היומי והחולים קשה מטפס יום אחרי יום. ד"ר מיטל זיקרי דיטש, רופאה במחלקת טיפול נמרץ קורונה בבית החולים קפלן, בחרה לתעד את המציאות הקשה בתוך המחלקה בימים אלה.

התמונות שתפסה בעדשת המצלמה ושודרו לראשונה ב"חמש עם רפי רשף", זיעזעו רבים: חולים במצב קשה, מרותקים למיטה, לא מסוגלים לדבר או לזוז - והקול היחיד שנשמע בחדר הוא רעש מכונות ההנשמה.

בשיחה עם ניב רסקין ב"חדשות הבוקר", תיארה ד"ר זיקרי דיטש את הנעשה בתוך המחלקה. "המציאות עצובה. המחלה הזאת מתישה את המטופלים ולוקחת מהם את הכוח והרצון לאכול ולנשום", סיפרה, "מטופלים צריכים לבחור אם הם אוכלים או נושמים, מדברים או נושמים. בחרתי לתעד אחרי רצף של כמה ימים מתישים מאוד מבחינת העומס והחוויות הרגשיות".

"אני עובדת גם ככוננית וגם כתורנית, זאת אומרת שאני פוגשת את המטופלים בכל מיני נקודות מוצא ומכל מיני עמדות של אחריות. הרגשתי שקשה לי, שקורה פה משהו אחר. ברגע אחד חזרנו אחורה בזמן. רציתי להבין מה עובר עליי, שאולי אני לא חווה את הדברים כמו שצריך. רציתי לראות את זה מהצד".

כשאת פוגשת את המאושפזים הלא מחוסנים, איך הדינמיקה ביניכם?
"כשיש מולי בטיפול נמרץ סרבן חיסונים, אני שואלת אותו - מה עבר עלייך? למה לא התחסנת? למה לא מנעת את זה מעצמך? התקשורת עם החולה היא סופר חשובה, גם אם הוא עשה משהו שאני לא הייתי עושה אותו. רוב המטופלים עונים, 'סתם, הייתי אידיוט, לא מצאתי זמן'. מיעוט קטן מהמטופלים יודע לתת איזשהו הסבר, אבל גם ההסבר הזה מאבד את ההיגיון שלו תוך כמה שניות, בהתאם למצב הקליני הלא טוב של החולה".

פרופ' שרון עינב אמרה: שהלא מחוסנים לא יצפו לחמלה מהצוותים הרפואיים. יש בך כעס על האנשים האלה?
"אין לי כעס עליהם. באותה מידה אני יכולה לכעוס על רוכב אופנוע שאני חושבת שעשה שטות בכביש, או על אדם שמעשן ובגלל זה יש לו מחלת ריאות. כעס היא לא המילה הנכונה. כן יש הרגשה פנימית בלב, שאולי הציבור לא מבין שזה לא רק איך אני, האדם הפרטי, עובר את המחלה הזאת - יש פה סיפור הרבה יותר גדול מהמטופל הבודד. כשאנשים מקבלים החלטה שלא להתחסן, הם משפיעים על כולנו. משם אולי עולים כל מיני רגשות".

עד כמה הצוותים הרפואיים מרגישים שחוקים?
"זה מתיש. בשונה מההתחלה, לפני שנה וחצי, קשה יותר לגייס את הצוותים, קשה להביא עזרה ממחלקות אחרות, קשה להוסיף משמרות בלוח. זה חופש גדול, חודש אוגוסט - אנשים רוצים להיות בבית שלהם, עם הילדים שלהם. כשאנחנו כן בתוך המחלקה עם המטופלים, כל אחד מאיתנו נותן את כל מה שהוא יכול - גם מקצועית וגם בנשמה".