סיפור אהבה ישראלי-איראני: רמין פרסא גדל תחת משטר האייתולות באיראן והתחנך לשנאת ישראל, אך בהמשך הפך למתנגד המשטר, נעצר ועונה. כשנמלט מהמדינה, פגש את יסמין הישראלית והתאהב בה.
"בתקופת המתח בין ישראל לאיראן, נתקלתי בסרטון מאחת האוניברסיטאות במדינה. הממשלה ציירה דגלים ענקיים של ישראל ואמריקה, כדי שהסטודנטים ידרכו עליהם ויבזו אותם", סיפרה יסמין, "הסטודנטים סירבו לדרוך על הדגלים, הלכו ממש מסביב. אלה שכן היו הולכים, היו צועקים עליהם: 'אין לכם בושה? אל תעשו את זה'".
"ממה שהבנתי, רוב האיראנים דווקא אוהבים מאוד את ישראל ונגד המשטר. הם פרסמו תמונות עם שלטים גדולים שעליהם כתבו: 'Israel, We Love You'. הלב אמר לי לענות להם בחזרה שאנחנו אוהבים אותם. רמין ראה את הציור ומאוד התעניין מי אני ומאיפה אני. התאהבנו דרך הציור והאומנות. בחיים לא דמיינתי שיקרה דבר כזה. לא היה בי פחד".
איך הגיבה הסביבה הקרובה כששמעה על הזוגיות עם רמין?
"כולם היו די מופתעים שהתחלתי לצאת עם איראני. אבא שלי מאוד פחד, כי לא הכיר אותו וגם לא כל כך מבין טוב אנגלית. לאמא שלי יצא לדבר עם רמין, היא לאט לאט הבינה שהוא בחור מיוחד. היא אמרה לאבא: 'אל תדאג, הכל בסדר'".
רמין, מה ידעת על ישראל בזמן שגרת באיראן?
"כשגדלתי שמענו כל היום, כל השנה, דברים שליליים על ישראל. כילד, בכל בוקר דרשו מאיתנו בבית הספר להגיד: 'מוות לישראל, מוות לאמריקה'. היו דגלי ישראל שהיינו צריכים לדרוך עליהם. ביום ירושלים שרפו דגלי ישראל. אמרו לנו שהישראלים הם כובשים שגזלו את אדמות המוסלמים והורגים פלסטינים. בספרי הלימוד שלנו היו תמונות של חיילים ישראלים הורגים תינוקות פלסטינים. עשו לנו שטיפת מוח שישראל רעה. כשגדלתי, גיליתי כמה אכזרי המשטר האיראני".
קרה אירוע מסוים שבעקבותיו הבנת את זה?
"כשהייתי בן 16 נעצרתי בידי המשטר האיראני ועוניתי. נסעתי לחתונה במכונית של מקורבים. הם שתו אלכוהול, אני לא - אבל לפי החוק האיראני אסור להחזיק, למכור, לקנות או לשתות אלכוהול. עצרו אותנו, הפשיטו אותנו, שפכו עלינו מים קרים והתחילו להכות אותנו. זה נמשך חמישה ימים. כשהייתי בן 10-11, ראיתי הוצאות להורג בתלייה בדרך לבית הספר. אמרו שהם ריגלו לציונים, שאלה אנשים רעים. הבנתי שהמשטר הזה מרושע מאוד".
באיזה גיל עזבת את איראן?
"כשהייתי בן 19 עזבתי, לבד. לא היה לי דרכון איראני, כי באיראן גברים צריכים ללכת לצבא כדי לקבל דרכון. באתי לגבול וברחתי לטורקיה בעזרת מבריחים שמבריחים אנשים מחוץ לאיראן. לא ידעתי לאן ללכת, לא היו לי תוכניות. הלכתי לשגרירות ישראל ושאלתי: האם תיקחו אותי? אבות אבותיי, כורש, עזר לכם כשהייתם בבל. עכשיו אני זקוק לעזרה. הם אמרו: 'אנחנו מצטערים'. כך, הגעתי לאמריקה כפליט".
אתה בקשר עם המשפחה שלך?
"כשרק עזבתי, נהגתי להתקשר למשפחה שלי. המשטר האזין לשיחות ומשפחתי קיבלה איומים מהמשטר. לא יכולתי ליצור איתם קשר, עד שיצאו אפליקציות כמו וואטסאפ. בגלל המחאות האחרונות, חסמו גם את האפליקציות. האזרחים צריכים להתחבר דרך VPN כדי שיוכלו להשתמש באינטרנט וליצור קשר מחוץ לאיראן".
המשפחה יודעת על הזוגיות שלך?
"כן. כשהגעתי לישראל בפעם הראשונה הצטלמתי עם חיילים ישראלים ודגלי ישראל והעלתי לפייסבוק. המשטר האיראני כתב מאמר עליי, שאני ציוני ומרגל מוסד. עבורי זה כבוד. האיראנים אוהבים את ישראל, אני יכול להגיד את זה בוודאות. לישראל אין חבר יותר טוב מאשר העם האיראני. היסטורית, האיראנים אף פעם לא רדפו יהודים - אלא עזרו להם".