כרמל מעודה, הגננת שהורשעה בהתעללות חמורה בילדים בגן "בייבי לאב" שבראש העין, נכנסה הבוקר (חמישי) לכלא נווה תרצה, לריצוי עונשה בן התשע וחצי שנים. את פניה קיבלו הורי הקורבנות, שהמתינו לה בכניסה לכלא משעות הלילה וחגגו עם שמפניות וקונפטי את סיום המאבק המשפטי הממושך שלהם נגדה.
מוריה קואליו, שבנה אריאל סבל מהתעללות ממושכת מצד מעודה, תיארה בשיחה עם נסלי ברדה ב"חדשות הבוקר" את תחושותיה. "הגעתי בשש וחצי בבוקר, בדיוק כשהיא נכנסה והדלת נסגרה מאחוריה", סיפרה קואליו, "רעדתי. זה ניצחון, יום חג לכל דבר. זאת הקלה שלא אצטרך יותר לפחד לפגוש אותה בחוץ, או שהילד שלי ייראה אותה".
"אני גרה שני רחובות ממנה, רואה את המשפחה שלה על בסיס שבועי. אנחנו לא מתייחסים אחד לשני, בעיקר בגלל שאני עם הילדים. אם אני רואה את אבא שלה, אני מעדיפה לעבור רחוב ולא לבהות בעיניים".
קואליו הביעה סיפוק מהעונש התקדימי שהוטל על הגננת המתעללת, זאת לנוכח העבירות הקשות שביצעה: "כרמל מעודה פגעה בבני אריאל נפשית ופיזית. שעה ו-46 דקות היא העמידה אותו בלי יכולת להיתמך בקיר. ברגע שהוא קצת מעד, היא העמידה אותו שוב בחוזקה. היא הייתה מנערת אותו מצד לצד, עד שהתחיל לבכות".
"כשישב ליד שולחן האוכל, מעודה משכה אותו בשיער שני מטרים אחורה ודחפה אותו על השולחן עד שהשולחן מחץ לו את הבטן. לאריאל יש כליה אחת וההסכם איתה היה שהיא תשמור על כמויות המלח כי אסור לו מלח. כשהתפוצצה הפרשה הבנו שהיא לא שמרה עליו בכלל ושהנתרן שלו היה מאוד גבוה".
הוא זוכר משהו מכל זה?
"כשהתפוצצה הפרשה אריאל היה מאוד אלים ועם הזמן הוא קצת נרגע. האמנתי שבזכות החום והאהבה שאני נותנת לו הוא לא זוכר, אבל בגיל שלוש הוא הזכיר את השם שלה. מאז התחילו מקרים חריפים, בין אם זה להרביץ לבובות או לקשור את עצמו בחבל לכיסא. כששאלתי למה הוא מרביץ לבובה הוא אמר, 'אמא, אני לא מרביץ לבובה אלא לתינוקת, כי לתינוקות צריך להרביץ. כשאני הייתי תינוק במעון הרביצו לי'".
מה עובר עלייך כל השנים האלה?
"אני חיה שנתיים וחצי בתוך סיוט מתמשך. כל בוקר אני קמה ואומרת, בבקשה שזה היה סיוט ולא קרה. אני חזקה, אבל גם נשברת וסבלתי מהתקפי חרדה מאוד קשים. אני בוכה המון בלילות. בכל התקף זעם של אריאל, כשאני לא מצליחה להשתלט עליו, אני בוכה בעצמי ולא יודעת איך להתמודד. אני מאמינה שבזכות האהבה שאני נותנת לו, זה ילך וידעך".