מאות אלפי אנשים השתתפו בהילולה בהר מירון בלילה שבו התרחש האסון הכבד, ביניהם גם משפחות שלמות. חנה מלול הגיעה להר ביחד עם בתה אודל בת ה-16, והשתיים לא תיארו לעצמן שהחגיגה תיהפך בתוך זמן קצר לטרגדיה איומה.
"השנה הייתה לי תחושה שאני חייבת להגיע להר, חייבת לשים את היד על הציון", תיארה חנה בשיחה עם ניב רסקין ב"חדשות הבוקר", "שנים קודמות לא חלמתי לעשות את זה בגלל שאני מודעת לעומס. כשהגענו, ניסיתי להיכנס לציון והיה עומס מטורף. ביקשתי מבתי ללכת לקנות לי מים, ואז בעצם התחיל האסון".
"הרגשנו שקורה משהו, אבל לקח המון זמן עד שהבנו בדיוק מה. היינו מנותקים", סיפרה חנה, "היה בלגן, הבנו שקורה משהו גדול מהחיים - משהו שלא קרה אף פעם. הרחנו את זה, שמענו את זה. עמדתי בנקודת הפינוי ולא נתנו לנו אפשרות לצאת. לא הייתה לי גישה לאודל, וגם לא יכולתי להתקשר אליה כי לא היו קווים. מה שכן, הוואטסאפ עבד - ובקבוצה של המשפחה ראיתי שיש 28 הרוגים".
מה עבר לך בראש ברגעים האיומים האלה?
"חוסר ודאות מוחלט. רק רציתי לצאת ולחפש את אודל, לראות איפה אודל שלי. אחרי 40 דקות בערך נתנו לנו לצאת, רצתי וחיפשתי, צעקתי 'אודל', ולא מצאתי אותה. לא הבנתי מה קורה, רק ידעתי שהבת שלי לא איתי ואני לא יודעת איפה היא".
בהודעות הקוליות ששלחה חנה לבעלה תוך כדי החיפוש היא נשמעת ממררת בבכי: "אני לא מוצאת את אודל, אני לא יודעת איפה היא, אני לא יודעת מה קרה לה. אף אחד לא עונה לי, איפה הילדה? מה אני עושה? אני עוד שנייה מתעלפת פה".
אחרי שעתיים מורטות עצבים, בעלה של חנה עידכן אותה כי אודל פונתה לבית החולים: "במד"א אמרו לי שפינו את אודל לזיו, אבל בגלל שזיו נסגר העבירו אותה לפוריה. הגעתי להר באוטובוס, איך אני מגיעה עכשיו לפוריה? הילדה לבד בבית חולים. התחלתי במסע שלי להגיע אליה. עברתי בין האנשים, אף אחד לא ידע לעזור לי. בכיתי לנהג מונית שיש עליי רק 150 שקלים - והוא עשה איתי חסד ולקח אותי לבית החולים פוריה".
מה אודל סיפרה לך כשפגשת אותה?
"אודל לא זוכרת שום דבר, היא בטראומה. היא הגיעה לבית החולים במצב של איבוד הכרה, גזרו לה את כל הבגדים והביאו לי את התכשיטים שלה בשקית. זה היה נורא. היא עמדה במקום של זק"א וניסתה לקרוא לי דרך הקשר, אבל אני לא שמעתי כי הייתי במקום אחר. מהלחץ והדוחק של האנשים שהיו שמה היא נפלה ואנשים דרכו עליה. שוטרים חילצו אותה מהמקום, כשהיא פצועה בחבלות בכל הגוף. היא התעלפה".
מה מצבה היום?
"הרופאים אמרו שהיא חזרה לחיים כשהיא ראתה אותי. אני לא מאחלת דבר כזה לאף אחד, אבל זה מתגמד כמובן לעומת האסון הנורא. יש ילדים שלא זכו לחזור הביתה. אני מודה לבורא עולם שבתי חזרה ומאחלת רפואה שלמה לכל הפצועים. ליבי איתם, אני מתפללת על כולם, ומצטערת שאין סוף טוב לכולם כמו הסוף שלי".