בסופו של יום, אנחנו רוצים להאמין שאנחנו אנשים טובים, בדיוק כמו שחונכנו להיות. מנומסים, מכבדים ובני אדם שפועלים על פי המוטו הישן והידוע: "אם אין לך משהו טוב להגיד, פשוט תסתום". בינינו כנות היא מוערכת יתר על המידה כשהיא גורמת לצד השני להשתבלל מדיכאון (ע"ע ביבי נתניהו: "את משעממת"). ואז הגיע "MKR המטבח המנצח" ולימד אותנו שאם אין לנו משהו טוב להגיד, עדיף שנאמר אותו בפירוט, בחיוך, בשילוב מילים מהז'רגון המקצועי ועם מבט מתנצל. טוב, לא באמת מתנצל.

אז נכון, תעיד השופטת רותי ברודו, שלתוכנית הזאת לא באנו כדי להנהן. התכנסנו על מנת להקים מסעדה חדשנית, יוצאת דופן ועוד משהו ששכחנו על הדרך, אה – טעימה. ובגדול באנו לתת בראש עד שנגיע לזוג שיוכיח שהוא מנהל את המטבח המנצח. אבל מה קורה כשאתם מתארחים בבית של חבר והאוכל לא מתעכל לכם טוב. האם תהנהנו, האם תשקרו או אולי פשוט תלכו עם האמת שלכם? אנחנו כאן להציע לך הצעת ביניים – לפרגן בלי לומר שום דבר חיובי, שזה קצת כמו ללבוש בגדי כושר רק כדי לקנות חלב, להכניס שניצל מוכן לתנור ולהצהיר שבישלתם, להעביר מגבון לח ולהגיד ששטפתם – לא עשיתם כלום אבל השגתם את התוצאה.

וואו, אף פעם לא אכלתי אורז מבושל בצורה כזאת
(ואמן שלא אוכל את זה שוב כל עוד אני חי)

ראשית, כלל ברזל – כל משפט שמתחיל ב"וואו", מיד ממיס את האדם מולך. אפילו אם ההמשך שלו יהיה "זה מזעזע". אבל אנחנו לא הולכים לשם. הרעיון כאן הוא לדבר על האורז הלא מוצלח (או כל מנה אחרת שהוגשה כרגע) באופן שלא יסגיר עד כמה הוא לא מוצלח. מה עושים? מחפשים זוויות אחרות להתייחסות. פשוט תסתכלו על המנה ותחשבו: האם זה נעשה בשיטה חדשה לכם, או שאולי אתם לא מכירים אורז כזה? תשכחו מכמה זה טוב (או במקרה הזה רע), ותזרקו עובדה שאי אפשר להגדיר אותה כשלילית. יש משהו מסתורי ומסקרן במשפט כזה שמעניק נופך חיובי. היי, לרגע שכנענו אפילו את עצמנו שהאורז המקולקל הזה היה לנו דווקא מעדן.

מעניין, היה שם טעם שלא יכולתי לשים עליו את האצבע. מה זה היה? 
(אני חייב לדעת עכשיו מה זה הדבר הזה שגורם לי להקיא בפה)

אין כמו שאלה כדי לגרום למארח לחשוב שהוא שיחק אותה. הוא יעריך את העניין שלך במנה, ואתה לעולם לא תגלה לו שהפעם הבאה שתכין בעצמך את המנה תהיה בקבר. העניין הוא ברור: אתה לא נהנה ממה שאתה אוכל, אבל ממש מעניין אותך לדעת מה זה הדבר הספציפי שגרם לך לטעם רע בפה. אתה תגלה, המארח לעולם לא יידע והנה לכם – ווין ווין סיטואיישן.

ואתם? אוהבים לארח? ענו על כמה שאלות ותקבלו תפריט לארוחה מנצחת 

"תגיד, זה אחד המתכונים של ספר הבישול החדש שיצא עכשיו?"
(לא פלא שהוא במבצע)

והנה לכם עוד שאלה של הסחת דעת שלא אומרת כלום, אבל נותנת את התחושה הכללית שאתה מרוצה.

אין עלייך, מזהים את הבישולים שלך ממרחקים
(ואני עדיין חוזר לאכול את החרא הזה. מה לא בסדר איתי?)

לאנשים יש הרצון לדעת שהם משאירים חותם אחרי שהם הולכים. לאו דווקא רק במותם, אלא גם בעודם חיים. יש להם את הריח שלהם, את העקרונות שלהם ואת הבישולים שלהם. לא תמיד זה טוב. אבל זה עדיין חותם. ועדיין נותן תחושה שהחמאת עכשיו. אבל אם ננתח את מה שאמרת – נבין שבסך הכול ציינת עובדה ריקה מתוכן. קליפה חלולה של כלום ושום דבר. אבל למי אכפת?

פיייי, איזה שולחן הרמת לנו!
(לפחות זה)

מכירים את אלה שאומרים לך: "יו, הסתפרת?", אז זה כזה. אין כאן מחמאה, אבל השילוב של "פייי", עם "איזה שולחן", מייצר באזז חיובי. ובאמת שאולי השולחן עצמו נראה מרשים, האוכל פחות. אבל אתה יצאת ממש טוב עם המחמאה הזאת. שהיא אינה מחמאה, אלא הבעת עובדה. בדיוק כמו: "יו, הסתפרת!".

כמה אוכל, שתהיה לי בריא

(אני אמור לאכול את כל זה עכשיו?)

נדיבות היא תכונה נפלאה וכל אחד רוצה להאמין שיש לו אותה. נדיבות באוכל כמו אומרת: "אני אדם עם לב רחב ונתינה אינסופית", אבל בפועל כשמדובר באוכל, לרוב מדובר באדם אימפולסיבי שלא יודע לחשב נכון כמויות, שקנה ללא גבולות, ועכשיו הוא נתקע עם כל האוכל הזה. פחות זה יותר? במטבח הישראלי, יותר זה יותר. וכשמשבחים מארח על כמות האוכל, עשית לו את היום. כאילו הוכחת לו את הנקודה שהגודל קובע והוא הגדול מכולם.

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרי עמוד הפייסבוק הרשמי של "המטבח המנצח"

אין, זאת מנה לאינסטגרם!
(ושתישאר שם)

פורנו אוכל זה חזק. כולנו מצלמים, מתעדים, מתייגים והנה הפכנו את הקערה על פיה. מרוב שהמנה יפה, אתה לא רוצה לגעת בה. לפעמים כל מה שצריך זה רק להביט בהשתאות. המארח יעוף על המחמאה, ואתה תהיה עסוק בלהעלות אותה לרשת עד  שתוגשהמנה הבאה. וככה, חברים, עושים את זה. 

במה מהמחמאות המפוקפקות הללו ישתמשו הזוגות בסבב השני והחדש של "MKR המטבח המנצח"? כבר ביום ראשון ב-21:00 (ערוץ 12) נגלה.

"MKR​ המטבח המנצח" משודרת בימים א'-ה' אחרי החדשות, בקשת 12