למדנו שכדי להרשים, מומלץ להשחיל מילים מהז'רגון. רצוי שיהיו גבוהות, עם ניחוח בינלאומי ולא בהירות לאדם הממוצע. למעשה - כמה שיותר עמימות, כך טוב יותר. נסו למשל לומר קונקסה. עכשיו תשמעו, ניסינו להבין מה זה. במקרה אחד גילינו שזהו שם נרדף לרוטב עגבניות בסיסי, במקרה אחר נאמר כי אלו ירקות חלוטים ומקולפים. ופתאום זה נעשה לנו ברור: למי אכפת?, מדובר באחת המילים הכי מגניבות ששמענו, אז נשחיל אותה בכל הזדמנות שיש, כמו למשל: "תגיד, זה קונקסה או שאתה ממש שמח לראות אותי?", כזה בול.
למדנו שהפולניות הן הכול חוץ מזה. אז נכון שהמקורות של שמרית וללי הם אולי רגל קרושה וגפיטלע פיש מתוקף העדה, אבל מדובר בשתיים ששולטות במטבח ים תיכוני פר אקסלנס. מה שאומר שפריסטייל פסטיגל יודע מה הוא אומר: אל תתייגו, תטעמו קודם. אתם לא מבינים איזה קציצות ייצא מהן בסוף.
למדנו שלבנה אישה נחמדה מאוד. נחמד הוא סופרלטיב שאף אחד לא באמת רוצה לקבל. יש בו וייב חיובי ולא מזיק אבל עמוק בפנים זוהי מחמאה מרוקנת מתוכן, משעממת ובעיקר מהווה שם קוד להרבה מאוד מחשבות לא נחמדות מאוד. "את רווקה? יש לי בחור ממש *נחמד* להכיר לך!" שזה כמובן שם קוד ל"הוא בן 40. עדיין גר עם ההורים והוא מקריח". כזה מין. אז לבנה עושה בדיוק את זה כשאין לה משהו טוב להגיד על מנות של אחרים.
לעתים היא מגדילה ראש ואומרת: "המנה חמודה מאוד" ואתם כבר יודעים מה זה אומר, נכון? 5 בניקוד סופי, אבל 5 ממש ממש נחמד.
למדנו שחי הוא גבר של יוקרה. מצד שני, אם אתם רוצים ללמוד איך לפרגן, מהרו לעבור שיעור מזורז אצל חי, כי כשהוא מפרגן, הוא עושה את זה מכל הלב עם הכי הרבה "וואו", "היי סוסייטי", "שואו" וכמובן, ה-מחמאה, האחת והיחידה: "יוקרה". ומעתה, כשאתם מתארחים והסכו"ם מוגש בזהב על שחור, אמרו: "אחי, דפקת כאן את היוקרה של החיים, באמא!"
למדנו שדומים נמשכים. כל הסיפור הזה של הפכים, פורגט אבאוט איט. תנסו פרפקציוניזם, תחרותיים ושתלטניים ותקבלו אחלה-אחלה, ובכן, סיפור לפריים טיים. עדן ועומר מוכיחים שנשיקה בתחילת מערכה היא נזיפה בהמשך אז נכון הם רבים ומתפייסים, ומתנשקים ונעלבים, ופוגעים ונפגעים אבל בינינו, אם אי פעם נכנסתם למטבח עם הפרטנר ולו רק כדי להכין קורנפלקס ולא רציתם לשפוך את החלב אחד על השנייה מעצבים חמש דקות לאחר מכן – אז לא הייתם בזוגיות אמיתית אפילו שנייה.
עדן ועומר יודעים שהם כאלה והם לא מנסים להראות אחרת ואם האיולי מושלם, למי אכפת מכל השאר?
למדנו שאנדרדוג זה ה-מקום להיות בו. כמו בכל ריאליטי משובח, הייתם חושבים שהחבר'ה כבר יבינו שאלו שמעניקים להם הכי פחות סיכויים, יגיעו הכי רחוק בתוכנית. הפעם מי שישבו על משבצת של ה"לא צפויים" הם ויקי ואווה שבאו בטוב והציגו חברות נפלאה לאורך כל הדרך, אממה – הזוגות נטו מעט לפקפק ביכולות שלהן. אלא שאז קמו האוזבקיות והוכיחו לכולנו בדיוק מאיפה משתין הצ'קצ'ק והתקדמו בבטחה ובצעדי ענק עד לגמר.
למדנו שיהונתן היה גולש חתיך על של בת ים. תשמעו, הם יודעים לבשל, הם יודעים לעבוד ביחד והם יודעים לקום על הרגליים מחדש, אחרי שעסק הבישול שלהם נסגר. אבל עכשיו אנחנו יודעים שיהונתן היה גולש חתיך-על של בת ים. ובינינו, בזוויות מסויימות ובתאורה הנכונה, אנחנו יכולים אפילו לדמיין את זה, עם קצת קוסקוס בצד ובשר כבש.
למדנו שרותי ברודו אוכלת מהאוזניים. וזה היסטרי. השיטה בה השפית ברודו טועמת את האוכל שלה היא שונה משל כולנו. זו אוכלת דרך תנוכי אוזניה. והיא, כפי שאמרה בעצמה מספר פעמים לא קטן בתוכנית, רוצה להרגיש את התבלינים אי שם מאחורה. מאחורי הקרקפת, במעלה העורף, היא רוצה אותם "לוחשים לי באוזניים". אז בפעם הבאה כשהחציל בטחינה מעקצץ לכם בפה, הרשו לעצמכם לומר למארח: "בואנה, החציל קפץ לי מאחורה. הטריף לי את התנוך!"
"MKR המטבח המנצח" משודרת בימי ראשון ושני אחרי החדשות, בקשת 12
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן