שלמה ומרים בראבא בישלו אמש ב"המטבח המנצח VIP" ארוחה פולנית לתפארת שזכתה לשבחים. הערב תורם של בני הזוג דנה ספקטור ורן שריג, הרגע ממנו חששו מתחילת העונה. בינתיים, חזרנו לשלושה רגעי שיא מהפרק הקודם: אחד קורע לב (בראבא נשבר במטבח כשנזכר באמא), אחד סוער (מה יותר טעים, המטבח האשכנזי או המזרחי?) ואחד מרגש שלימד אותנו דבר או שניים על אהבה (ותודה לבני הזוג זוהר).

אוהבים כמו בגיל 16

מערכת היחסים הקרובה והאוהבת של חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד ורעייתו ימית מחממת לנו את הלב ערב-ערב. אמש גילינו שלא תמיד זה היה כך, היו גם תקופות פחות טובות. "התחתנתי כל כך צעירה, בגיל 19, ובגיל 20 כבר הפכתי להיות אמא לאליאב", סיפרה ימית סביב השולחן, "בכל השנים האלה הרגשתי שאני דואגת לכולם, מתעסקת בכולם, אבל לא באמת דאגתי לי ולמיקי. תמיד הסתדרנו, הייתה בינינו, הבנה, הייתה תקשורת, אבל לא הייתה אהבה. לא היה את הריגוש הזה. לא יזמתי, לא באתי וחיבקתי".

מיקי הסביר, "זאת הייתה שותפות מצוינת עם הרבה מאוד הישגים, אבל לפעמים אתה רואה זוגות אחרים שקופצים אחד על השניה, מחבקים אחד את השניה, אוהבים זה את זו, ואתה אומר: וואלה, זה יכול להיות נחמד. כשימית חוותה את משבר גיל ה-40 שלה משהו בה השתנה לחלוטין. היא חזרה 15 שנה אחורה".

ימית תיארה כי, "התחלתי לאהוב את עצמי. אף פעם לא הייתי זאת שיוזמת, זאת שתבוא ותחבק. הבנתי שבסופו של דבר מי שיישאר איתי זה מיקי, הבעל שלי. החלטתי שאני מתחילה להשקיע בזוגיות שלנו". לדברי מיקי, השינוי היה משמעותי מאוד. "פתאום היא הייתה מחזיקה לי את היד, אומרת 'אני אוהבת אותך. אני רוצה שתחבק אותי'. זה 'תיבלן' מאוד את מערכת הנישואים שלנו".

סגירת מעגל עם אמא

שלמה בראבא הוא בלי ספק האדם המצחיק ביותר מסביב לשולחן. הסיפורים, הבדיחות, הערות הביניים - מתחילת התחרות הוא מעלה חיוך וצחוק אצל כולם. אלא שאמש נחשפנו לצד אחר שלו, הרגיש והעצוב יותר. בזמן שהכין עם אחותו מרים את הקרפלך המסורתי במטבח, אוכל מבית, בראבא נשבר ופרץ בבכי.

"אני בן בכור שנולד לאמא מבוהלת, שלא ידעה מה לעשות בכלל. היא הייתה שרויה בעולם של הישרדות ואני הייתי בודד מאוד בילדות", נזכר בראבא, "המרד התבסס על זה שאמא לא קיבלה אותי. היא לא ידעה מה לעשות עם הילד. לא קיבלה את זה שאני שחקן. כל מה שאמא ייצגה, אני עשיתי הפוך. בצורה יותר פשטנית, היא לא אהבה אותי. זה דור שלא אמר 'אני אוהבת אותך', 'אתה מוצלח', 'אל תדאג'. לא דיברנו".

"באופן פרימיטיבי, ילדותי, אינפנטילי, לא התפייסתי עם אמא באופן פנימי, בוגר, מלא וראוי עד סוף חייה. הקשר היחיד עם אמא היה בחמימות של האוכל. האפשרות לבשל את האוכל שלה זה הדבר הלא מילולי, לא שכלתני והרגשי היחיד שאפשר לעשות כדי לסגור מעגל סימבולי כזה. אתה אף פעם לא מעריך את זה שאבא ואמא הביאו אותך עד הלום. הייתי רוצה לחבק את אמא ולהגיד לה: אני אוהב אותך, אמא. סליחה על הכעס הילדותי והמיותר. אני מודה לך על כל מה שעשית, ועשית כמיטב. זה נחוץ בשביל שזה לא יישאר תלוי באוויר, כמשהו לא פתור".

זה על אוכל או אהבה?

בעקבות הארוחה הפולנית המובהקת שבישלו האחים בראבא, יצא מיקי בהצהרה. "אני רוצה לשים את זה על השולחן ומקווה שתקבלו את זה באהבה. המטבח המזרחי יותר טוב מהמטבח האשכנזי. מצטער שאני אומר את זה, אבל ככה אני מאמין. זו הדעה שלי, היא לא 'פוליטיקלי קורקט' - תקבלו אותה איך שהיא".

דנה חשה שזה מעבר לאוכל. "בכל פעם שאתה מדבר על אשכנזים או אוכל אשכנזי, יש לי תחושה שאתה מתנער לגמרי מכל מגע עם העדה כדי שחס וחלילה לא יידעו שיש לך קשר". רן הוסיף, "אתה מדבר על קרית גת כאילו היא קזבלנקה".

מיקי התנער מכך וניסה להסביר את כוונתו: "אי אפשר כבר לדבר על זה כי עם ישראל הפך מזמן לעם אחד. בסוף, לא יעזור כלום, כל אחד מתחבר למשהו מסוים. אני אומר בצורה הכי ברורה שאני יותר מתחבר למטבח המזרחי, אבל אני מתווכח רק על האוכל - לא על שום דבר אחר". לדנה זה נגע בנקודה רגישה: "זה בעצם ויכוח על אהבה. אוכל זה חום, אוכל זה אהבה. הוויכוח האמיתי זה האם המשפחה המזרחית יותר חמה ויותר אוהבת. זה קשה לשמוע שאת אמא יותר קרה ולא סקסית כי את אשכנזייה. זה מעליב קצת".