כמעט כל זוג מכיר את הסיטואציה הזאת: אתם רואים סדרה ביחד, עוקבים אחריה באדיקות ולא מפספסים אף פרק – אבל אז אחד מבני הזוג מחליט "לבגוד" ולהמשיך לצפות בה לבד. האם מראש הציפייה לחלוק עם בן הזוג שלך גם את הסדרה האהובה עלייך מוגזמת, או שהמצב הזה דווקא יכול לעבוד?
השאלה הזאת בדיוק נשאלת בפרק של צומת מילר שישודר הערב (21:15 בקשת 12). זוג האוהבים אנאלי וגולן עשו יחד מנוי לנטפליקס והחלו לצפות יחד בסדרה מסוימת, עד שאנאלי נשברה וצפתה בלא פחות משלושה פרקים לבדה. כשגולן ההמום גילה על המעשה הוא כעס על אנאלי, שניסתה מצדה לפייס אותו בעזרתה של חברתה רותם.
"הנטפליקס השטינקר הזה הלשין עליי", אמרה אנאלי לרותם. "מה, ובאמת ראית פרק בלעדיו?", שאלה אותה רותם. "כן, אבל זה היה חד פעמי. לא היה לזה שום משמעות. הייתי בבית לבד, השלמתי פרק 3 ופתאום הנטפליקס אומר: 'רוצה לראות פרק 4?', ואז הוא התחיל ללחוץ עליי. פרק 4 מתחיל בעוד חמש, ארבע, שלוש... לא יודעת מה עבר עליי. לא היה לי נעים ממנו", שיתפה אותה אנאלי.
אבל האם רגשות האשם של אנאלי מוצדקים? האם הצד שהמשיך לראות סדרה ללא בן הזוג, אמור באמת לחוש חרטה? לחברי הפאנל בתכנית פאולה וליאון ששודרה הבוקר היה לא מעט מה לומר בנושא. בפאנל התארחו נילי בייטל, סטנדאפיסטית, מלהקת ומרצה שסיפרה על האופן שבו היא ובת זוגתה מתמודדות עם הסיטואציה הזאת. "אנחנו עושות הכל ביחד, אנחנו רואות סדרות ביחד – זה ברמה שאם מישהי נרדמת, מכבים את הפרק", אמרה בייטל. "אבל אם אני רואה בלעדיה, אני לא מגלה לה שהתחלתי לראות. כשהיא אומרת 'בואי נראה ביחד', אני באה אותנטית לפרק. אני בוכה עוד פעם, צריכה לזייף".
ד"ר עירית לוי, פסיכולוגית קלינית, ניסתה להסביר את התופעה מהצד המעט יותר מדעי. "אנחנו מחפשים פעילויות משותפות ועולם התוכן שלנו הוא סביב הרבה דברים כמו טלוויזיה. הכל זמין ואנחנו מצפים שבן הזוג יישאר נאמן לנו אם הגדרנו את זה כמשהו זוגי", היא הסבירה. "זה מאוד מפתה, זה הופך למבחן בדחיית סיפוקים – כמה אני מסוגל לדחות את הסיפוק שלי ולהמתין לבן הזוג שלי, אבל זה עניין של תיאום ציפיות וגבולות. אם אנחנו מתחילים לראות סדרה ואנחנו אומרים שזו סדרה רק שלנו ולא ממשיכים, אז אם אחד ממשיך, השני מרגיש שהוא נבגד. אבל אם אמרנו שמתחילים לראות את זה ביחד, אבל לי יש יותר זמן אז אני מאפשר לך לראות ואני אעשה קאץ' אפ ביום אחר, זה בסדר".