ארבעה ימים לפני שלב ההחלטות, מור רדמי ושניר שלו החליטו להפריד כוחות ולא לסיים את התהליך של "חתונה ממבט ראשון". כבר בהתחלה היו קשיים בקשר ביניהם, אך מה שהוביל בסופו של דבר לפרידה הוא אירוע מסיבת הסיום של כל הזוגות. שניר הרגיש כי הוא לא יכול ללכת לשם במצב הנוכחי שלהם, ופתח את הנושא מול מור. למרות שהם התארגנו למסיבה וכבר היו מוכנים, התוכניות השתנו וממסיבה עם חברים זה הפך לאריזת מזוודות ופיצול בתים.
השיחה ביניהם הייתה מתוחה מאוד, ושניר היה הראשון לפתוח את הנושא: "קסם לי הקונספט של לא להיות במסיבת סיום. אם אנחנו מגיעים למסיבה אנחנו עד הסוף בהחלטות, ואולי עדיף לפי הימים האחרונים להגיד 'לא' כבר עכשיו", הסביר את עצמו ומור טענה מצידה: "גם אם יש לי החלטה עכשיו במוח, בא לי לקחת את היומיים האלה ולשקול את כל הצדדים והזוויות".
השניים התפצלו להמשך היום ונפגשו שוב בערב, רגע לפני היציאה למסיבה עם הזוגות. בזמן שמור התארגנה לאירוע היא שיתפה: "נטיית ליבי היא 51 אחוז לא ללכת. אני עכשיו בוייב שאני לא רואה איך אני יכולה להנות, תאיר לי איזה משהו שאולי אני לא רואה", פנתה לשניר שהשיב: "מור, הדברים על השולחן. אם לך נוח איך שאני, אני יכול להנות בכל סיטואציה, לא רע לי. אם אני הולך אני אצטרך להיות אני במאה אחוז, זה המצב. זה אומר שאני מסביר את עצמי".
כששניהם כבר היו מוכנים ליציאה, השאלה אם ללכת למסיבה שוב נזרקה לאוויר, הפעם מכיוונה של מור. שניר החזיר את הגלגל אליה והיא ענתה: "לא נלך. זה נראה לי חסר טעם". בזמן שמור רצתה ככל הנראה רק לוותר על המסיבה במצב הזה, שניר לקח את העניין עוד צעד קדימה. "טוב, אז מה עכשיו? כל אחד ללו"ז שלו? איך עושים את זה?".
מור ציפתה לקלוז'ר ביניהם לפני הפרידה הסופית, אך שניר הרגיש שזה מוקדם מידי בשבילו בשלב זה. "עכשיו קלוז'ר? יהיה לי קשה. נראה לי כל אחד יילך ללו"ז שלו, השאלה איך אנחנו מפרידים כוחות. מה בא לך?", שאל את זוגתו לתוכנית שהשיבה: "אני אארוז את העניינים ואני אלך. אתה רוצה לעשות סיבוב ואני אארוז את עצמי?".
בזמן שמור ארזה את החפצים, היא פתחה עוד נושא אחרון שהפריע לה. "לא עשיתי שום דבר שונה מאתמול להיום, וכל ההתנהגות כלפיי שונה לגמרי. תראה את הדינמיקה בינינו, מה זה, מה קרה? לקחת אחורה 40 צעדים", שניר ענה: "כי היינו צריכים לקבל החלטה לא כזאת נעימה. הרגשתי שזה נמתח ונמתח וזה לקח אותי אחורה. אני רוצה ללכת רגע לפינה שלי ולנשום אוויר, עברנו מסע ארוך. אני לא אומר שעכשיו אנחנו לא מדברים ולא מתקשרים יותר. אני רק רוצה רגע לעצמי". מור שנראתה פגועה השיבה מיד: "אני הולכת", ושניר ישר ניסה להסביר את עצמו ותיקן: "אני לא מגרש אותך חס וחלילה".
כשהמזוודות כבר היו ארוזות וחיכו, שניר הציע למור לעזור לה במעבר חזרה לדירה שלה. רגע לפני שהם יצאו מהבית הוא הציע לה צ'ייסר סיום, אך בשלב הזה מור השיבה: "לא, אני רוצה לעוף מפה בייבי. עם כל האהבה. אני רוצה ללכת הביתה, להירגע, ולשחרר את כל מה שהיה פה". למרות השיחה המתוחה והקשה ביניהם, הם סיימו את הדרך בחיבוק פרידה.