יואנה ותומר מגיעים לקליניקה, יושבים מול יעל, ומספרים שהכל ממש בסדר, הם מסתדרים טוב, הרגש מתעורר, אבל יש בעיה אחת - הם עדיין לא רבו. עד שלא יהיה בינינו אחד כזה, אומר כל אחד מהם בנפרד, עד שלא נרים את הכפפות, נסיר את המסכות, ונכנס לזירה (יתכן שהם לא אמרו את זה בדיוק ככה), לא נדע איך אנחנו מתמודדים. הריב - הוא המבחן האמיתי לחוזק מערכת היחסים.
האם הם צודקים? האם ריב הוא באמת מבחן קריטי לאיכות מערכת היחסים? כדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכים לקחת מטוס למעבדה מיוחדת אי שם בסיאטל. במעבדה הזו לא תמצאו חלוק לבן, מבחנות מבעבעות או צנצנות מעלות עשן. מה שכן תמצאו בה זה ספה, מיטה, מטבחון, חדר אמבטיה ועוד כמה רהיטים. ברוכים הבאים ל"מעבדת האהבה" של פרופ' ג'ון גוטמן - דירת סטודיו מרושתת במצלמות, אליה מגיעים כבר עשרות שנים אלפי זוגות כדי ללמוד על עצמם, ובדרך לתרום להבנת סודות הנישואין, והגירושין.
כשזוג מגיע למעבדה הוא ממלא כמה שאלונים, נלקחות ממנו בדיקות דם, ומחברים אליו מכשירים שונים שמודדים מדדים פיזיולוגים. אחר כך, הם נכנסים ל"מעבדה", שוהים בה זמן מה, וכל צעד שלהם מצולם ומנותח על ידי צוות של מומחים. גוטמן הוא פסיכולוג, אבל לפני שהיה פסיכולוג, הוא היה מתמטיקאי. את הידע שצבר בשני תארים במתמטיקה הוא מביא לעולם הפסיכולוגיה, ומציב את כל הנתונים שאסף בנוסחאות ארוכות שמטרתן אחת - להבין מה מנבא מי מהזוגות ישארו יחד ומי יפרדו, ומבין אלה שישארו יחד, מי ישארו יחד בטוב. אחרי שזוג מסיים לשהות בצימר האהבה, הוא חוזר לביתו, וכל שנה מקבל טלפון מצוות המחקר ובו שאלה חשובה אחת - האם אתם עדיין יחד?
לאחר צפייה במעל ל-3,000 זוגות גוטמן פיצח את הנוסחה. הוא הצליח לנבא בדיוק של כ-90% מי מהזוגות ישארו ביחד, ומי יסיימו את דרכם המשותפת על מדרגות הרבנות (או בבית המשפט). הפרמטר החשוב ביותר במשוואה, הוא טוען, הוא לא כמה זוגות רבים או על מה, אלא, בדיוק כפי שיואנה ותומר שיערו, איך הזוג רב. כן, ריבים לפי ממצאיו הם המפתח להבנת חוזק הקשר. מי שיודע לריב טוב, יצלח את דרכו. מי שלא, לא.
גוטמן צפה בזוגות שלו מתווכחים על נושא כלשהוא בתחילת דרכם המשותפת, מגרביים בסלון ועד חינוך הילדים, ורשם כל תגובה שעלתה במהלך הוויכוח - מילולית או בלתי מילולית. הוא ראה את הזוגות מתלוננים על האישיות הדפוקה של האחר, מתגוננים, מאשימים בחזרה, מתנתקים פתאום מהסיטואציה ועוברים לבהות באוויר או בטלפון בזמן שהשני זועם. מתנשאים, מקטינים, מזלזלים, משפילים, מעלים מהאוב סיטואציות חיזוק לטענתם, ומאשימים את אמא שלו ואת סבתא שלה. אבל הוא גם ראה את הזוגות מקשיבים, משתמשים בהומור, מבינים, מראים אמפתיה, מלטפים, מתנצלים, לוקחים אחריות ומכבדים.
כשסיים הזוג להתווכח מנה גוטמן כמה תגובות שליליות עלו, וכמה חיוביות - ומצא שאצל זוגות "טובים" - זוגות שצפויים להישאר ביחד ואפילו להיות שבעי רצון מהזוגיות, על כל תגובה שלילית היו לפחות חמש תגובות חיוביות. על כל תנועה מבטלת עם היד היו חמישה חיוכים, נגיעות, מחמאות או הבעת אמפתיה. לעומת זאת, אצל זוגות שצפויים להיפרד בהמשך, היחס הוא הפוך - אצלם היו יותר תגובות שליליות מתגובות חיוביות, הם השתמשו בריב כזירת התנגחות כדי לצאת צודקים, ולא כדי לשמוע ולהבין מה בעצם כאב כל כך לאחר.
כשאנשים שומעים את הממצא הזה הם מגלגלים עיניים בחוסר סבלנות. מי בכלל יכול לחשוב על "לריב טוב" כשאתה עצבני ופגוע? רוצים להטיח האשמות, להעביר ביקורת, לצעוק ולהיות צודקים, זו כל המהות של ריב לא? אז זהו, שלא.
ריב לא מנותק משאר מערכת היחסים. כשאנחנו רבים מלוכלך, ומנצלים את הריב להשפיל, להקטין, להתחשבן או להעלות את כל הפעמים שנפגענו בעבר מארכיון הזיכרון הזוגי - אנחנו פוגעים בקשר. מריבה מתחילה כשאחד מבני הזוג מעלה משהו שמפריע לו/ פוגע בו, והשני מגיב. זה בסדר לכעוס, זה בסדר להתלונן, זה בסדר לא להסכים, אבל בתוך כל זה, צריך גם לזכור שהאדם הזה, שכל כך מרגיז אותך עכשיו, חולק איתך מיטה בלילה. האדם הזה הוא לא אויב שצריך להביס, והריב הוא לא זירת מלחמה מלוכלכת שמטרתה לצאת מנצחים. מי שמצליח לזכור גם בשעות הקשות יותר שמולנו נמצא האדם הקרוב אלינו ביותר, גם אם עכשיו הוא ממש מעצבן, מתנהג בהתאם ושומר על הקשר.
יואנה ותומר רבים בסוף. זה קורה בזמן נסיעה, כשהיא לא הייתה מרוצה מהנהיגה שלו והוא לא היה מרוצה מזה שהיא משאירה דלתות פתוחות. הם כועסים, ואפילו מרימים קצת את הקול, אבל בין לבין שרים, צוחקים, נותנים יד, מקשיבים, מתנצלים ולוקחים אחריות. לפי גוטמן - את מבחן הריב הם עברו ובגדול, וצפוי להם עתיד מזהיר. עכשיו נותר לנו לחכות בסבלנות ולגלות האם הניבוי הצליח גם הפעם.
כותבת הטור הינה מומחית "חתונה ממבט ראשון", מעין בוימן-משיטה.