סוף סוף: מה למדנו מהריב הראשון של קטיה וליאור?

בלי ששמנו לב אנחנו מתקרבים לסוף העונה החמישית של "חתונה ממבט ראשון", והזוגות נמצאים בשלב שבו הם מכירים טוב אחד את השני/יה והקשר כבר מספיק מבוסס (הרי ידוע שכל שבוע בתוכנית הוא כמו חודש בעולם האמיתי). זהו גם השלב בו מתחילים להתמודד עם שאלות זוגיות יותר ומהותיות מאלו שהיו בתחילת הדרך, לקראת שלב ההחלטות שמקביל למיסוד הקשר ביניהם. אז כמובן שיש לנו מה להגיד:

1. עשו הסכם זוגיות

   בפרק האחרון ראינו דוגמאות מצוינות לשאלות שמעסיקות וצריכות להעסיק בני זוג שנמצאים בצומת דרכים: למיסוד הקשר או לא. ם בתחילה העסיקו אותם שאלות כמו – האם אני נמשך אל הפרטנר שלי? האם יש לנו תחומי עניין משותפים? כעת השאלות נהיות עמוקות יותר – האם אנחנו חולקים את אותם ערכים כדי לחיות יחד? האם אני יכול להשלים עם החסרונות שהתגלו באופי של הפרטנר? ועוד.
   
   ראינו איך קטיה צחקקה כשליאור הכריז שהוא "כבר יכול לדמיין אותה עם עגלת תינוק, שפוכה אבל לביאה" ולא שאלה עוד שאלות. ראינו גם איך היא הגיבה בהפתעה מוחלטת לגבי עמדתו בכל הנוגע לשמירת נגיעה לקראת החתונה או שמירת נידה במהלך הנישואין. כלה נוספת שהופתעה בפרק הזה היתה מאי, כשמשה ביקש out of the blue שהיא תחתום על מסמך משפטי שיאפשר לו להמשיך לפגוש את הכלב ריי אם ייפרדו בעתיד, ואפילו נעלבה קשות מעצם העובדה שהוא בכלל חושב על אופציה של פרידה עתידית.
   
   קטיה ומאי היקרות, כשעולים נושאים כאלה בתוך מערכת יחסים לא כדאי להיבהל אבל גם לא כדאי לצחקק ולהחליק את זה. בני הזוג שלכן אומרים לכן משהו מאוד מהותי לגבי עצמם ולגבי הציפיות שלהם מהקשר הזוגי. רגע לפני שממסדים את הקשר, חשוב מאוד לנהל שיח מעמיק על נושאים כמו – איך אנחנו רואים את חלוקת התפקידים בינינו אחרי שיוולדו הילדים? איפה נפגשים הערכים שלנו בכל הנוגע לדת כזוג נשוי? איך נחלק בינינו את הרכוש המשותף ואיך נתנהל עם הילדים אם חס וחלילה ניפרד בעתיד?
   
   זוגות רבים שמחליטים להתחתן לא מנהלים שיחות מעמיקות על המשמעות והאופן שבו תיראה הזוגיות שלהם בצורה מעמיקה. כל אחד מבני הזוג בונה לעצמו תפיסת עולם אישית משל עצמו לגבי השאלות הללו אבל שניהם יחד, כזוג, לא מגדירים מטרות משותפות ולא מתכננים את חייהם המשותפים. אותם בני זוג שפשוט זורמים עם החיים, מתפלאים בהמשך לגלות שהם רואים באופן שונה את הדרך שבה הם רוצים לחיות את חייהם, ולרוב זה מגיע בשלב מאוחר מדי.  

   

   
   
   לכן אנחנו ממליצים בחום רב לכל זוג שנמצא לקראת מיסוד הקשר (בין אם מדובר בחתונה / מעבר למגורים משותפים), להכין ביניהם הסכם זוגיות. במהלך תהליך יצירת הסכם הזוגיות, מתחזק הקשר בין בני הזוג מאחר וביחד הם מגדירים ובונים הלכה למעשה את עתידם המשותף. כמובן שניתן לעדכן את ההסכם בהמשך בכל שלב, אך הוא נותן בסיס, וודאות וביטחון לבני הזוג שהם הולכים יחד לכיוונים הנכונים עבורם. לדבר על הדברים האלו מראש, כשאתם רואים אחד את טובת השני, יכול למנוע המון כאב לב וראש בעתיד.

2. הפרידו בין הורות לזוגיות

   קטיה אמרה משפט חזק מאוד: "להיות הורה זו החלטה אישית, להיות בזוגיות זו החלטה של שניים". בתקופה שבה אנו חיים, יש לא מעט אנשים שבוחרים להביא ילד לבד או בהורות משותפת, ולמעשה להפריד בין רצונם להיות הורים לילדים לבין רצונם להיות חלק מזוג. לפעמים זו החלטה שמתקבלת בתחושת חוסר ברירה, ולעתים החלטה מודעת לחלוטין שמגיעה מתוך הבנה שהורות וזוגיות לא חייבים ללכת יחד ואולי לזוגיות יש אפילו סיכוי גבוה יותר להצליח כשמפרידים אותה מהורות משותפת.
   
   נכון שזה לא המודל עליו חונכנו וגדלנו, אבל יצא לנו לפגוש ולהכיר היטב לא מעט אנשים שבחרו בהפרדה הזו והם מאושרים מאוד מהבחירה הזו. לצערנו, הקשיים שמביאה איתה ההורות הם לרוב אלו שמפרידים בין בני זוג נשואים, אז למה לא לעשות את ההפרדה מראש? אפשר להביא ילדים עם אדם אחד (למשל בהורות משותפת) ולחיות בזוגיות נהדרת עם אדם אחר. 

3. דעו איך לריב

   

   כמו כולם גם אנחנו חיכינו לריב הראשון בין קטיה וליאור, כדי לראות איך הם מתמודדים איתו. הוא הגיע בפרק האחרון ולנו חשוב לתת טיפ לכל אחד מהם: קטיה, לפעמים בלהט הריב אנשים אומרים דברים בצורה קצת עקומה, לא מתכוונים לכל מילה שהם אומרים ומתקשים להסביר את עצמם כמו שצריך בגלל שהם בסערת רגשות ומגיבים באופן אימפולסיבי. זה קורה לכולם. אפשר להיות סלחן ולא להיתפס למילה ספציפית שבן הזוג אמר, במיוחד אם הוא מנסה לחזור בו ולהסביר את עצמו מחדש.
   
   ליאור, אם הבנת שאמרת משהו בצורה לא טובה, שפגעת בצד השני מבלי להתכוון ואתה רוצה את ההזדמנות לנסח את דבריך מחדש, חשוב שתיקח אחריות על הטעות שעשית ולא תתעצבן על בת הזוג בגלל שהיא נפגעה. אפשר לעצור רגע, לנשום, ולהגיד בצורה נעימה: לא הבעתי את עצמי טוב, אני מבין למה נפגעת, תני לי בבקשה להסביר יותר טוב למה התכוונתי. ברגע שצד אחד מוריד את הטונים, מראה הבנה כלפי הצד השני ועוזב את הצורך לנצח בוויכוח – גם לצד השני הרבה יותר קל לרדת מהעץ ולהקשיב. 

4. עשו את הצעדים הקטנים לקראת הצד השני

   זוכרים איך בתחילת העונה משה נבהל מכך שמאי חוזרת ממשמרת בביה"ח וישר מחבקת אותו? בפרק האחרון ראינו איך מאי חוזרת הביתה ממשמרת לילה וישר שוטפת את החיידקים והווירוסים שהיא יודעת שמלחיצים את משה. אהבנו מאוד לראות איך היא באה לקראתו, שהיא הבינה מה מפריע לו וגם אם היא לא מסכימה עם זה, היא מוכנה לעשות את הצעד הקטן הזה עבור השקט הנפשי שלו.

5. השלמות שלך לא תלויה בבן הזוג

   משה אומר ש"כיחיד מאוד קשה להיות שלם אבל כזוג זה אפשרי, כי אחד משלים את השני". אנחנו דווקא חושבים שחשוב מאוד להצלחת הזוגיות שכל אחד מבני הזוג ירגיש שלם בזכות עצמו ולא יתלה את השלמות/ האושר/השמחה/הביטחון שלו בחיים בפרטנר שלו. ככל שאחד מבני הזוג תלוי יותר בבן הזוג השני, כל תזוזה קטנה או שינוי קטן של צד אחד יהווה קושי גדול עבור הצד השני וכך גם יווצרו קשיים בזוגיות. היופי בזוגיות הוא שהשלם גדול מסכום חלקיו, שכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא מספיק שלם בפני עצמו ועל כן הוא נמצא בזוגיות מתוך בחירה שהוא בוחר בה כל בוקר מחדש, ולא כי הוא תלוי בבן הזוג בתחומים מסוימים בחייו ולכן אין לו ברירה אלא להישאר בה.

6. הזוגיות האמיתית היא מה שקורה ביומיום ולא באירועי השיא

   

   נסיים עם ארוחת הנקניקיות והצ'יפס הלא אטרקטיבית של מאי ומשה, שאולי זעזעה אותנו מבחינה קולינרית אבל שימחה אותנו מבחינה זוגית. משה מסביר למצלמה – "היכולת ליהנות עם בת הזוג מכלום, מלהגיע הביתה ולחמם נקניקיות בתנור, זה אומר שיש בינינו הרבה מעבר לירח דבש וחוויות מטורפות. זה הבסיס של הביחד שלנו". ולנו רק נשאר להוריד בפניו את הכובע ולהסכים. זו לא חכמה ליהנות ולהיות בן זוג טוב בחופשה מפנקת. אם הגעת הביתה, מה שיש לאכול זה נקניקיות וצ'יפס קפוא ואתה מבסוט עד הגג בגלל שאתה אוכל אותם עם בת הזוג שלך – סימן שאתה במקום מעולה מבחינה זוגית.
   
   נדב נישרי ונגה זיו פרידמן הם בני זוג בפרק ב' ומגשרים זוגיים המתמחים בגישור גירושין, הורות משותפת ובהסכמי זוגיות, העובדים וגרים יחד (קומה מעל קומה). לנדב תואר ראשון במשפטים ותואר שני ביישוב סכסוכים והוא מחבר הספרים להתגרש בשלום ושותפות חדשה. לנגה תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר נוסף במשאבי אנוש ותואר שני בפסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית.