הרבה נאמר על היחסים בין שני יוסיפון לדני זיסקינד מ"חתונה ממבט ראשון". יש את אלה שמטיפים לה להיות יותר ביצ', כי רק ככה דני יבין מה יש לו בידיים. אחרים מתחברים לרגישות שהחתן מפגין על המסך, ומכילים אותו, בדיוק כמו ששני מכילה את הסיטואציה שבה שניהם נמצאים. הם אמנם מנהלים שיחות על הפער בין המחויבות של הזוגיות לבין הרגש שעדיין לא קיים, אבל אף אחד לא באמת מבין מה עובר על דני, אולי אפילו לא הוא עצמו. "דני עומד מול שני ומתנצל", אומר מתי וינברג, יועץ ומטפל זוגי ואישי, "מצד אחד הוא מחפש שהיא תכיל אותו, אבל מצד שני חושש לתדמיתו של איך תתפוס אותו".
אתה חושב שזה נובע מהחשש להיתפס כחלש?
"בטח. היה לו שם משפט שלא קשור למציאות - 'אני רואה איך היא מסתכלת עליי', אבל להיפך, היא הכי מכילה אותו. בראיונות שלה בנפרד היא מבינה אותו, עד שכבר אמרה שהיא לא אמא שלו, אבל דני רואה את זה אחרת לחלוטין כי זאת הפרשנות שלו. הוא חושש איך היא תפרש את החולשה שלו, גם כשהיא אומרת לו - אתה חלש? זה בסדר. שזה בדיוק מה שצריך להיות מצופה מבן זוג".
למה בעצם הוא רואה את הדברים אחרת?
"בפרק הראשון שראינו אותם, אפשר להבין כמה אתה יוצא לחיים עם מה שאתה מקבל בבית. שניהם לא קיבלו ביטוי לאהבה במובן הרגשי, של אנחנו אוהבים אותך לא משנה מי אתה או מה אתה. אם היא מקבלת 97 אז למה לא 100? גם כשההורים שלו היו בחתונה הוא הרגיש לא בנוח, דני לא יכול היה להכיל את המקום הזה".
להחזיק בבטן
הכל מתחיל ומתגלגל לדורות הבאים מהחינוך בבית, כך מבהיר מתי, שמכוון את הזרקור על הפער המגדרי בניהול רגשות. "נשים מנהלות רגש בצורה הרבה יותר טובה מגברים, הגברים דפוקים כמעט מיום היוולדם", הוא טוען, "זה עניין של חינוך שמתחיל אפילו בגן ילדים, כשלילד שבוכה אומרים 'אל תבכה כמו ילדה' אבל לילדה שבוכה לא יגידו 'אל תבכי כמו ילד'. שם אנחנו זורעים בגברים את הזרע שמכבה את המקום שמותר לו להחצין רגשות. גם בגיל 12, החברות יעטפו ילדה שבוכה, ינגבו לה את הדמעות, אבל ילד בן 12 שבוכה? איש לא ייגש אליו ויצחקו עליו. הוא יראה מוזר לחלוטין וסוג של סיסי".
איך זה משפיע כשאותו אחד נכנס לזוגיות?
"גברים פחות מדברים. אני אומר שעדיף גבר רגיש מגבר אדיש, ונשים הרבה פעמים מתלוננות על אדישות, אבל הוא לא מאפשר לעצמו כי לא חינכו אותו לזה. רק בשנים האחרונות גברים אולי אפשרו לעצמם לבכות יותר, ובעיניי בכי זאת חוזקה - לא חולשה, גבר שבוכה הוא גבר חזק. פתאום אנחנו מגלים שגם להם יש רגש, למרות התדמית המאצ'ואיסטית של הגברים הישראלים".
הישראלים?
"בחברה הישראלית אנחנו מקדשים את תדמית המאצ'ו, גם בצבא, מי שמביע רגשות נחשב לחלש. לפני כמה שנים חייל מצנחנים נהרג וכשהחברים החיילים בכו בהלוויה על הקבר שלו, התקשורת נכנסה בהם על זה שחיילים בוכים".
אבל מטרוסקסואליות למשל, כבר קיימת בישראל כמה שנים טובות.
"נכון, אמנם עושים טיפולים ומסירים שיער, אבל עדיין רוב הגברים לא מרשים לעצמם להיות רגישים ומשתפים, אלא כאלה ששומרים בבטן ופוחדים לתדמיתם. אז הם חוזרים הביתה לבת הזוג ומחזיקים את הרגשות בבטן".
איך אפשר להתמודד עם זה?
"בשנים האחרונות התחילו כל מיני מעגלי גברים שפתאום מצאו את המקום הזה לשתף. פתאום הם מרגישים סבבה כי הנה יש עוד מישהו שרוצה לדבר. הם פורקים גם ליד בני מינם, אז מרגישים יותר בנוח כי כולם באותה ביצה וזה בסדר".
ובזוגיות?
"ההמלצה החשובה ביותר שהיא מאוד טריוויאלית, זה להתחיל ללמוד לדבר ולשתף. יש אנשים שמגיעים אליי לקליניקה, ובני הזוג שומעים לראשונה את מה שעובר עליהם, כך שאם הפגישה לא הייתה קורית הם לא היו יודעים על זה בכלל. גבר צריך לדעת שאם הוא בונה מערכת יחסים אותנטית, שיידע שבת הזוג צריכה להיות החברה הכי טובה שלו והוא החבר הכי טוב שלה. לעבוד על כנות, להבין שלריב זה לגיטימי ויש לריב הזה גם סוף, לקבל פרופורציות ובעיקר לקבל כלים אלמנטריים, כי אם לא זה רק ילך ויחמיר".
איזה כלים למשל?
"המילה תקשורת היא המכנה המשותף לכל הזוגות שמגיעים אליי מגיל 20 ועד 70, שם זה מתחיל ואחר כך מסתעף כמו בכל עץ לכל מיני ענפים. ברגע שיש תקשורת לקויה יש פרשנות לקויה, ואז נכנס התסכול, המרמור והעצבים, ואז אתה אומר בשביל מה זה טוב? אנשים לא מבינים את זה ואני לא מאשים אותם, אין מי שיחנך למקום הזה".
חתונה ממבט ראשון: מוצ"ש אחרי החדשות, קשת 12
מתי וינברג הוא יועץ ומטפל זוגי ואישי, שמתעסק בין היתר בייעוץ וטיפול אישי בעת משבר, ליווי לקראת תהליך גירושין, גישור, פתרון קונפליקטים משפחתיים, הדרכה טרום נישואין, שיפור הזוגיות הקיימת ועוד.
לפרטים: https://www.mw-yzugi.co.il