זו הטעות היחידה שעשתה שני כשעברה לישון בחדר לבד

ציפיות בלתי ריאליות הן מתכון מושלם לכישלון מפואר. הפרק ששודר בשבת של "חתונה ממבט ראשון" היה מיני בית ספר בדיוק לזה. לאורך הפרק זיהינו כמה טיפים ותובנות שהגיעו דווקא מצד המשתתפים ונראה לנו שכדאי לשים עליהם זרקור.

1. קחו אחריות ולימדו בעצמכם איך לנהל ריבים ואהבות
   

   נתחיל בלירון המקסים שאמר כבר בהכרות הראשונית שגירושיו של הוריו היו אירוע מאוד משמעותי בחייו. הוא שיתף שכתוצאה מהגירושין הוא לא זכה לראות כיצד הוריו ניהלו ריבים ואהבות ולכן בשנות נעוריו המעצבות, הוא לא ראה בביתו מודל בר קיימא של זוגיות. המשפט הרגיש והכה מדויק הזה מתחבר עם הנתונים הידועים שהסבירות שילדים להורים גרושים - יתגרשו גם הם, גבוהה בהרבה מזו של ילדים שהוריהם נשארו נשואים ולימדו אותם דרך דוגמא אישית כיצד רבים נכון וכיצד פותרים את הריב וצומחים ממנו. לירון שהבין ברוב תבונתו ורגישותו את החסך, לקח על עצמו בצורה מעוררת הערכה את האחריות ללמוד בעצמו מהי זוגיות ומהי תקשורת זוגית ועל כך אנחנו יכולים רק לפרגן. 

   

2. חתונה היא לא האירוע, אלא מה שקורה לאחר מכן

   אירוע החתונה בתוכנית הוא בעצם עטיפה טלוויזיונית נוצצת לאחד האתגרים הקשים בחייהם, שלא לומר משבר. אחרי הכול, מדובר בשני זרים שמגיעים לערב אחד מיוחד במינו בו הם יפגשו באדם לא מוכר בעליל ונטול כל קשר לחייהם, פרט להמלצת צוות המומחים של התוכנית וישברו כוס. כל זה קורה בזמן שעיניהם של בני משפחתם, חבריהם, מכריהם וכל איש שאי פעם נתקל בהם פקוחות לרווחה ובוחנות כל תנועה קלה.
   
   וכך על אף שההיגיון אומר שהמשתתפים בתוכנית צריכים להתעסק הרבה יותר במה שיקרה אחרי האירוע והרבה פחות באירוע עצמו, הם שמים הרבה יותר דגש (לירון ודני למשל) על מה שיקרה כאשר יישמע המשפט "קבלו את הכלה". בעוד עבור הצופה מהצד והחתן התמים זהו השלב הרומנטי של האירוע בו הוא יפגוש את אהבת חייו, זהו בעצם השלב הקשה ביותר בתוכנית בו מגלים המשתתפים שאין אדם שיכול לעמוד בציפיות בלתי ריאליות ושמעבר לפרגוד יש בסך הכל עוד בן אדם עם פחדים וחששות.

3. אהבה זו עבודה קשה, אל תחפשו ניצוצות. חפשו תהליך

   "בחתונה לא היה את הקסם לו ציפיתי" אמר דני ברגע של כנות. נראה שבמשפט הפשוט הזה הוא בעצם הודה שהוא חלם שברגע ששני תתגלה מולו ינחתו מלאכים מהשמיים, קשת בענן תפציע מעל ראשם ומקהלת ילדים תשיר שירי אהבה של הביטלס. כשזה לא קרה (כמה מפתיע), הוא התאכזב מאוד. לזכותו של דני יאמר שהוא גם אמר שלמרות זאת הוא עדיין נשאר בתהליך. כלומר שעל אף האכזבה הגדולה ושהחלום שחלם בהתאם לסרט ההוליוודי לא קרה, הוא עדיין לא ויתר ונותן לשני צ'אנס נוסף להראות לו קסמים חדשים. צר לנו לומר, אך כשמערכת יחסים מתחילה בכאלה ציפיות לא ריאליות יהיה מאוד קשה ובדרך כלל גם בלתי אפשרי לייצר מערכת יחסים חברית ואמיתית שממנה גם תתפתח אהבה.

4. היו סבלניים

   "תהיה סבלני" אמר דני הפסיכולוג לדני הנשוי הטרי ולנו אין אלא להצטרף להצעה ולומר לכל מי שמחפש אהבה, לתת יותר מדייט או שניים למי שמולנו. להפסיק למקבל ולצפות שאם לא ניתן את כולנו הצד השני יעשה עבורנו את כל העבודה. אהבה זה נפלא אבל זה לא קורה מיד. אהבה דורשת ויתור על העצמי והתמסרות לחוויה משותפת שאולי תצליח ואולי לא אבל אם לא תהיה סבלנות לא נדע. 

   

5. גם לצד שדוחף יש רגשות וצרכים

   נראה שדני מיקם את עצמו בפוזיציה מאוד נוחה עבורו. מאחר והוא התאכזב כי לא היה ניצוץ ובכל זאת הוא עדיין נשאר בתהליך, הוא מרשה לעצמו לקחת את הזמן ופחות לשים לב לצרכים של שני. שני מצדה אמרה בפתיחות שהיא סבלנית (שאפו) ושהיא בעיקר רוצה לתת הזדמנות לתהליך (שאפו בריבוע) .ובכל זאת, כפי שדני הפסיכולוג הזכיר לשניהם, גם לשני יש צרכים וגם לה מגיע שהתהליך יותאם עבורה. כאשר אחד הצדדים מרגיש חזק יותר הוא עלול להפוך למעין צופה בתהליך בו הוא אמור להיות אחד משני היזמים. הפוזיציה הזאת תוביל מהר מאוד לתסכול אצל הצד השני ולתחושה שלא רואים אותו.

6. די לשיטת הטיפול בשוק

   נכון, שני מאוד נעלבה מהאמירה של דני שהוא בתהליך למרות שלא היה קסם, אך בכל זאת יקירה, למה לא לומר לו זאת? למה להפתיע במעבר לחדר השני כשהוא בחוץ עם הכלבה? טיפול בשוק (Shock Therapy) הוא צעד שנעשה מתוך סערת רגשות ולכן הוא פחות טוב משיחה שנעשתה לקראתה הכנה נכונה. הפגיעה של שני מובנת אך הצעד שעשתה ברגע אחד ללא מחשבה, יצר בלבול אצל דני ולא באמת אפשר לו להבין את המסר ששני רצתה להעביר.

7. האחריות להעברת המסר נמצאת בידי הדובר

   "אם אתה לא מבין אותי - שאל אותי באותו הרגע", אמרה שני לדני והעלתה לדיון את אחת השאלות החשובות והקשות במערכות יחסים: על מי האחריות להבנת המסר? על הדובר או על המאזין? לעתים קרובות כאשר אנחנו מדברים אנחנו חושבים שהצד השני מבין אותנו גם כשבפועל הוא רחוק מאיתנו בהבנה מרחק שנות אור.  כשאנחנו מדברים ומבינים את עצמנו - אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שגם הצד השני הבין את הדברים. מדובר באחת הטעויות הנפוצות וגורמות הנזק הגדולות ביותר בעולם המערבי והגיע הזמן לתקנה. האחריות להעברת המסר נמצאת בעיקרה על הדובר והוא זה שנדרש אם באמת חשוב לו שיבינו אותו, לשאול בסוף דבריו את הצד השני מה הוא הבין מדבריו כדי לוודא שהם מדברים על אותם דברים. 

   

   
   
   מאידך, ופה ניתן את הקרדיט גם לשני, אם המאזין מודע לכך שהוא לא מבין את הדובר-  אזי יועיל כבודו ויאמר – אינני מבין, ברגע שצצה אי ההבנה. אנחנו כבר לא במאה ה-20 וגברים כבר יכולים לבקש הכוונה ולפעמים טוב שיעשו זאת. ככל שהדובר והמאזין יתרגלו את השיח ביניהם ויוודאו שהם באמת מבינים זה את זה, הם יוכלו ליצור לעצמם שפה משלהם ולדעת שהם מבינים אחד את השני גם בעזרת תקשורת לא מילולית וכלי תקשורת מתקדמים אחרים.

8. תהנו מהדרך, אל תחשבו כל הזמן על המטרה

   
   כפי שאמרה מירן, חברתה היפה של הכלה הטרייה עינת: עינת צריכה להיות יותר קלילה ולא לבוא לתהליך עם אותן שאלות הרות גורל עימן היא הגיעה לדייטים לפני חתונמי. שאלות כמו: האם האדם שמולה יהיה בעלה? או איך ייראו ילדיהם המשותפים? זוגיות לא נוצרת בכוח, לבנות זוגיות זה תהליך ארוך שנים ומלא עליות ומורדות. אל תחשבו שאם יש לכם זוגיות אז הגעתם למנוחה ולנחלה, אם יש לכם מישהו שנמצא אתכם בזוגיות או מביע רצון להיות אתכם בקשר זוגי, זה לא אומר שסיימתם את הדרך. זה אומר שרק התחלתם ושעכשיו מתחילה העבודה האמיתית. וכמו בקריירה כך גם בזוגיות אם אתם לא נהנים ללכת כל יום לעבודה מהר מאוד תמצאו את עצמכם בחיפוש אחר עבודה אחרת.
   
   >> זה מה שהיה חסר בתקשורת של בן ומנור

** נדב נישרי ונגה זיו הוא מגשר ומומחה בגישור גירושין הם בני זוג בפרק ב' שחיים יחד עם ארבעת ילדיהם ועובדים יחד כמגשרים זוגיים. נגה בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ונדב בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני ביישוב סכסוכים ומחבר הספרים "להתגרש בשלום" ו"שותפות חדשה".