אני זוכרת שבסוף כל יום צילום של חתונה ממבט ראשון (שבת אחרי החדשות, קשת 12) הייתי מותשת נפשית מכל המרוץ הזה. לפרשן ולדבר על כל רגע ורגע שאתה עובר ביום שלך ומה זה אומר עליך או על הקשר שלך אל מול בן הזוג – זה מתיש. אף אחד מהמשתתפים לא בא ממשפחת קרדשיאן, ולא רגיל לצוות של במאי, מפיק וצלם שמתרוצץ איתם מהרגע שהם קמים עד הרגע שהם הולכים לישון. זה אמנם נראה מאוד פשוט בטלוויזיה, אבל זה ממש לא קרוב להיות ככה. גם לזוגות שהיו בנקודה טובה והתהליך עבר להם כחוויה ממש כיפית, יש רגעים שהם רק רוצים שקט לעצמם.
השקט הזה מגיע לאחר סיום הצילומים יחד עם מטען של נפילת מתח, כזה שצריך כמה ימים טובים להתאושש ממנו. כי המשתתפים אולי כבר סיימו את התהליך, אבל זה רק המבוא בספר שלהם. כשהמצלמות כבר לא בסביבה הם צריכים להתחיל מחדש פרק אחר, שבו בניית הקשר שונה מאוד ממה שהכירו עד כה, כמו שרוני ונעם גילו היטב. אז איך שונה? בחיים האמיתיים לא יוצאים לחופשה רומנטית בחו"ל בדייט הראשון, לא מזמינים שף לסדנת בישול בדייט השני ולא שוכרים דירה מדהימה עם מישהו שרק הכרתם ויוצא מגבולות הגזרה של שותף או שותפה. יותר מזה, אני לא מכירה זוגות שרק הכירו וכבר יוצאים לשלושה סופי שבוע משותפים בחודש וחצי הראשון להיכרות (שאפו לאלו שכן).
נראה לי שהבנתם את הפואנטה, אבל היא לא מסתכמת רק בזה. לאורך כל תקופת הצילומים יש אינטנסיביות מטורפת, שבה כל יום מרגיש כמו חודש. תוסיפו לזה את הטיפול הפסיכולוגי, שעושה עבודה מעמיקה וגורם לנו לנבור בנבכי נשמתנו, וקיבלתם סיר לחץ מתובל בקשת של רגשות. כך למעשה, אחרי סיום מרתון הצילומים, נופל האסימון שההיכרות הייתה רק בקונסטלציה טלוויזיונית. הרי הם לא באמת מכירים איך זה לחיות ללא כל התפאורה, ובשביל לצלוח את הקשר חשוב להבין כמה דברים.
הראשון הוא שהחלטות צריכות להתקבל יחד – מההחלטה הכי פשוטה ועד לשאלה האם לעבור לגור במקום אחר או להשתקע באותו המקום כמו בצילומים. בייחוד אם אחד מבני הזוג גר רחוק ממקום העבודה שלו, ועשה ויתורים במהלך הצילומים. תהיו שותפים להחלטות בצורה כזאת שלא תבוא על חשבון השני, כי בסופו של דבר זה יתפוצץ. תתפשרו במקומות שאפשר.
הדבר השני שחשוב להבין זה שהקשר שלהם עוד היה בחיתולים. גם אם זה מרגיש שעברו כמה חודשים, לא כך הדבר. החיזור, השיחות, הרצון להכיר יותר לעומק ואפילו לתכנן דייט מחוץ לבית זה חשוב. אסור להזניח את הרומנטיקה כי התוכנית נגמרה ואין מה לצלם. צריך להתייחס לזוגיות כאילו מעכשיו מתחילים להכיר אחד את השנייה לעומק, רק בצורה שונה, ככה שעל שגרת החיים המשעממת כדאי לוותר. בכל זאת, כמו שכבר ראינו – חבל לוותר על כל מה שהזוגות בנו (ושלום לרוני ונעם).
הדבר השלישי ולא פחות חשוב מהשאר, שמכוון לכל המשתתפים (גם לאלו שלא נמצאים בזוגיות) זה להמשיך לדבר. היום כולנו יודעים שתקשורת היא המפתח לקשר. במהלך הצילומים הפסיכולוגים הם אלה שעזרו להתגבר על טראומות, פחדים וחששות מקשר זוגי, ומכאן צריך ליישם. הפחדים לא נעלמים להם ביום אחד. אז מעטים הזוגות שצולחים את מבחן המציאות, אבל אם הם עושים את זה, הם בהחלט יכולים להתגבר על כל דבר. ראו ערך הדר ודניס. ועכשיו השאלה היא – האם הגר וניר גם הצליחו?