חתונה ממבט ראשון ממשיכה להזכיר לנו את החיים הישנים שלנו, כולל מפגשים חברתיים, ארוחות במסעדות וטיולים ברחבי הארץ. זה מרגיש רחוק, אבל רק לפני חודש וחצי ללכת להסתפר לא הייתה האטרקציה המתירנית ביותר שיכולנו להרשות לעצמנו וחופשות בחו"ל היו דבר שאשכרה נמצא על הפרק. אולי באקט של הזדהות איתנו, הצופים מעתיד הקורונה הרחוק, הדר הטילה וטו, לפחות רגשי, על הנסיעה של דניס לחו"ל. אם אף אחד לא טס, גם הוא לא טס.
אם היה צריך לחלק את המצב של הזוגות בעונה הנוכחית של חתונה ממבט ראשון לפי אורות רמזור, דניס והדר היו עמוק בירוק. כבר כמה פרקים שהזוגיות ביניהם יציבה ואיתנה, ומבין כל הזוגות, נראה שהם עלו ראשונים על הכביש המהיר לקשר ארוך טווח. אבל גם בגן עדן יש צרות מסתבר, והצרה הפעם היא הנסיעה המתוכננת של דניס ליפן. באופן אירוני, דווקא בארוחה במסעדה יפנית הדר החליטה לשתף את דניס בחששות שלה להישאר לבד במהלך השהות שלו בחו"ל, מה שיגרום לה להתרחק ממנו ואולי אפילו לפרק את החבילה.
אני יכולה להבין את הדר, באמת. הבוקר הארוס שלי חזר לעבודתו בחסות ההקלות במשק ואני כבר מתגעגעת. יש טיפוסים שפשוט לא יכולים להישאר לבד, וזה לא משנה אם זה ליום עבודה או לשלושה וחצי שבועות. גם אם היא לא אמרה את זה בקול רם, אפשר להבין בין השורות שהדר מצפה מדניס לבטל את הנסיעה שלו, והאיום המרומז שלה לא משתמע לשני פנים. זה אני או נערות הרג'וקו, ועכשיו תבחר.
ברגע של כנות יוצאת דופן, הדר הודתה שהיא לא מפחדת על עתיד הקשר שלה ושל דניס, אלא מפחדת על עצמה, ואולי יותר נכון מפחדת מעצמה. היא מפחדת לברוח, להכיר גבר חדש ולשכוח ממה שהיא ודניס הצליחו לבסס בתקופה הקצרה שלהם יחד. מצד אחד, אפשר להעריך אותה על האומץ שדרוש כדי להודות בפחדים האלה, אבל מצד שני, חשוב לזכור שלכולנו יש פחדים וזוגיות טובה מאפשרת לנו להסתכל לפחדים האלה בעיניים ולהתמודד איתם בגבורה.
הפחד להידחות, הפחד להתאכזב והפחד להרגיש לא נאהבים הם חלק קטן מסט הפחדים שמלווים כל מערכת יחסים. כמו זבוב טורדני, הם חגים מעליה ולא נותנים לה מנוח. החרדה משתקת וחוסמת את האפשרות לפתוח את הלב בפני בן או בת הזוג, אבל מי שמצליח לעשות את זה זוכה בכל הקופה. ממרומי תשע שנות זוגיות, אירוסים וחתונה שמתקרבת מהר משחשבתי, אני יכולה להעיד שאני מנצחת את הפחדים שלי יום-יום בזכות בן הזוג שלי. קל זה לא, אבל זה אפשרי.
דניס מצדו צריך להבין שהדר לא מנסה "לסנדל" את הנסיעה שלו, כמו שהוא הגדיר זאת בארוחה. היא מפחדת לאבד אותו, מה שאוטומטית מעיד על כך שהוא חשוב לה. בזוגיות אנחנו צריכים להיזהר מלקצץ לפרטנר שלנו את הכנפיים, וזה נכון על אחת וכמה בכל מה שקשור לרצונות שלו. זוגיות טובה מתרחשת בחלל גדול מספיק שמאפשר לכל אחד מהצדדים לנוע בחופשיות מבלי שזה יבוא על חשבון האחר, וברגע שהדר מונעת מדניס לטוס ולראות עולם רק כי היא מפחדת, היא בעצם מודיעה לו שהפחדים שלה חשובים מהרצונות שלו – וזה כבר לא הוגן.
להיות לבד זה מפחיד, על אחת כמה וכמה אחרי תקופה ארוכה של רווקות מייסרת. אבל גם להיכנע לפחד זה מפחיד, וכדי להימנע מזה הדר חייבת לאפשר לדניס מרווח נשימה גדול יותר. אחרת, יש סיכוי שזה ייגמר הרבה לפני אריזת המזוודה.