אחרי כמה שבועות של נתק כמעט מוחלט, סוף סוף התחלנו לראות ניצוצות של חיבור בין דובי לאריק. אותי באופן אישי זה מאוד משמח – מהרגע הראשון טענתי שהפוטנציאל לקשר אמיתי בין השניים האלה קיים, ושההתנהגות המשונה לכאורה של דובי בחתונה נבעה אך ורק מלחץ ומבוכה ולא מחוסר מוכנות לתהליך או מחוסר התאמה לאריק. טיול אחד על החוף (זוכרים שפעם גם אנחנו יכולנו לעשות את זה?) הספיק להם כדי לפתח שיח אחד עם השני, ולשם שינוי, לא היה מדובר הפעם בשיח מתלהם ותוקפני, אלא בשיח מתעניין, כן וחברי.
לא מעט כבר נאמר על הפרינד-זון, האזור המסוכן שאף אחד כמעט לא רוצה להיות בו, אבל האמת היא שלא מעט קשרים רומנטיים צומחים דווקא משם. מערכות יחסים הן כמו בניין רב קומות, ולא בהיבט של מריבות השכנים על וועד הבית, אלא בתהליך הבנייה שלהן. גם כאן העבודה מתבצעת לאט ובזהירות, קומה-קומה, וגם כאן הפועלים, כלומר בני הזוג, צריכים להישמר, לזכור לחבוש קסדה מטאפורית ולעשות את הכל בדיוק ובזהירות. גם כאן מניחים לבנה-לבנה, ובין אחת לשנייה מניחים מלט, חומר דביק ונוקשה שבתקווה גם יחזיק את הכל יחד לאורך זמן.
הקומה הראשונה בכל בניין היא החשובה ביותר. היא היסוד, הבסיס שעליו נבנה כל השאר, ובמערכת יחסים הקומה הראשונה היא חברות. היכולת שלך לנהל שיחה קלילה עם הפרטנר שמולך ולהעביר איתו את הזמן בחיוך חשובה לא פחות מהמשיכה הרומנטית, ולפעמים אפילו יותר. אין מערכת יחסים בלי תקשורת בסיסית, בלי אמון וכן, גם בלי חברות. אני יכולה להעיד שהארוס שלי הוא גם החבר הכי טוב שלי, ואם זה לא היה ככה, יש מצב טוב שהוא לא היה הארוס שלי.
בניגוד לאמונה הרווחת, אני מאמינה שחברות מגיעה לפני משיכה, ולא להפך. וכן, אני מכירה את כל הטיעונים הנגדיים: משיכה היא עניין אבולוציוני וביולוגי, היא משפיעה על אזורים שונים במוח ולפעמים גם מושפעת מנטייה גנטית. אבל באהבה כמו באהבה, אין כלל מפתח ובחלק גדולים מהמקרים, אני מאמינה, חברות היא מעין פרוזדור שמוביל למשיכה ולא להפך.
זו לדעתי גם הסיבה לכך שהקשר של ניר והגר נתקל בחבלי לידה עקשניים, ולעומתם דניס והדר פורחים כמו נתוני המכירות של אלכוג'ל בימים אלו. עם אוסף המחוות הרומנטיות שלו, ניר למעשה דילג על השלב של לנסות להתחבר להגר לא כבת זוג ולא באופן רומנטי, אלא פשוט כאדם. הבקשה היחידה של הגר מניר הייתה שידבר איתה, שיספר מה עובר עליו, בלי פרחים ובלי מכתבים. זו דרישה בסיסית ולגיטימית למדי בחברות.
מלבד קולות ה"אווו" המתבקשים למראה הנשיקה של דניס והדר בין הגלים, ראוי שגם נפרגן להם על כך שהצליחו להתגבר על הקשיים שהתגלו בירח הדבש. בין היתר, הם הצליחו לעשות את זה בזכות הפגישה המוצלחת של דניס עם משפחת ברייר שהתאהבה בו ממבט ראשון ובזכות העובדה שהם הצליחו לבסס ביניהם חברות מספיק טובה ויציבה מספיק כדי להחזיק את הקומה שמעליה – המשיכה שהובילה בסופו של דבר גם לנשיקה.
זה גם מה שגורם לי לפחות, להיות אופטימית ביחס לעתיד הקשר של נעם ורוני ומור ומאור. בשני המקרים הללו אפשר להבחין כבר עכשיו בניצנים של חברות, של הבנה ושל כנות, גם אם עדיין לא במשיכה כמו שאנחנו מכירים אותה. אני לא מתיימרת לחשוב חלילה שבכל המקרים הללו הסיפור יסתיים ברומנטיקה דביקה, אבל אני כן מאמינה שיש יותר מסיכוי סביר שזה יקרה.