האם יכול להיות שמה שמאתגר אותנו, הוא לאו דווקא מה שנכון עבורנו? החברה לימדה אותנו שבשביל להגיע לתוצאות אנחנו צריכים לעבוד קשה, להתאמץ ולהזיע. זה אולי נכון בקריירה ובלימודים, אבל אם תשאלו אותי, הכלל הזה לא תמיד עובד בתחום מורכב כמו זוגיות ומערכות יחסים. כן, לפעמים יכול להיות שמה שבא לנו בקלות הוא גם מה שמתאים לנו, ולצערנו, לא תמיד אנחנו מצליחים לראות את זה.
אם יש דבר שחזר על עצמו בכל ההתאמות שנראו עד כה בעונה הנוכחית של חתונה ממבט ראשון, זה הדמיון, לאו דווקא הפיזי, בין בני הזוג. אריק לדוגמה קיווה לפגוש מתחת לחופה כלה צעירה, אבל מצא שם אישה בשנות ה-50 לחייה שמחפשת פרק ב', ממש כמוהו. הדר ודניס הם זוג פרפקציוניסטים, כל אחד בתחומו. רוני ונעם טיילו בעולם במשך שנים אבל התגעגעו הביתה, והגדר וניר הם זוג גאונים שהקריירה התובענית משכה אותם כמעט עד גיל 40 בלי זוגיות.
לדמיון הביוגרפי הזה יש יתרונות וחסרונות. המומחים סבורים שלקשר בין בני זוג דומים יש סיכוי גדול יותר להצליח, וזה גם היה הטיעון שהכריע את הכף במקרים של התלבטות בין כמה התאמות. עדי לישע, שנמצא מתאים לרוני, נפסל כי הוא מושבניק ארצישראלי שורשי, והיא בכלל נפש חופשיה ואשת העולם הגדול. מורן, שנמצאה מתאימה לניר, נפסלה כי רמת האנרגיה שלה גבוהה משלו. נראה שהחתנים והכלות לעומת זאת פחות מרוצים מהעסקה הזאת, ואפשר להבין אותם. אם אנחנו בקושי מצליחים להסתדר עם עצמנו, איך נסתדר עם תמונת מראה של עצמנו?
אחרי החתונה הכמעט חלומית של הגר וניר, הקור של מוסקבה חדר גם למערכת היחסים ביניהם. הגר לקחה צעד אחורה והעידה שהיא "תמיד נמשכת לטיפוסים בעייתיים", מושג שאפשר לפרש בשתי דרכים: או שהיא נמשכת לאנשים שרחוקים ממנה מבחינה אינטלקטואלית, או שהיא נמשכת לטיפוסים שהם לא בהכרח רחוקים ממנה מבחינה הרקע האישי, אבל הם עושים לה חיים קשים. כלומר, לא לניר, שלא עונה על שני התנאים האלה. והיא לא לבד.
רוב הנשים מעדיפות "טיפוסים בעייתיים" כמו הגר, על שתי המשמעויות של המושג הזה. "הוא בחור מקסים, הוא בחור שאני מאחלת לעצמי אותו", היא אמרה, וכאן בדיוק טמונה הבעיה: אנחנו לא רוצות את מה שאנחנו מאחלות לעצמנו, כי זה קל מדי. קצת כמו שכולנו פוחדים להגשים את החלום הכי כמוס שלנו, אנחנו מפחדים ממה שאנחנו רוצים מבחינה זוגית. כולנו רוצים לאתגר את עצמנו, להעמיד את עצמנו במבחנים ולהגיע למקסימום שלנו. אנשים שרצים מרתונים או עוסקים בכל סוג אחר של ספורט מכירים את זה היטב, אבל בכל מה שקשור לתחום הזוגי, להזיע כאמור, זה לא תמיד הדבר הנכון לעשות.
>> אל תפספסו את כל מה שקורה באינסטגרם של חתונה ממבט ראשון
אם יש משהו אחד שלמדתי בדרך שעשיתי עד לרגע הנוכחי, חודשים ספורים לפני שאני נכנסת מתחת לחופה בעצמי, זה שזוגיות היא לא ספרינט. היא יותר ריצה למרחקים ארוכים, וכמו בריצה למרחקים ארוכים, צריך לשמור את האוויר ולא להתעייף בדרך. אפשר לעבור להליכה מהירה ואפשר גם לחזור לרוץ, אבל אי אפשר לאתגר את עצמך ולהגיע עד לקצה גבול היכולת בכל רגע.
הגר, ואולי כולנו בעצם, צריכה וצריכים לזכור לעצור מדי פעם ולנשום כדי שנצליח להגיע אל קו הסיום, גם אם קל לנו מדי. אחרת, יש סיכוי טוב שפשוט נרים ידיים ונתעייף בדרך. זה לא אומר להתפשר, חלילה. זה פשוט אומר להפסיק להעמיד את עצמנו ואת בן הזוג במבחנים אינסופיים ופשוט להתמסר לסיטואציה. קל, תאמינו לי, זה לא.