תראו, זה שאני מכורה ל"חתונה ממבט ראשון" (שבת אחרי החדשות, קשת 12), זו לא כזו חוכמה. כרווקה, אני ללא ספק קהל שבוי, כזו שיושבת עם פנקס ועט ומשרבט מסקנות מאבחנותיהם של הפסיכולוגים המלווים, מנהלת עם עצמי מיני סשן טיפולי ומרגישה מוכנה יותר, מכילה יותר ופתוחה יותר לקראת כל דייט חדש. אבל ממני ועד לרגע בו שלמה ארצי בוחר להקדיש ל"חתונה" את הטור השבועי ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, משווה את הליך הקמת ממשלת האחדות לתהליך שעוברים הזוגות בתוכנית, יש כבר הבדל. הבדל שחלחל לקהל רב והופך לתופעת צפייה לא מובנת מאליה. בימים שבהם כולם בבית ונטפליקס אמור לשלוט ביד רמה, "חתונה ממבט ראשון" הצליחה לפלס את עצמה אל לב מדורת השבט עם קהל מגוון בכל הגילאים, המינים, המעמדות והסטטוס הזוגי.

הרשת כמובן מוצפת ממים, פוסטים, ציוצים, איזכורים, ניתוחי עומק ומשפטי שדה מכל פרק, קליפים ומחוות, פארודיות לרוב, חיקויים ב"ארץ נהדרת", אבל החידוש המסעיר של העונה הזו הן בעיקר קבוצות הצפייה שמתגבשות וצצות להן כמו אלכוג'ל בקניונים. זה כבר לא מם אחד שמצליח לדייק את התחושה הכללית, אלא מפגשי סלונים קבועים, חבורות בטוויטר, פרשנויות לייב פרטיות באינסטגרם, ועשרות קבוצות פייסבוק פרטיות שלא מפספסת צפייה קבועה בפרק. זה כבר לא רק שאם אתה לא רואה, אתה לא קיים, זה שאתה חייב לדבר על זה, ללרלר את זה, לנתח את זה ולא להפסיק לדבר על החברים הכי טובים החדשים שלך אריק ודובי וניר והגר.

הייחוד של הבידוד

גם לי יש קבוצה משלי שצופה ביחד. בתחילת הבידוד, העיתונאית חגית גינזבורג הקימה קבוצת "רווקרונה" וצירפה רווקים שלא מכירים אחד את השנייה ממעגל חייה ועוקביה, בכדי שנעביר את תקופת הבידוד כפחות בודדה. מהר מאוד נפתחה לנו קבוצת בת "רווקרונה חמ"ר" שם אנחנו כעשרה רווקים ורווקות שלא הכירו לפני שמתדיינים על הזוגות כאילו והיה מדובר בנו. טוב בכל זאת, לכל אחד מאיתנו יש רגעי הזדהות עם כל אחד ואחת מהם.

אולי קבוצה כזו זה הברור מאליו. אבל כשאחד הפרשנים הבולטים שנולדו בעונה הזו, הוא לא אחר מאורי דגון, עורך ערוץ הספורט - זה כבר סיפור אחר. "הרבה גבות הורמו בהתחלה, אנשים תהו מה קרה לי ועכשיו הם כבר לגמרי מחכים לפרשנות. כן, זה נראה מוזר לאנשים שעורך הספורט מדבר על "חתונה", אבל תקופת הקורונה החזירה את הטלוויזיה, חתונה הפכה למדורת השבט, וכשאין ספורט לדבר עליו, אז במקום לדבר על ה"אין", החלטתי לדבר על ה"יש" ונולדה פינה על חתונה ממבט ראשון".

זה פוגע בתדמית הגברית?
"לא, זה כזה ריאלטי חמוד, זה פאן טהור, וזה מושך ומעניין וזה אנושי ואתה מתחבר לדמויות שיוצרות עניין. יותר מזה זה פשוט מהווה תחליף לספורט של שבת. זה כמו לנתח משחק. מי שיחק נכון, מי היה צריך למסור. יש בזה דמיון מסוים. האם ניר יצא סמרטוט? היה צריך להביא פרחים או שלא? אולי היה צריך להראות פאסון ולהיות שחקן? ומתחיל כעס על הפסיכולוגים כמו על השופט, ובכלל כמו אוהדים, נוצר דיבור ברשת ומשתפים מחשבות ואנשים כועסים עליי, אם אמרתי משהו לא טוב על רוני ונעם, אנשים לקחו את זה כל כך ברצינות, קיבלתי הודעות זועמות, מדברים איתי בארוחות צהריים ומחכים לניתוח שלי. זה די משעשע".

ובכל זאת, אתה גבר בוגר, נשוי, אתה לא הקהל האוטומטי הסטריאוטפי כשחושבים על הקהל.
"זה היופי של התוכנית הזאת - בין אם אתה נשוי או רווק, זה מעניין לראות, זה אנושיות. וגם הבאזז שנוצר מסביב מסקרן, נוצר דיבור ויראלי, ואני מאמין שהכל התחיל בזכות הקורונה, זה לגמרי היה אסקפיזם וניקוי ראש מכל התכנים המדכאים האלה".

"אין מצב לא לראות בשידור חי, אני חייב לראות באותו הרגע, כדי לדבר בקבוצה, זה חלק מהכיף לראות ביחד ולהגיב אחד לשני. לנתח את זה ולהתעצבן. זה ממש כמו לראות כדורגל"

קבוצת וואטספ פרטית לגברים בלבד

אז כן, נראה שאתם יכולים לשכוח ממסי ולעזוב את רונאלדו, היום יש לנו את ניר שאנחנו מחכים שיבקיע גול ואת נעם שאנחנו מבסוטים שהגיע לטאצ'דאון. וזה לא רק דגון, אלא גברים בכלל שיוצאים מ"ארון הרגישות" וצופים בחבר'ה. "האמת היא שיש לנו קבוצת הוואטסאפ עם כל הנשים והגברים שמדברים בה באופן שוטף ובזמן פרק אנחנו נזרוק איזו מילה או שתיים, כדי שיחשבו שאנחנו איתם, אבל בפועל, פתחנו קבוצה פרטית שיש בה חמישה גברים ואנחנו מכורים ל"חתונמי" אומר רונן מבאר שבע, סוכן ביטוח שצופה באדיקות עם ארבעה חברים קרובים, כולם נשואים עם ילדים, בגילאי ה-40. בקבוצה לצד רונן נמצאים מורה, בנקאי, עובד בתעשייה האווירית ואיש עסקים. הנשים אגב לא צופות איתן. "זה מצחיק, יש אחד אפילו בתוך הקבוצה הבטוחה שלנו שעדיין כנראה מרגיש צורך להצטדק והוא תמיד אומר שהוא רואה עם אשתו, אבל אנחנו יודעים שהיא נרדמה מזמן".

איך אתה מסביר את הצפייה?
"האמת אני פשוט לומד מזה. נכון שזה על רווקים, אבל אני מחכה לשיחות פסיכולוג ולומד מזה בעצמי המון על זוגיות".



למה דווקא העונה הזאת מושכת יותר?
"זה שילוב של אין כדורגל והיינו הרבה זמן בבית, ומה אני אגיד לך - הליהוק פשוט מצוין. חלק בהרמוניה וחלק בתאונה. וזה פשוט כיף ומעניין. בעונות הקודמות ראיתי קצת ולא נדבקתי. העונה זה פשוט טירוף, כשהיה לקט או ביבי דיבר יותר מדי, ממש התבאסתי שאין לי את הממתק של הסופ"ש, וסופ"ש הזוגות? חיכיתי לזה חד משמעית. את לא מבינה. לא הסכמתי לעשות כלום. ואין מצב לא לראות בשידור חי, אני חייב לראות באותו הרגע, כדי לדבר בקבוצה, זה חלק מהכיף לראות ביחד ולהגיב אחד לשני. לנתח את זה ולהתעצבן. זה ממש כמו לראות כדורגל. ההסתמסויות הן בול כמו תוך כדי צפייה במשחק. 'וואי איזה מהלך ניר עשה', 'בואנה הגר דפקה פאול' ו'אין מאור שוב קיבל כרטיס צהוב'. מה שכן, ניר, אם אתה קורא את זה, אתה מוציא אותנו לא טוב. גבר. תעשה קצת פאשלות, אתה עושה לנו שם רע. ואנחנו מחכים שמאור כבר יישן עם מור, שהיא תפסיק לסגור לו את הדלת. רק שישנו ביחד, לא מעבר לזה. בכלל, אנחנו מתים על מאור, אנחנו רוצים לצרף אותו לחבורה שלנו, הוא נראה לנו אחלה גבר. ועם דניס אנחנו הכי מזדהים. הוא מצחיק כזה, וחמוד, וגם עושה טעויות ולא תמיד מבין אותה".

בתור גברים נשואים, אולי חלק מהנאת הצפייה זה הגעגוע לתקופת הרווקות?
"האמת, לא רק שלא גורם לי להתגעגע זה רק גורם לי להעריך. בטלוויזיה זה נראה מה זה מתיש. אין לי שום רצון לחזור לשם. כשאתה נשוי ואתה רואה את זה, אתה מבין שעולם הרווקות כל כך לא זוהר, וזה מה זה קשה. זה עושה טוב לחיי הנישואים".

הסוד המחבר הוא היכולת לגעת בקושי

אולי זו באמת הקורונה שהפכה את הצפייה המשותפת למפיגת בדידות, אבל דווקא אני רואה בה תהליך מקביל לזה שעוברים בטיפול פסיכולוגי. הקהל הגיע כמו הזוגות לעונה הראשונה ולחדר הטיפולים להיכרות ופריסת הבעיות, בעונה השנייה צצו התנגדויות והקשיים והנה בעונה השלישית אנחנו משחררים את ההגנות וצוללים פנימה, מתמסרים לתהליך ומתאהבים. כבר לא מתביישים להגיד "אני מאוהב", אם להיות רגע דני ויעל.

"יש משהו מאוד חברתי בשיח הקבוצתי. זה לא שהחלטתי לעשות קבוצת צפייה, זה פשוט קרה מעצמו, אנחנו מעורבות בזה ריגשית. אנחנו כל כך רוצות שהם יצליחו"

"זה לא רק הקהל, זה גם הזוגות שהגיעו לעונה הזו מוכנים יותר לתהליך ומאפשרים יותר, ולכן אנחנו מתחברים אליהם יותר", אומרת שירה דן עובדת סוציאלית שמתמחה בפגיעות מיניות, רווקה בת 36. את הפרקים היא מנתחת בקבוצת וואטסאפ למטפלים ותרפיסטים, שמקבלת תפנית בימי השידור. "לנו כמטפלות, זה מעניין לראות את ההתערבויות שמצד אחד מאוד מדויקות, מצד שני מאוד שונות מהתערבויות אמיתיות שלוקח הרבה שנים להגיע אליהם בטיפולים. אבל כן, אנחנו רואות תהליך של המשתתפים והשיח שלנו הוא לא סתם על מי הייתה מעצבנת או מי נראית טוב, זה עמוק יותר. בהגר לעתים יש פחד עצום להיות פגיעה, ואצל מור לפעמים הרעש נובע מהצורך להשתיק פחד מהשקט, כי אם יהיה בינינו שקט- אז לא יהיה בינינו כלום באמת. היו לנו המון שיחות על הצ'אנסים שנתנה דנית, ועל הסתינות של דובי שקורעות לנו את הלב".

אבל איך תכנית על "רווקות" ו"היכרויות" סוחפת בכלל נשואים ותיקים ומבוגרים?
"כי היא עושה חשק לאנשים לגעת בכאב, במורכבות, בקושי. ודווקא בתקופה שכולנו נמצאים בחרדות וקשיים, כיף לנו כרגע להתרכז בחרדות של אחרים. אבל זה כן מאיר לנו על עצמנו ולכן מתאהבים בתוכנית. ובסופו של דבר, למרות שמהעונות הקודמות, רק זוג אחד שרד בינתיים, עדיין אנחנו מצפים גם להפי אנדינג של התאהבות של הזוגות, ואנשים מלאי ציפייה, זו איזושהי משאלת לב כמוסה - לדעת שיש מישהו שיודע מה טוב עבורנו. אז זה כיף לראות את זה ולהאמין. לרווקים, אני חושבת שעוזרים לך למלל את המילים לדור הזה שכולו באפליקציות ועסוק באימוג'י, קצת איבדנו את היכולת לדבר ובטח לתקף רגשות".

"מעורבות רגשית גבוהה"

"זו האהבה". חורצת חברת הכנסת לשעבר וסגנית נשיאת התאחדות התעשיינים בהווה איילת ורבין נחמיאס "בסוף - זה הדבר הכי ראשוני והכי בסיסי. כולם מחפשים אהבה. נשים, גברים, פוליטיקאים, עשירים ועניים. אין כאן עניין של מעמדות, גילאים, תרבויות. זה הצורך הכי קמאי שלנו. ובכלל במציאות של היום - אם אתה מצליח למצוא זוגיות, אתה ממש נחשב בר מזל".

"כמטפלות, זו לא רק שיחה על מי מעצבנת ומי נראית טוב. זה מעניין לראות את ההתערבויות המקצועיות, ואנחנו מדברות על זה"

ורבין נחמיאס מצייצת בטוויטר לצד קבוצת חברותיה, שם הן מנהלות דיון סוחף על התוכנית לעיני כל. איתה בצוות, נמצאת גם לא אחרת מאשר דנה ספקטור שהקדישה טור שלם בידיעות אחרונות ל"חתונה" והסבירה את תופעת ה"שלט האוניברסלי" של גבר שמתאים עצמו לכל סיטואציה, וכך נתנה הסבר לקושי שחווה הגר. אבל אם על ספקטור התרגלנו לחשוב ככוהנת זוגיות ובעלת דעה על יחסים, הרי שמצד חברת כנסת לשעבר, אנחנו קצת יותר נופתע. "אני לא מרגישה שאני צריכה להצדיק את עצמי, והעבודה שלי זו העבודה שלי, אבל שעות הפנאי וטלוויזיה זה מדיום מורכב ואפשר ללמוד הרבה".

ובכל זאת, גם אם אנשים ראו לבד בבית ונהנו, היום כולם נתנו דרור להנאה הזו, אפילו נשיאת בית המשפט העליון.
"כן, כי יש משהו מאוד חברתי בשיח הקבוצתי. זה לא שהחלטתי לעשות קבוצת צפייה, זה פשוט קרה מעצמו, כי יש בתוכנית משהו שובה לב שיוצר חיבור בין הצופים עצמם. לכל אחת מאיתנו יש איזו נקודת מבט אחרת, לספקטור יש תפיסת עולם כל כך שונה שזה נותן לי טוויסט. זה הלימון בדיאט קולה שלי. אנחנו מעורבות בזה רגשית. אנחנו כל כך רוצות שהם יצליחו".



למה העונה הזו כל כך סחפה בעינייך?
"אני אישית הייתי מכורה גם בעונה הקודמת, זה הריאלטי היחידי שאני באמת אוהבת ואני רואה רק את הגרסה הישראלית. מסקרן דווקא מה שהתוכנית מלמדת אותנו על הדור הצעיר. הרי פעם באמת היו מתחתנים באמצעות שידוך, במיוחד יהודים. ופה זה ממש שידוך עיוור. ככה שיש כאן איזו תחושה שהתוכנית מביעה משהו מעבר, יש איזושהי אמירה חברתית על תרבות ההיכרויות באפליקציות השונות ועל דור האינטרנט, יש רצון לחזור להיות בני אדם, רק שעכשיו חוזרים לשדכנים - צריך קביים, כדי להכיר מישהו שטוב לך. בסוף- אין תחליף לאינטראקציה אנושית וזה הקסם שמחבר את כולם".