הצד שלה // ורד פוליאק
שלושה ימים. בסה"כ עברו שלושה ימים מאז שהכרת את אפרת מתחת לחופה של "חתונה ממבט ראשון". לכאורה, הכל היה מושלם. אתה מרוצה מההתאמה, אתם רוקדים אל תוך הלילה ובסוף עוד טסים לירח דבש און דה האוס במדריד. אתם על הגל. אחרי שנים שחיפשת את האחת, סוף סוף יש מישהי לידך. יש לך עם מי לצאת לרכיבה רומנטית על סוסים, לעלות על מתקנים בפארק שעשועים ואפילו לישון איתה במיטה זוגית בסוויטת המלון. מה צריך יותר מזה?
מסתבר שצריך. לא היית רגוע, לא נחת לרגע, לא נתת לצד השני לעכל את הסיטואציה ההזויה ששניכם נקלעתם אליה. ציפית ממנה להתמסר ברגע אחד, לחבק ברגע שאחרי ולהיפתח אליך (בן אדם זר לחלוטין, להזכירך) מבלי להכיר אותך בכלל. ניסית להבין איפה אתה עומד, מובן לגמרי, אבל באיזו דרך, באיזה מחיר? למה להשתלח בבחורה שבינינו, לא חייבת לך כלום.
שחר, אוי שחר, איזו אכזבה. אם רק לרגע אחד היית עוצר, לוקח נשימה עמוקה וחושב על המילים שאתה יורה בלי הכרה, אולי היית מבין בדיוק את הסיבה שנשארת רווק במשך כל השנים האלה. לאורך כל פרק החתונה שלך, המומחים היללו את האינטליגנציה הרגשית הגבוהה, זאת שמביאה איתה עומקים שיכולים לגרום לאפרת לפרוח, שיכולים לגרום לך לפרוח יחד איתה, איפה המודעות העצמית שלך עכשיו?
הרי אם נשים את הבולשיט בצד, זה חוסר הביטחון שלך שהתעורר לו פגוע בבוקר. "אני רגיל ללכת עם בנות שהן ממש יפות, בובות ומסותתות. אם תסתכלי על כל הבנות שיצאתי איתן, הן לא דומות לאיך שאת נראית". באמת? לא הרגשת אטרקטיבי, לא הרגשת מושך, לא היו לך חיזוקים מהסביבה, אז החלטת להוריד את אפרת גם? כי למה שרק אתה תשחה שם בבאר העמוקה של הדחייה, כשבקלות אפשר להטביע מישהו אחר?
במקום לבוא ולהתעקש שאפרת תענה לך על השאלה הלגיטימית ("אני בכלל הטעם שלך?"), בחרת לתקוף. לתקוף מהמקום הכי נמוך שיש, כמו רווק תל אביבי מצוי שהתרסק לו האגו. זה שפועל מתוך דחף, זה שרוצה הכל כאן ועכשיו וחס וחלילה אם תעזי להגיד לו לא. זה ששם קצוץ על הצרכים של האישה שלו, הסינגל האולטימטיבי, הרווק הלאומי, הבחור שמתיימר להניף שלטים על כמה גבריות יש עליו, אבל במבחן המציאות מפספס ומוכיח שהוא רק מילים.
נכון, הבנת שפגעת, ניסית להתנצל, אבל חסמת וסגרת את הלב ברגע ששמעת שאתה לא אדם מושלם. אפרת ניסתה להסביר במילים עדינות, מה מפריע לה בך, ושאולי, רק אולי, יש לך אפילו שיעור לעבור בחיים. והנה פתאום עוד חומת הגנה התווספה לה. נחש מה, כל החיים האלה הם שיעור אחד גדול, ומי אם לא בת הזוג שלך תלמד אותך דבר או שניים עליהם? לדעת לקבל ביקורת זו לא חולשה, להיפך. לשמוע, לראות ולהבין את האחר, לא רק את הצרכים שלך, זאת המשמעות האמיתית של מערכת יחסים.
אבל לא, זה הכל אתה. אתה רוצה אותה חיה. אתה רוצה אותה שמחה. אתה רוצה אותה מחויבת. אתה רוצה אותה פתוחה. אתה ואתה ואתה. אני ואני ואני. מה עם אפרת? מה עם הקצב שלה? שמעת אותה באה אליך בטענות שאתה לא החתיך ההורס שהיא ביקשה? לא. היא לא מתנהגת אליך בקרירות תהומית של שירי, היא מנסה להכיר אותך. נכון, היא גם לא מחבקת אותך באינטימיות של בת אל, אבל סטפ ביי סטפ, לאן אתה רץ? יש לך 42 יום של תהליך משותף, מה החיפזון?
שחר, אני מכירה אותך. אתה אב טיפוס של גברים שפעם עוד ניסיתי לרצות. שנים אחורה, כשבאמת ובתמים חשבתי שככה אמורות להיראות מערכות יחסים אמיתיות. התאמתי את עצמי לקצב של הגבר שלי, גם אם היה לי מוקדם מדי, העיקר – להיות במיטבי. אז מה, אפשר לוותר על הרצונות שלי, אפשר גם להתפשר, ככה קוראים לאהבה בימינו, לא? לא. מצאתי את עצמי בקשרים שבמרכזם עומד אדם אחד, לא שניים, רק אחד. הם לא התחשבו בי, לא באמת. על הנייר הבטיחו להוריד את הירח, במעשים? לא ראו אותי ממטר.
אני יודעת בדיוק מי אתה. כשהביטחון העצמי שלך על הגל, אתה צ'ארמר, אתה באמת קסם. אבל כשמגיע הסדק הכי קטן, הדבר היחיד שמעניין אותך זה הכבוד שלך. אתה תגיד מילים שאתה לא מתכוון אליהן, או שאולי דווקא כן תתכוון, אבל תנסח אותן בצורה כל כך פוגעת, העיקר שהיד שלך תצא על העליונה. אתה לא חושב מעבר, בטח לא על מי שעומדת מולך, וחבל – מילים יכולות לפגוע יותר ממעשים. אגב, אני מכירה גם גברים שונים ממך. חוויתי קשרים עם אנשים שראו אותי, לפעמים אפילו מבלי שאצטרך לדבר. אינטליגנציה רגשית אמרנו? כזה.
אז בוא נשים רגע את מכבסת המילים בצד, מה שהיה חסר לך, בסו קולד ירח דבש שלכם, הוא חיזוק לביטחון העצמי. כזה שמתבטא באינטימיות, משיכה, אולי איזו נשיקה קטנה ואת השאר נשאיר לדמיון. ברגע שזה לא קרה, שכחת הכל. אפרת בחרה לישון איתך באותה המיטה, היא לא הייתה חייבת. הבחירה הקלה יותר הייתה אופציית המיטות הנפרדות (ששירי כנראה הייתה עפה עליה), אבל הכלה שלך הבינה את הסיטואציה והראתה נכונות. אתה לעומת זאת, לא.
לדרוש קרבה פיזית בין שני זרים מוחלטים, אחרי שלושה ימים בודדים, זה טריקי. בטח כשהפרטנרית שלך לא בכיוון בכלל, ועל אחת כמה וכמה, כשהפרטים הכי אינטימיים משודרים לסלון של מדינה שלמה. יותר מזה, לגרום לבת הזוג שלך להרגיש אשמה על זה? הגזמת. לא באת פה לדייט ראשון בבר תל אביבי עם מישהי מהטינדר. יש פה תהליך התאמה, אמיתי יותר מכל התאמה של אפליקציית דייטינג כזאת או אחרת. תנשום רגע, תכיר את הבחורה, תשמע מה היא אומרת, תקרא את שפת הגוף שלה, תנסה להבין ותניח כבר לניסיונות ליצור ביניכם מומנט מתאים לנשיקה. הוא יגיע לבד, ואם הוא לא יגיע? אז תתחיל לדבר. אבל שבוע, שבועיים, משהו?
תאמין לי, כולם מבינים שלא "באת לחפש ידידה". להפתיע אותך? גם אפרת לא באה לחפש ידיד. מדינה שלמה יודעת טוב מאוד שהכיוון אליו נושבת הרוח הוא לא ידידותי בעליל. הנה, שמנו את הקלפים על השולחן, עכשיו אפשר להתחשב בקצב של אפרת? על מה לדעתך בנויה זוגיות אמיתית אם לא על חברות טובה, הקשבה, אמון וביטחון? ברור שאין דרך אחת לאהבה, היא יכולה להתחיל מסטוץ מזדמן במועדון חשוך, בפעמים אחרות להופיע אחרי חוק חמשת הדייטים הידוע לשמצה או אפילו להפתיע עם אדם זר מתחת לחופה. הכל הולך, אין חוקים, כל עוד יש ביניכם תקשורת.
לאו דווקא תקשורת מילולית, אגב. אם דיברנו בהתחלה על אינטליגנציה רגשית, אז שים לב גם לשפת הגוף. מהרגע הראשון שראית את אפרת בטקס החופה, אנחנו ראינו את הלחץ שלך. חיבוק שנמשך יותר מדי זמן (בסדר, הצהרת כוונות), החזקת הידיים האגרסיבית (תשחרר טיפה) ואפילו הזזת השיער מהפנים, שאולי נתפסה בעיניך כצעד שרמנטי, אבל מהעיניים שלי הצטיירה כניסיון נואש ליצור מגע (וואי טו סון, לפחות בשביל בחורה כמו אפרת). אולי כל זה נבע מהניסיון שלך להבין עד כמה הבחורה שמולך בעניין, אבל לא שווה לבדוק קודם אם גם אתה בעניין?
כשראית אותה בוכה בחתונה – הבנת שהיא לא, וככה האגו שלך, שרגיל לגרגר בהנאה, התחיל להציק ולהזכיר לך שהוא שם. אבל מה שהאגו שלך לא מבין, הוא שמשיכה לא דורשים. אם היא קיימת – הרווחת, אם לא – תרוויח אותה (ולא, שלושה ימים הם ממש לא זמן מספיק). מה שבטוח לא יגרום לאפרת להימשך אליך זה לחץ, ואתה יקירי, סיפקת אותו בכמויות.
הצד שלו // דור מאיר מועלם
כל החיים. כל החיים שחר חיכה למצוא את האחת ולהתחיל את חייו הזוגיים ולמרבה השמחה ההמתנה סוף סוף נגמרה כשהכיר את אפרת מתחת לחופה של "חתונה ממבט ראשון". ובאמת שהכל היה מושלם, אבל אחרי כל הזמן הזה שהוא חיכה, זה ממש לא מפתיע שהוא פעל באימפולסיביות יתר ולחץ.
שחר אולי לחץ קצת יותר מדי, אבל זה ממש לא נעשה מתוך כוונה רעה, להפך, זה נבע מהתרגשות גדולה - סוף סוף הוא התחתן. לאחר שיצא לאינספור דייטים, חווה מי יודע כמה אכזבות, הוא כנראה הבין שהוא לא בטוח שהוא יודע מה טוב בשבילו, והחליט להפקיד את הלב בידי המומחים של התכנית, סמך עליהם ונתן להם את הכוח להחליט בשבילו, ולהתאים לו את זו שהוא יבלה איתה את שארית חייו.
ברור שלא כולם בנויים למגע פיזי תוך זמן קצר (וזה לא עניין של חיובי או שלילי כל אחד בנוי למשהו אחר), אבל אני לא בטוח שזה בכלל מה ששחר התכוון כשאמר לאפרת שהוא "רוצה אותה חיה יותר", אלא פשוט שתנסה להיות קצת יותר נוכחת בסיטואציה, כי זה באמת נראה שהוייב שאפרת נתנה היה ידידותי ואפלטוני מאוד. וכולנו כבר ראינו מה קרה בעונה הקודמת שאחד הצדדים לא נמשך לצד השני (ע"ע רלי ואלעד).
וזה לחלוטין פחד לגיטימי, לא? כבר הגעת ליעד, התחתנת ובסוף בת הזוג שלך לא נמשכת אליך? פחד הפחדים. משיכה (להבדיל מהרבה דברים אחרים בזוגיות), זה לא משהו שאפשר לעבוד עליו כמו שטוענת פה ורד - או שזה קיים או שלא. יותר מזה, משיכה היא הבסיס שממנו מתחיל כל קשר, הרי הדבר הראשון שמשפיע על דעתכם זה המראה. ואני לא אומר את זה במובן השטחי וגם לא אומר שצריך לצאת רק עם בחורות שנראות טוב. משיכה לא עובדת לפי מוסכמות חברתיות, או קודים של יופי גנרי. הגוף רוצה מה שהגוף רוצה. לא מאמינים לי? פתחו את אתר המבוגרים הקרוב לביתכם ותווכחו בעצמכם בקטגוריות השונות. בדיוק בגלל זה בסופו של דבר, אם אין משיכה אין טעם לנסות להילחם על משהו שלא אמור לקרות מראש.
לעומת אפרת, שחר הגיע לתהליך הזה בידיעה שהוא יוצא מפה נשוי. הוא לא רואה את החתונה הזו כ"לא אמיתית", כאחת כזו שקרתה תחת תוכנית ריאלטי ושתכף יבוא הבמאי, יצעק קאט וכל אחד מהם יחזור לביתו. מבחינתו זהו, הם בעל ואישה (בדיוק כמו שאמור להיות). שחר אימץ את חוקי הפורמט מבלי לשאול שאלות - אבל מולו היתה מישהי קצת יותר מהוססת שפחות סגורה על עצמה וכמובן שזה טבעי, אבל זה גם יכול להיות מלחיץ, ולהוציא מאיזון. במיוחד כשהוא מאוד התלהב ממנה. תוסיפו לכל זה שהכל קורה בכלל במדריד, מחוץ לאזור הנוחות של שניהם. מי יכול לחשוב כמו שצריך?
שחר טעה כשהתחיל לדבר על הבחורות שיצא איתן ועל חוסר הדימיון שלהן לאפרת (ורמז למעשה שכלתו הטריה נראית פחות טוב לטעמו), אני לא יודע אם זה באמת מה שהוא התכוון להגיד, אבל כל כך ראיתי את עצמי בתוך הסיטואציה הזו שהוא נקלע אליה (ואני בטוח שעוד עשרות גברים שצפו) - אתה ממש בקטע של מישהי ומרוב שאתה לא רוצה להרוס את זה - אתה עושה את הדבר אחרון שאתה צריך לעשות וכמובן, הורס הכל. זה לא משנה כמה פעמים זה קרה לי ולמרות שידעתי בדיוק מה אני אמור לעשות, לצערי, לא למדתי ותמיד הלחץ הכריע. אם רק פעם אחת הבחורה שהייתה מולי הייתה אומרת: "היי, תירגע. הכל טוב, אתה יכול להרגיש בנוח, אני לא שופטת", כנראה שהמון סיטואציות לא נעימות היו נמנעות.
סביר להניח שחלק הטעויות של שחר באמת נבעו מחוסר ביטחון ולמי שיודע ומי שלא, הדרך היחידה לטפל בזה היא פשוט לגרום לבן הזוג להרגיש שהוא בסייפ-זון, באזור ללא שיפוטיות ושהוא יכול להיות מי שהוא רוצה להיות מבלי החשש שהצד השני יגיב בשליליות. כי זאת למעשה המשמעות של זוגיות, להכיל אחד את השניה ולדעת להרים גם כשאחד הצדדים טועה (כמובן שזה היה הרבה יותר נוח אם זה לא היה קורה 3 ימים אחרי שהם הכירו, אבל טאף לאק, זה הפורמט). יודעים מה, אולי בעצם זו הבעיה שמביאה לאחוזי גירושים גבוהים כיום במערב. זוגות פשוט לא מבינים שזה מסע של שניים ובמקום להתאמץ אחד בשביל השניה מעדיפים לזרוק הכל, לחזור לטינדר ולהתחיל מחדש.
עוד ב"חתונה ממבט ראשון":
- נתפס על חם: חבר של שחר חושף סוד מהעבר
- מזל טוב! אלבום החתונה המלא של אפרת ושחר
- עדלאידע: למה התחפשו משתתפי "חתונה ממבט ראשון"?
"חתונה ממבט ראשון": שני ב-21:15, קשת, ערוץ 12