כיפה שחורה, חרדית. בת אל היא בחורה מסורתית, היא אוהבת את חכמת הקבלה וידעתי שזה משמעותי לחיפוש שלה לזוגיות עמוקה ויציבה. בנוסף, רציתי לכבד את ההורים שלה. אימה ז״ל לא זכתה לעמוד לצידה ברגע הזה, ובת אל העידה שאילולא כן, היא היתה תומכת בה במאת האחוזים. ואבא שלה, שתמך בה מרחוק, לא רצה להיחשף אל מול מצלמות הטלוויזיה. כחלק מן המכלול הזה, התייצבתי לחופה שלה עם כיפה שחורה, כי חשבתי שזו הכיפה שאיתה היא תרגיש הכי בנוח.
כיפה בוכרית, לא מזוהה מגזרית (לא חרדית, לא דתית לאומית, לא רפורמית וכו'), מייצגת את מסורות המזרח. בחרתי בכיפה הזו בשבילם בגלל הזיקה שלהם למזרח, להודו ולחכמת המסורת הבודהיסטית. בטקס שלהם הכנסתי גם ציטוטים ותבלונים מן המסורת הבודהיסטית. אגב, זו הכיפה של הבן שלי, והייתי די המום שהיא עלתה לי על הראש.
כיפת גאווה. הצילומים בקיץ נערכו בימים של מחאת הלהט״בים סביב חוק הפונדקאות, ובתוך הייצוגים השונים של מגוון הכיפות, ניצלתי את ההזדמנות להפגין מעט סולידריות. לא היתה לי כיפת גאווה וביקשתי ממישהי שתסרוג לי אחת במיוחד. ספציפית לכיפה הזו אין קשר לשירי ולירן כזוג, אם כי אני מאוד "גאה" בדרך שהם עושים בינתיים.
כיפה מרוקאית, צפון אפריקאית. שניהם בני עדות המזרח, וידעתי ששחר מחובר מאוד לשורשים שלו. וגם, זו כיפה מהסוג שלא רואים הרבה על המסך, והיה לי חשוב לתת לה במה. ביקשתי מחבר קרוב שישאיל לי אותה במיוחד לתכנית. אחרי זה גיליתי שהיא מיוצרת בעבודת יד.
כיפת פשתן. זו כיפה יפה שלא רואים הרבה כמוה, ורציתי לפרגן לאלה שתפרו אותה. אלה כיפות פשתן עבודת יד מהעיר העתיקה בירושלים.
כיפה סרוגה אפורה. השיקול היה בעיקר של המאפרת והסטיילינג כדי שיתאים לווסט, אבל על הדרך, עשיתי וי גם לייצוג של המגזר הדתי לאומי.
כיפה סרוגה חגיגית. כשחיפשתי את כיפת הגאווה, (מה שלא היה קל למצוא), מצאתי את הכיפה הזו באחת החנויות ואהבתי אותה. פשוטה ויפה. אז כאן אין מסר, רק התחדשות בכיסוי ראש חדש ונאה.
"חתונה ממבט ראשון": יום ראשון ב-21:15, קשת, ערוץ 12
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן