הם היו זוג נערים בני 15 מקרית גת שנסחפו בתמימות גדולה ומסוכנת לאהבה עוצמתית. מה שהתחיל כסיפור רומנטי בין הילד המקובל לילדה השקטה שהגיעו משתי חבורות שמעולם לא נפגשו, ולעיתים היו עוינות, הסתבך כשכל מי שהיה מסביבם ניסה לפרק את הקשר בכל כוחו. הערב (ג'), הביאה נסלי ברדה ב"אהבה גדולה מהחיים" את סיפורם של קטיה וליאב שהפכו להורים כשהיו עדיין בתיכון ולא ויתרו על תחושת הבטן והפרפרים שבערו בהם.
החיים בקרית גת באותה התקופה היו פשוטים. "גדלתי בשכונה של מרוקאים, אין הרבה בילויים אז צריך למצוא פתרונות יצירתיים. הפתרונות שמצאתי היו בעיקר בעיות", סיפר ליאב. "בתיכון כבר היו חבורות: אתיופים, רוסים. הייתה עוינות, מספיק שהיה תקל בין שניים מקבוצות יריבות וזה כל הקבוצה. הדעות הקדומות שהיו זה על הרוסיות או על המרוקאים, דברים שעדיין נפוצים היום לצערי".
לעומת ליאב המעורב חברתית, קטיה שעלתה לארץ בגיל צעיר, יותר מאופקת. "שקטה, נחבאת ולא מהמקובלות. כמה שפחות יראו אותי יותר טוב. ככה הייתי מגיל קטן, קשיי הקליטה והחינוך הסובייטי שעיקרו לימודים ובית לא השאירו מקום למחשבות רבות".
>> "אהבה גדולה מהחיים" זמינה כעת גם ב+12
הקשר בין קטיה וליאב נוצר בימי האינטרנט המוקדמים כשליאב יצר קשר ב-ICQ עם הנערה מהחבורה המתחרה במה שנתפס כהצצה מעבר לקווי האויב. הוא לא ידע את שמה או איך נראית, רק את הכינוי בתוכנה: "חתולה שחורה". ואם כבר חתולה, קשה שלא לחשוב על המשל על החתול והשמנת. "מאוד עניין אותי מה קורה בחבורה השנייה, מה הם עושים טוב יותר מאיתנו", הודה. "שאלנו כל מיני שאלות שבסוף הובילו לזה שהתעניינתי בה יותר מאשר בהם".
למרות שהם הפכים ליאב הודה כי התאהב מבלי שראה אותה, והשניים התחברו שוב ושוב, התכתבו שעות. "הוא מאוד שונה ממני, ילד מקובל שכולם הכירו בעיר. היה לי טוב לדבר איתו. הרגשתי שהוא מבין אותי, שיש מי שמקשיב", אמרה קטיה. "דיברנו שעות, שיחות נפש במשך חודשים. זה היה מקום רגוע, מקבל ומכיל. ליאב לא היה שופט או ביקורתי ויכולתי להיות אני".
לאחר חצי שנה של התכתבות השניים אזרו אומץ ונפגשו, וליאב הציע לה להיות החברה שלו. "הרגשתי מתוקן, אין דרך אחרת להגדיר את זה. המסלול היה קיים, וקטיה פשוט שמה אותי במסילה הנכונה", אמר. השניים בעננים, אבל בקרית גת לא רגילים לזוגות "מעורבים" שכאלה. "שמעתי לחשושים מה הוא עושה איתי. אנחנו שני קצוות שלא מתחברים. לא היה מקובל לראות רוסייה בת 15 בחבורת מרוקאים. היו סטיגמות של זוֹלוּת, שמשתמשים וזורקים", נזכרה קטיה וליאב הוסיף שהזהירו אותו שהיא תבגוד בו: "אמרו לי, 'קח מרוקאית מבית טוב'".
ליאב וקטיה התרכזו באהבה שלהם, אבל יום אחד הקרקע נשמטה להם מתחת לרגליים כשקטיה גילתה שהיא בהיריון. "באמת פשוט לא שמתי לב. התחלתי להקיא, וגם אז לא קישרתי. מי חשב על האופציה הזו. אמא שלי שמעה אותי מקיאה וקנתה שתי בדיקות ביתיות. בבדיקה הביתית שני פסים, בשתי הבדיקות, תשובה חיובית. זה היה הלם, אני פשוט לא האמנתי למה שראיתי. כאילו שהחיים נהרסו בשנייה", אמרה קטיה.
ככה הרגשת?
"כן, את לא יודעת מה תהיה התגובה, איך הוא יגיב ומה יהיה. הרמתי טלפון לליאב והייתי מפוחדת, לא יודעת מה עושים ואיך ממשיכים".
ליאב, נבהלת?
"מאוד, בטח. בגיל כזה, לקבל כזו בשורה זה מכה. לא הבנתי על מה קטיה מדברת, ברמות כאלה. לקח לי זמן לעכל את זה אבל הלכתי באותו יום. באתי מאוד לחוץ, היא נראתה מבוהלת. נראה שהיא מלאה בהטפות מההורים שלה, שכבר חוותה שיחה או שתיים קשות".
אביה של קטיה היה החלטי, דרש שאפרד מליאב ושאעשה הפלה. למרות זאת, קטיה נחושה להמשיך בהיריון. "האינסטינקט הראשוני שלי היה 'תחשבי על זה שוב'. הייתי בטוח שהיא תזרום עם ההורים שלה, אבל כשהיא החליטה אז הרגשתי שאם זה מכתוב, אז גם זה מכתוב", תיאר ליאב את הרגע ששמע על החלטתה של קטיה. "היא הייתה התיקון שלי, אז זה לא מה שיגרום לי לפספס את זה".
ליאב וקטיה עדכנו את המשפחות בהחלטה להישאר ביחד ולשמור את ההיריון, והרגישו שפרצה מלחמה. "אבא אמר לאמא: 'אם היא יולדת אנחנו מתגרשים'. הוא היה מוכן לפרק את הבית", סיפרה קטיה ושיתפה גם בכעס כלפיה במשפחה של ליאב. "היה המון כעס מהצד שלהם, הפכתי לאיוב שהרסה לבן שלהם את החיים. חייו נעצרו בגללי, הוא לא יתגייס ולא יעשה דבר עם עצמו. ישבתי ובכיתי, מבחינתם אני אשמה".
המשפחות משוכנעות שזוג המתבגרים הצעירים פשוט הורסים לעצמם את החיים. הן לא היו מוכנות לעמוד מהצד ולהניח להם לעשות את זה. במקביל, השמועה על ההחלטה של ליאב וקטיה להישאר ביחד למרות הכל החלה להתפשט בעיר. "אנשים הסתכלו עליי כשהלכתי ברחוב. זיהיתי את המבטים, אין בטן ואנשים כבר דיברו. אמרו לו שאני מחפשת כסף", אמרה בדמעות. גם ליאב נאלץ להתמודד עם הקנטות דומות: "המסרים היו רעים, שהיא מזרן שכבתי ושהם חותמים לי שהילד לא שלי".
במשפחה של ליאב מנסים להרחיק אותו, בהתחלה לאילת כדי "לנקות את הראש". בהמשך, אביה של קטיה הגביר את הלחץ. "הוא אמר לי: 'היא זונה בשבילך? זה מה שאתה חושב על הבת שלי? תשחרר אותה'. הוא אמר שאם לא אדאג שהיא תשנא אותי, שאשכנע אותה לעשות הפלה ושאני לא טוב בשבילה, יהיו תוצאות כאלה ואחרות", סיפר.
הוריו של ליאב לא ויתרו ושלחו אותו לחיפה, לעזור לדודו בעסק המשפחתי. "כשהוא לא היה קיבלתי טלפונים מנשים שטוענות שהן בילו איתו במועדון, שהוא בוגד בי ויוצא עם אחרות. זה מה שחששתי ממנו", אמרה קטיה. "רצו לגרום לי להבין שזה לא יחזיק מעמד, שעדיף לעצור את זה עכשיו".
"מכל מקום ניסו להפריד, ניסו לשבור את הבועה הזו", המשיך ליאב. "הרגשתי שהלב שלי בקרית גת ושאני עציר בחיפה. חתכתי הכל וחזרתי לקטיה באותו הלילה. זה רק חיזק וקישר בינינו, זה גרם לי לרצו אותה יותר, לעטוף אותה ולהראות שאני שם".
קטיה וליאב הדפו כל ניסיון להפריד ביניהם אבל אז הגיע מידע אנונימי לרשויות הרווחה ששני בני ה-15 מתכננים להפוך למשפחה. "לרווחה נודע שיש ילדה בסיטואציה כזו. מההתחלה השיחה הייתה שעדיף ללכת לעשות הפלה. רצו שאפרד ממנו ואעשה הפלה. כשהבינו שהפלה לא תהיה, הם הציעו לשלוח את הילד לאימוץ כדי שלא נהרוס לעצמנו את החיים ושהוא יזכה במשפחה יציבה שתוכל לתת לו הכל", שחזרה קטיה את השיחה הקשה.
דווקא בשלב הזה, אבא של קטיה הזמין את ליאב לשיחה שממנה יצאו לדרך חדשה. "שאל אם אנחנו אוהבים, ואמרנו שכן. הוא קיבל את המצב. עברתי לישון אצל ההורים של קטיה, ביחד איתה בחדר. תפסתי צד ופחות דיברתי עם אחותי, אמא התקשרה ולא עניתי", חזר אל הרגע.
בדיוק בזמן שנראה כי הדברים החלו להסתדר, קטיה בהיריון מתקדם וליאב הצליח לשלב לימודים ועבודה לקראת הילד שבדרך, אירוע משונה ומאיים השפיע עמוקות. "באחד הלילות, חזרתי לקראת 2 בלילה. נגעתי בדלת והרגשתי משהו רטוב. פחדתי שזה דם, הדלקתי את האור וראיתי ציורים הזויים מחינה או משהו כזה. ישר קפץ לי כישוף, היו שם דברים שרופים. לא יכולתי להיכנס באותו רגע, מלחיץ. הערתי את כל הבית", סיפר ליאב.
"קיבלתי ממנו טלפון שאפתח דחוף את הדלת. פתחתי וראיתי אותו, הוא היה מבוהל ולא מבין מה הולך. הסתכלתי על הדלת וראיתי שכולה סימנים וקשקושים. זה היה על כל מדרגה בקומה שלנו ועד הדלת", הוסיפה קטיה. "ליאב נבהל מזה, אני לא הבנתי במה מדובר. אמא שלי קמה בבוקר, ראתה את זה. היא הלכה למכשפה לשאול מה הסיפור של זה. אמרו לה שזה ניסיון כישוף כדי לגרום להפלה. זה נשמע הזוי ביותר. הביאו לה קמע נגד שאשים מתחת לכרית. נעים זה לא היה".
ליאב, כעסת?
"מאוד. לא ידעתי מי עשה את זה אבל היו לי הרבה השערות. ניסיתי להבין את הסיטואציה, עד לאן מגיעים בשביל להגן עליי. אבל בסוף הניסיון הזה בסוף פגע, זה יצר משהו הפוך".
זה היה בכל מקום וללא בושה, אנשים לא התביישו לפגוע בליאב וקטיה בפניהם. "ישבנו בקופת החולים בתור למעקב, והגיע מישהו שמכיר את ליאב. הוא שאל אותו אם הוא בטוח שהילד שלו. אני יושבת על הכיסא ליד", אמרה קטיה. "רציתי להיעלם באותו הרגע. נפגעתי מאוד ורציתי לחנוק אותו".
זה הרגיש שזה שאתם נגד כל העולם?
"כן מאוד, התמודדות יומיומית. כל הזמן אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו. אם האהבה לא הייתה חזקה, זה לא היה ממשיך. מרוב שהאהבה חזקה זה ניקה את כל הדיבורים, את כל הפיצוצים, הברקים. אנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים ועם זה מתקדמים".
ואז זה קרה, קטיה וליאב הפכו להורים. "הייתי חלק, תפסתי לה את הרגל וחתכתי את חבל הטבור. חוויתי את החוויה, גם בתור ילד בן 15. זה פשוט לצפות בנס, לראות פלא של הבורא", חזר ליאב לחדר הלידה. "עטפו אותו והחזקתי אותו. הגשתי לה את הילד ובכיתי כמו ילד".
המציאות התחילה וקטיה וליאב התחילו לנהל שגרה: לימודים בבוקר, קטיה עם גלעד הקטן בערבים וליאב עובד. כנגד כל הסיכויים הם החזיקו מעמד, ולפי ליאב הקשר רק התעצם. "לראות אותה מתמודדת עם זה גרר אצלי יותר הערצה. כל יום שיבחתי אותה, כמובן שהיו ריבים וויכוחים אבל פשוט הרגשתי שאני אוהב אותה יותר. איך דרך להפוך את זה", אמר.
ככל שעבר הזמן, התנגדות המשפחות פחתה. הזוג עבר לדירה משלהם, סיים בגרויות וליאב התגייס לצבא. ואז, שש שנים מאז שהכירו ליאב כרע ברך והציע לקטיה להתחתן. ומאז הם לא הסתכלו לאחור, כשבגיל "המופלג" 28, לזוג ארבעה ילדים והם מתגוררים בקרית גת. בדיוק שנראה שהשניים הגיעו למנוחה ולנחלה, השניים שמעו משהו שטלטל אותם והוביל אותם לפעול. "שמענו במקרה על סיטואציה לא פשוטה של ילד שהוצא מהבית למקלט חירום. הוא נשאר שם כבר יותר מדי זמן וחייב לצאת למשפחת אומנה. פנינו לרווחה ובסוף מצאו אותנו ככשירים למשפחת אומנה", התרגש ליאב.
שמעתם על ילד במצוקה שאין לו פתרון.
"מדברים בינינו ומחליטים לעשות את זה, להפוך לאומנה. כשהיינו עם ילד קטן, רדפו אחרינו כל הזמן הרווחה. כל הזמן באו לבדוק והציעו שנמסור את הילד. פה, רצינו להוכיח שאחרי העבר, עכשיו אנחנו כשירים יותר ממה שהרווחה חשבו. נרתמנו למשימה, לעזור לילד להשתקם".