היא לא תשוב (?): לפני כמעט 30 שנה, כתבו חברי להקת אתניקס את הבלדה על עמליה וגל - סיפור אהבה בן עשרות שנים בין קיבוצניק לתיירת שמגיעה לעבוד בישראל. מתברר שסיפור כזה ממש קרה במציאות, כשנסלי ברדה פגשה הערב (ד') ב"אהבה גדולה מהחיים", את מוניקה פרז ויינברג ואסא גיארי, שסיפור חייהם מזכיר בצירוף מקרים נדיר את הבלדה המרגשת.
מוניקה נולדה בקולומביה לאמא יהודייה ואבא אינדיאני, אסא הוא קיבוצניק מעין חרוד, מוזיקאי ביישן ומופנם ודרכיהם של השניים הצטלבו יום אחד במפתיע. "בזמנו הייתי דוגמנית מצליחה", מספרת מוניקה וחושפת את ההחלטה שהיוותה את נקודת ההתחלה בסיפור יוצא הדופן של השניים: "החלטתי לוותר על הכל כדי לנסוע לקיבוץ".
למה?
"לא יודעת. משהו קרה לי, זרקתי הכל ובאתי לישראל לעבוד בשדות".
את מכירה פה מישהו?
"הייתי בת 17, לא ידעתי כלום. גם לא דיברתי עברית, אין שפה. הגעתי ב-12 בלילה לקיבוץ, יום אחר כך בארבע לפנות בוקר כבר אמרו לי ללכת לנקות את השדות. עבדתי כמו פועל, כשהייתי ילדה מפונקת מבית עם משרתים, אפילו את התחתונים שלי לא הייתי מנקה. אחרי שלושה ימים כל הבנות הלכו, נשארתי עם הבנים שבועיים ומאוד נהניתי, אני אוהבת לעבוד".
מה את עושה שם בעין חרוד?
"לומדת עברית באולפן, ובאיזה שלב הכניסו אותי קבוע לחדר אוכל".
>> "אהבה גדולה מהחיים" זמינה כעת ב+12
שם לראשונה פגש אסא הצעיר את מי שהולכת להפוך לדמות המשמעותית ביותר לאורך חייו: "אני זוכר שהיא הגיעה לקיבוץ, יפיפייה מדהימה שכל הגברים סובבו אחריה את הראש. אי אפשר היה שלא להבחין בה ולראות מה זה הדבר הזה שהגיע. הגעתי מהעבודה לארוחת צהריים והיא הייתה שם".
מוניקה שהגיעה עם מעט יותר ביטחון, הייתה הראשונה לפתח שיחה: "ראיתי ילד מדהים שנכנס בדלת ואמרתי לעצמי: 'מה זה הדבר הזה?'. לקחתי את החברה שלי שעבדה איתי, דחפתי אותה והחלפתי מקום כי הייתי חייבת לראות אותו מקרוב. זה לא שלא ראיתי גברים יפים בחיים שלי, הייתי דוגמנית, הסתובבתי, אבל הוא היה משהו לא מהעולם הזה. אמרתי לו: 'איזה חתיך אתה, יפה, מדהים. לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי', ככה ישר. הוא היה כולו אדום כמו עגבנייה, לא ידע איך להכיל את זה. היה מוריד את הראש והעיניים, לוקח את האוכל והולך. רציתי שהוא יראה לי את העיניים היפות שלו, הייתי הולכת לאורך כל ההגשה ואומרת לו דברים, מתחילה איתו".
באותו הזמן אסא המופנם לא ממש הצליח להבין מה רוצה התיירת הקולומביאנית היפיפייה. "הבנתי שהיא קצת יורדת עליי. הייתי כל כך נבוך שלא ידעתי איפה לשים את עצמי, לא ידעתי מאיפה הגיע הדבר הזה. היא דיברה שליש אנגלית, שליש ספרדית, שליש עברית".
השפות היו מבולבלות, אבל את הכוונה הבנת?
"לא. מה שכן, הרגשתי שהגברים מקנאים בי, היו מבטים כאלה מהצד".
מוניקה, הוא היה צעיר ממך נכון?
"שנתיים מתחתיי. הוא היה ילד, חברות שלי היו קוראות לי 'שודדת עריסות'. הוא לא היה תינוק, הוא גבר. כולן ידעו שנדלקתי עליו".
מספר חודשים של פלירטוטים חד צדדיים עברו בין השניים בחדר האוכל של הקיבוץ, עד הרגע שמוניקה עזבה לטובת לימודים בחיפה. אסא שהתבגר מאז, היה רגע לפני גיוס כשהשניים נפגשו במפתיע במקום הכי לא צפוי: "כשסיימתי את בית הספר, נסעתי עם שלושה חברים לנואיבה. נחתי באוהל, עד שאחד החברים קרא לי החוצה, ומוניקה עמדה שם. זה היה מדהים, הלב שלי צנח לתחתונים. לא הפסקנו לדבר, זה כבר היה ברור שמתפתח משהו. היא נתנה לי אפילו טבעת, שלפה מהאצבע שלה, הייתי בשמיים".
לאחר המפגש המרגש בסיני, השניים הופכים בלתי נפרדים. אסא דואג לסדר למוניקה מגורים ומשפחה מאמצת בקיבוץ, והם חיים את האהבה שחלמו עליה. "עבדתי על טרקטורים, ניגנתי על גיטרות, היה לי את מוניקה. היה דיסקוטק בקיבוץ, אז היינו רוקדים. הייתי שותה לא מעט בשביל הביטחון העצמי, בשביל להשתחרר איתה. בדקנו את האהבה שלנו כל הזמן, היה מתוק. הייתי מאוהב בה עד האוזניים ויותר מזה", שיתף אסא.
"אמרתי לו שיחכה לי, שאני נוסעת לטייל ואני כבר חוזרת"
אחרי כמה חודשים של אהבה ענקית, המציאות הכתה בזוג הצעיר כשאסא נדרש להתייצב בלשכת הגיוס. מוניקה החליטה בינתיים "לשלם" חובות משפחתיים ולטוס עם אחותה לבקר משפחה בספרד. "בסוף השבוע הראשון שהוא יצא, כבר החלטתי שאני נוסעת. אמרתי לו שיחכה לי, שאני טסה לטייל ואני כבר חוזרת. בדיוק ביום שבו הייתי אמורה לנסוע, הוא היה בצבא. אז נכנסתי לחדר שלו, השארתי לו מכתב. הוא לא היה ארוך, אבל היה ברור שאני אוהבת ורוצה אותו, ושאני באה בחזרה".
מוניקה שיצאה אל הטיול שלה בספרד, השאירה את אסא בלב שלה עם הבטחה אמיתית לחזור, אך התוכניות השתנו כשאירוע גדול וקשה פגש אותה: "לילה אחד יצאתי לאיזה פאב והכרתי ישראלי מאשדוד. עם כל השיגעון שלי הייתי מאוד תמימה, אז בשבילי הישראלים היו העם הכי יפה, חם ואהוב שהכרתי אי פעם. הוא אמר לי: 'אני אקח אותך הביתה', אבל הוא לא הביא אותי. הוא סגר אותי בדירה שלו ונפתחה תהום שנפלתי לתוכה. אחרי חודשיים שמתי לב שאני בהיריון. המשפחה שלי רצו שאני אעשה הפלה, שזה לא ילד שאני יכולה לקבל אותו. לא רציתי את החשבון הזה עם אלוהים. התוכנית שלי לחזור לישראל, החיים עצמם - השתנו. רציתי ללכת לאמא שתעזור לי".
אסא עולה בראש? את חושבת עליו?
"ברור, רציתי את החייל שלי. אבל איך אני מגיעה אליו ואומרת לו שאני בהיריון בגלל מה שקרה לי? אז החלטתי שפה אנחנו נפרדים ואני צריכה לטפל בחיים שלי. אין לי ברירה, חזרתי הביתה".
בעקבות האירוע הקשה שעברה, מוניקה מחליטה לחזור לקולומביה. משפחתה הקרובה הם היחידים שמודעים לסיטואציה איתה היא מתמודדת, בזמן שאסא אהובה מחכה לה בישראל. בשלב הזה היא נעלמה לו לגמרי, אין לו מושג למה הנסיעה שלה התארכה כל כך או למה הוא לא קיבל אפילו גלויה עם הסבר: "קיוויתי לקבל סימן אבל היא פשוט התפוגגה. הייתי מדוכא, זה היה כמו פצע פתוח. התפללתי לאלוהים שאני אראה אותה שוב, הייתי שומר על איזה בונקר והכוכבים נופלים, אין לך מה לעשות רק לבקש משאלות. שלי הייתה שאני אראה את מוניקה לפחות עוד פעם אחת. אהבתי אותה".
בינתיים בקולומביה, מוניקה הפכה לראשונה לאמא, כשהיא עוד לא בת 20. היא עוד לא הספיקה להתאושש מהאירוע הקשה שעבר עליה, וכבר התמודדה עם צרה חדשה: "האדם הזה הגיע לקולומביה, הוא ביקש סליחה ואמר שיש לנו ילד יחד. הוא ניסה לנקות את המקרה, דרש להיות האבא. פחדתי מאוד להיות לבד, איך אני אגדל ילד? בתוך התמימות שלי נשארתי איתו שנה ופתחנו מספרה. אז התחילה אלימות נוראית, הוא שבר לי את כל העצמות. החיים אז היו חלק שלא כדאי לזכור".
האלימות הקשה שחוותה מוניקה מהאדם שפגע בה לא נפסקה, עד הרגע בו נאלצה לגשת לבדיקה רפואית: "יום אחד הוא שבר לי את הצלעות ולא יכולתי לנשום. הלכתי לבעל של אמא שלי שהיה רופא ואמרתי לו שנפלתי במדרגות. הוא הרים לי את החולצה וראה את כל המכות, הוא הכריח אותי ללכת למשטרה. הם הוציאו אותו מהמדינה, אבל הוא חזר. הוא אמר: 'אני נשאר עם המספרה, את תישארי עם הילדה'. אמרתי לו שעשינו עסק ושלא יפריע לי יותר".
כעבור כמה שנים מוניקה נישאה מחדש, אסא בינתיים בקיבוץ מוצא אהבה ומקים משפחה. במהלך השנים, השניים מעולם לא הפסיקו לחשוב האחד על השנייה, אך נמנעו מליצור קשר, כל אחד מסיבותיו. עד שיום אחד, כעבור כמעט 20 שנה, נשמעה דפיקה גורלית בדלת ביתו של אסא: "פתחתי ועמדה מולי נערה צעירה שאמרה לי בעברית רצוצה: 'שלום, באתי למסור לך ד"ש מאמא שלי מוניקה'. הייתי המום לגמרי, לא הבנתי מאיפה היא הגיעה ונפלה עליי. אבל האנרגיה, צורת הדיבור, איך שהיא נראתה והתנהלה, היה לי ברור שהיא הבת שלה".
טליה, בתה הבכורה של מוניקה, לא האמינה גם היא שתצליח למצוא את אהבת נעוריה של אמה. כשמלאו לה 17, היא החליטה ללכת בדרכה, לעזוב את הכל ולעבוד שנתיים בקיבוץ בישראל. "מכל הקיבוצים במדינה, שלחו אותה לבית השיטה, ליד עין חרוד. לא האמנתי, אמרה לה שכשהיא מגיעה, היא הולכת לעין חרוד ושואלת על אסא", מסבירה מוניקה.
אסא ההמום שפגש את הנערה לראשונה, העלה שאלה גורלית שעלתה בו: "הדבר הראשון ששאלתי אותה היה: 'מי אבא שלך?'. היא אמרה לי מי אבא שלה ומתי היא נולדה, אז עשיתי את החשבון. זה היה די קרוב, אבל לא זה".
התבאסת?
"במידה מסוימת אם לומר את האמת. קיוויתי שהיא תגיד כן, הרגשתי איזה שהוא רגש אבהי אליה. שאם האהבה שלנו לא הייתה נקטעת, כנראה שזה היה הפרי. מיד חיבקתי אותה ואימצתי אותה. פתאום היה איזה שהוא רמז למה שקורה עם מוניקה, אות חיים".
בינתיים בקולומביה, מוניקה שמעה מבתה את הדיווחים על הצד השני: "היא אמרה לי שהיא מצאה אותו. שהוא דיבר וסיפר לה שאני אהבת חייו, שעזבתי והשארתי אותו לבד בחושך". היא אמנם הייתה מאושרת, אך עדיין חששה לספר לאסא מה קרה באותו אירוע קשה שבעצם הפריד ביניהם לפני עשרים שנה.
"פתאום מצאתי מפתח ישן ואמרתי: זה מפתח של הבית שלי בישראל"
בישראל, טליה בתה של מוניקה ואסא הולכים ומתקרבים: "סוג של אימצתי אותה. העברתי אותה איזה ארבע או חמש דירות. כל שבועיים הזמנתי אותה אליי לארוחות. חלק מהעניין היה להתחיל קשר עם מוניקה, היא הייתה חוט מקשר".
מוניקה בקולומביה נהנית מהקשר שלאט לאט מתחדש, אך היא ואסא עדיין לא מדברים. היא מקבלת דיווחים שוטפים רק דרך הבת שלה, כשפרט מידע אחד גורם לה לארוז מזוודה: "היא סיפרה לי שהוא לקראת גירושים ועשיתי חגיגה. הוא מחכה לי, הוא לבד לפי מה שסיפרה המרגלת שלי. היא סיפרה לו שאני מגיעה לבקר והוא אמר שהוא רוצה לעשות איתי טיול בצפון. מאוד התרגשתי שאני עוד מעט רואה אותו. הגעתי, עשינו טיולים אני וטליה, נסענו לים המלח. ישבתי בספסל בתחנת האוטובוס והכנסתי את היד שלי בחריץ כשפתאום מצאתי מפתח ישן. הסתכלתי עליו ואמרתי: 'זה המפתח של הבית שלי בישראל'".
זו הייתה בדיחה או תחושה?
"לא יודעת, אמרתי את זה".
בינתיים בקיבוץ, אסא התכונן למפגש המרגש לו חיכה כמעט עשרים שנה. שוב דפיקה גורלית בדלת, רק שהפעם הופיעה האישה בה התאהב בנעוריו - מוניקה: "חיבקתי ונישקתי אותו, זה היה מאוד מרגש לראות ולהרגיש אותו שוב". אחרי שההתרגשות קצת נרגעת, מוניקה לוקחת אוויר וסוף סוף אחרי עשרים שנה מספרת לו מה גרם לה להיעלם מחייו. "לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מלחבק אותה ולהיות איתה. זה היה עצוב. ההתאהבות עלתה מחדש, כל הסיפור הקודם שלא נסגר. לא האמנתי למזל שלי, שזה קרה לי", הסביר אסא בהתרגשות.
את הימים הבאים אחרי המפגש המחודש, העבירו השניים כשהם צמודים זה לזו, מטיילים יחד בשבילי הקיבוץ כמו לפני עשרים שנה. כל הזמן מביטה בהם מהצד טליה, בתה של מוניקה, הילדה שההיריון הלא צפוי איתה הפריד ביניהם בפעם הראשונה, היא זאת שגם החזירה את מוניקה אל אהובה: "זה היה מדהים. הייתי פה חודש ועוד פעם התחלתי לחיות, להרגיש שאני אישה, שהלב שלי פועם ואני אוהבת באמת. אמרתי לו: 'אני עולה באוגוסט'", הסבירה ואסא הוסיף: "הפעם לא נתתי לה לחמוק. היה ברור שהיא יכולה לעלות, אבל רציתי לזרז את הסיפור הזה".
בפעם הזאת, אסא לא המתין לשווא. מוניקה באמת חזרה אל ישראל וקיימה את ההבטחה שנתנה לו 24 שנים לפני. "אני זוכר שהיא יצאה מהטרמינל, עולה חדשה עם המזוודות. הלב דפק מרוב התרגשות וציפייה, אי אפשר היה לתאר את זה", הוא סיפר, כשהיא חשפה סגירת מעגל מצמררת: "הגעתי אל הבית החדש, הוא אמר לי שיש רק בעיה אחת: 'בחדר השינה יש מנעול ישן ולא מצאתי את המפתח אליו'. הסתכלתי על הבת שלי ולא האמנתי. הוצאתי את המפתח שמצאתי בים המלח וזה היה המפתח שפתח וסגר את הדלת שלו. בכיתי מההתרגשות, איך יכול להיות שאני מוצאת מפתח בים המלח ומגיעה לעמק יזרעאל וזה המפתח שפותח לו את הדלת".
כמה שנים אתם ביחד מאז שהתאחדתם?
מוניקה: "כמעט כמו הזמן שהיה לנו הפסקה. כמעט 24 שנים".
איך האהבה היום?
מוניקה: "זה משתנה. האהבה משתנה אנחנו כבר לא ילדים בני 17. אנחנו חברים מאוד טובים, שותפים לחיים, יש לנו נכדים, עובדים המון. הוא השותף שלי לחיים, אני לא רואה אותם בלעדיו. יש לנו נכדים יפים, יש לנו שלושה כלבים וחתולה שאנחנו קוראים להם ילדים".
אסא: "יש בינינו חברות ואהבה מדהימה. היא חלק ממני, בלי מוניקה לא הייתי עושה את השינויים הגדולים שעשיתי בחיים שלי. לא חושב שהיה לי אומץ לעזוב את הקיבוץ בגיל כל כך מאוחר, אני מודה לה על כל רגע".
חמש שנים אחרי שהכוכבים נתנו להם הזדמנות נוספת, החליטו השניים סוף סוף להתחתן. בנה הצעיר של מוניקה סיים את התיכון והגיע לישראל, והם חיברו את התאים המשפחתיים לשבט אחד גדול.
למה לא התחתנתם מיד? לקח לכם הרבה זמן.
מוניקה: "כי הכי חשוב זה הילדים. בשבילי היה מאוד חשוב לכבד אותם קודם כל ולראות אם כל החלום וההתלהבות הזו זה לא רק טלנובלה, אלא משהו אמיתי. זה היה מאוד מרגש. הוא בנה מצגת יפה ולא האמנתי שהוא שמר על המכתב שכתבתי לו לפני כל כך הרבה שנים".
אסא: "שמרתי את המכתב. גם הטבעת שהיא נתנה לי באותו לילה בנואיבה נשמרה, יש ראיות".
אם היו שואלים אתכם אם אתם מוכנים לעבור את הדרך הזאת שוב. זה היה שווה?
מוניקה: "שווה. לשנינו יש החלטה שאנחנו הולכים ביחד".
אסא: "זה לא עניין של החלטה, אני לא מאבד אותה שוב".
מה הייתם רוצים שייקחו מהסיפור שלכם?
אסא: "להתחבר לעניין של לראות כוכב נופל ולבקש משאלה ולקבל אותה. זה יכול להיות אחרי המון זמן אבל בסוף איזה שהוא מעגל נסגר, שזה דבר מדהים. אני מעריך אותו כל רגע בחיים שלי".
מוניקה: "אני אוהבת לתת תקווה לעולם. אני אדם חיובי ומאמינה שהחיים יכולים להיות טובים למרות הכל. תלוי מה בוחרים לראות. בחרתי תמיד עם כל הטלטלות, לראות את הכוס המלאה ואני חושבת שזה משהו אפשרי".