לפני כשבועיים, ההורים לילדים בגן בירושלים התחילו להבין שמשהו מטריד קורה: אחת הילדות בגן סיפרה להוריה שהיא חטפה סטירה מסייעת, ולאחר מספר ימים, ילדה נוספת טענה בפני הוריה שהיא לא רוצה ללכת לגן בגלל אלימות של אחת הסייעות. ואז הסיפור התפוצץ: ההורים התחילו לדבר אחד עם השני והבינו שסימני האלימות, הרגרסיה וההתנהגות אצל הילדים דומים כמעט ככולם - ושהילדים שלהם עוברים התעללות בגן.
"יש סיפור מאוד רווח על סרטן שנמצא בשירותים וצובט את הילדים", סיפר איציק יוניסי, אביה של אחת הילדות בגן. "שהוא סוגר עליהם את הדלת, נותן מכות, בעיקר בשירותים של הבנות. לצערנו חלק גדול מהפציעות והמכות נמצא באזור איבר המין ואזורי המותניים".
אתה אומר שהיו סימנים מקדימים? איך אפשר לדעת שזה לא מכה מחבר או מרהיט?
"לדאבוננו, אחד מהסימנים המקדימים בסיפור שלנו היה מכה מאוד חזקה בגב. לאחר שפנינו לקבל את תגובת הגן, הוסבר לנו אחרי בירור שהילדה נחבלה בשירותים, זה גם מה שהילדה אמרה, שנסגרה עליה הדלת. האמנו לגננות, יצאנו מנקודת הנחה שהילדים שלנו במקום בטוח. טעינו בגדול".
יוניסי החליט גם להתעמת עם הגננת הראשית של הגן:
אב הפעוטה: "זה קרה אצלך במשמרת, זה קרה שהילדים שלנו היו תחת אחריותך, זה לא משנה אם זה קרה פעם אחת. ואני אומר לך הילדה חזרה כמה פעמים עם סימנים הזויים, מאיפה כל הסיפורים האלה?".
הגננת הראשית: "כל מכה שהיא קיבלה יידעתי אתכם".
אב הפעוטה: "נכון, וכל מכה שהיא קיבלה הייתה יותר הזויה מהשנייה".
הגננת הראשית: "זה כואב לי, אני ממש בשוק. כאילו, איך? מה זה הסרטן הזה שהם מדברים ואומרים שוקולד קינדר ועל מה הם מדברים? ואני שומעת את זה גם מהילדים, שנתנו להם בשירותים".
אב הפעוטה: "את המנהלת פה, את אחראית על העובדים, את אחראית על הילדים".
הגננת הראשית: "אני לא ראיתי את הדברים האלה, אתמול הלכתי לישון עם לב על 200, אני ממש דואגת".
הגננת לא ידעה כלום?
"אלה התשובות שאנחנו קיבלנו. פעם אחת אלה סיפורים של נפילות מאופניים, פעם אחרת זו חבלה כתוצאה מנפילה על איזשהו מתלה. הסיפורים היו מצוצים מהאצבע לצערי".
מלבד הפגיעה שהילדים חוו בגן בזמן אמת, אני מבין שעכשיו אתם מתמודדים עם סוג של רגרסיה בהתנהגות של הפעוטות בגן.
"אצל רובם הגדול זה מתבטא ברגרסיה של צרכים – שתן, צואה. אצלנו זה התבטא בהתנהגות מאוד חריגה של הילדה – בכיות היסטריות ללא שום טריגר מקדים, צעקות, צרחות. חלק מהילדים מלווים בסיוטים מדי לילה עם צרחות - 'תעזבי אותי, די מספיק'. ההתמודדות מאוד קשה. כרגע אנחנו במשבר, אבל אנחנו מנהלים אותו בשביל שלילדה שלי ולילדים אחרים בגן תהיה סביבה בטוחה להגיע אליה מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים, שם הם נמצאים רוב היום".
