לפרקים נראתה "החיים הם תקופה קשה" כמופע של איש אחד, ובצדק. הדרמה הקומית שמשודרת בימים אלה על המסך של קשת 12 ומגיעה לסיומה סיפקה הצצה לחיים מנקודת מבטו של הקומיקאי חנוך דאום, וכשהכוכב הראשי עסוק כל הזמן בניסיון להיחלץ מצרות החיים באמת יכולים להיות לא פשוטים (פרק הסיום הכפול בשני, מיד אחרי החדשות, ערוץ 12).

דאום בעצמו יהיה הראשון להודות שהאישיות התזזיתית שלו יכולה להיות מתישה לפרקים, בטח לאלו שנדרשים להיות סביבו רוב שעות היממה. בשקט, ובהשלמה של מי שנולדו למציאות הזו, הצליחו ילדיו (הפיקטיביים) לגנוב את אור הזרקורים. הם נתנו לו בראש כשצריך, נתנו קונטרה משלהם - ואפילו לימדו אותו דבר או שניים. לעיתים קרובות נדמה היה שמשהו בדינמיקת הורה-ילד במשפחת דאום מתערער, והנה שלושה רגעים שהיו אלו ילדיהם של חנוך ואפרת לקחו פיקוד.

כבוד הרב או כבוד האב?

חנוך דאום אוהב את השבת, אבל בדרכו שלו. שבת שלו זה קבלת שבת בבית הכנסת, קידוש בארוחה המשפחתית - וצפייה במשחק הטניס של ג'וקוביץ'. עונג שבת אם תרצו. נריה המתבגר מדקדק בהלכה וקשה לו לקבל את הערעור באמונה של אביו. "לא אכפת לי שראית טניס, אתה הבעיה. אתה שם כיפה ובא לבית הכנסת כאילו שאתה דתי", הטיח בו בשיחה. "אם יהיה לך חם בבית? אתה תדליק מזגן. על מי אתה עובד? על הרב, על אלוהים, עליי? אני לא מבין מי אתה. פעם היית דתי לגמרי, זו צביעות".

נריה ביקש מדאום שאם החליט לשנות את אורח החיים אז שישחרר לגמרי. "אני אוהב את התפילות, את ההרינג, אני אוהב ללכת איתך. מה שיפה בחוקים, זה שאפשר לשבור אותם", השיב האב. "אני רוצה לעשות מצוות שעושות לי טוב ומעלות אותי".

כחלק מהערעור באמונה נדרש דאום לנסוע בשבת על מנת להגיע להופעה. למרות הקושי לקבל זאת החליט נריה לסייע לו לחמוק מהיישוב מבלי לעורר חשד. מחווה קטנה זו הייתה גילום מושלם של פיקוח נפש וכיבוד אב - ונתנה לדאום, שמקפיד לשמור על ציניות יותר מעל השבת, הזדמנות לחזור לשורשים ולהתחבר יותר למשפחתו.

הגנים זה אמא, התחכום אבא

טליה דאום לא עשתה חיים קלים לחנוך ולאפרת, ואת זה אפשר להגיד בלשון המעטה. אחרי שהתקבלה ל-8200 החליטה לשנות כיוון וביקשה להיות לוחמת לא היה צריך יותר מזה בשביל ההורים בשביל להיכנס לחרדה. בכלל, השאיפות והאמונות הן הקו המנחה שלה, וכך היה כשלא היססה לצייר גרפיטי על קיר בית הספר. הקריצה הממזרית לאביה בלטה בכל הופעה של טליה על המסך - אבל היה משפט אחד שהתעלה מעל כולם.

כל התחכום והערמומיות הדאומית שזורמת בעורקיה הזדקקו ברגע כשהשניים הסתבכו בשגירות האמריקאית (לא נחשוף בגלל מי אבל כמו שאתם יכולים לנחש, לא בגלל טליה). בשביל להרוויח את מילתה שלא תספר לאפרת על התקרית סגר דאום עם בתו עסקה שתוכל להסתובב לבד בעיר הגדולה. "נראה לי שאעשה שופינג. סתם, חשבתי לעשות קעקוע ונזם באף", חשפה את הסיבה.

דאום כמעט קיבל דום לב במקום. "עבדים היו עושים נזם באף", אמר וטליה הסכימה שתוותר על הנזם. אבל אז התגלתה התרמית. "אני לא מאמין שאת עושה לי את הטריק הזה, אני המצאתי אותו. כשאתה רוצה משהו אתה מוסיף משהו ואז מוותר על משהו", חשף. טליה נטשה את האוטו בזעם. פעם אחר פעם השאירה טליה את דאום ללא מילים, ויש שיגידו שהיא גרסה מעודנת ומתוחכמת לא פחות של חנוך. אם זה טוב, רע או אם בכלל נחוץ שדרוג של האיש, את זה הזמן יגלה.

זה שאתה מדבר בביטחון לא אומר שאתה צודק

לדאום ולאיתמר, הצעיר מבין הילדים, יש אהבה משותפת: קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל. השניים תיכננו ללכת ביחד למשחק של הקבוצה בארנה שבעיר, אך אבוי, רב היישוב קבע: הולכים להתיישב בקרקע, עכשיו, וחייבים את חנוך (בגלל הקשר שלו לתקשורת, כמובן). המטרה המוצהרת היא להתיישב, אך האמיתית הייתה שיפנו אותם כדי לצבור כבוד. לבקשה של רב, בטח כזה שעשוי לקבוע אם הבן שלך יתקבל לחטיבת הביניים, לא אומרים לא.

כשברשותם הבטחה כי בעזרת השם יספיקו לסיים בתוך כמה שעות (ספוילר: זה לא בטוח יקרה) הגיעו איתמר וחנוך אל הגבעה המיועדת. שם חיכה להם לייזר, תושב היישוב האובר ציוני, ואיתמר לימד את המבוגרים משהו על היסטוריה. "כמה זכות יש לנו להיות פה, תחשוב איתמר כמה היסטוריה יש פה. יכול להיות שממש פה דרך שמשון הגיבור?", התרגש לייזר. אממה, איתמר תלמיד חכם ויודע כי על שמשון ידוע שהגיע מצרעה. איתמר הצעיר נכנס לנעליו של שמשון הגיבור והפיל את עמודי המקדש (באופן מטאפורי) על כל המבוגרים שישבו סביבו וברברו את עצמם לדעת.