לפני כשנתיים כשהוציא חנוך דאום את ספרו "החיים הם תקופה קשה", בין הקוראים הרבים היה גם מולי שגב. מיד לאחר שסיים לעיין בספר פנה עורך "ארץ נהדרת", שמנהיג את תוכנית הסאטירה והקאסט המפואר שלה, אל דאום ושאל: "תגיד, למה בעצם לא לעשות מזה סדרה?". לפני מספר שבועות החלום התגשם כשמשפחת דאום (או לפחות הגרסה הטלוויזיונית שלה) הגיעה למסך - ואיתה גם המצבים המורכבים שהקומיקאי מתעקש להכניס את עצמו ואת הסובבים אותו אליהם (פרק חדש הערב, שני, אחרי החדשות, ערוץ 12).
בשיחה אינטימית בין השניים בווידאוקאסט שמלווה את הסדרה ב+12 דיברו על תפקיד ההומור והסאטירה בזמן כל כך כואב, על צילומי הסדרה שנעצרו בעקבות 7 באוקטובר - ושגב, עורך ומפיק הסדרה, הסביר מה משך אותו מיידית לספר. "יש בו המון אמת, הוא מצחיק ומרגש. אתה אדם, בוא נקרא לזה מיוחד", התלוצץ, "יש לך משפחה מיוחדת והייתה לי תחושה שזו יכולה להיות אחלה סדרה. נקודת המבט שלך מעניינת בגלל שאתה בציר, כמו גשר בין מגזרים. הגדרת את זה יפה: 'עושה כסף משני הצדדים'".
>> הווידאוקאסט של חנוך דאום עם מולי שגב זמין כעת ב+12
כמו הבחירות בארצות הברית, אני רואה את עצמי כמדינה מתנדנדת.
"רוב האנשים במרכז. לפעמים נראה שהקיצוניים הם הרוב ושיש מעט מאוד אנשים שהם באמצע. יש הרבה תזות למה זה קורה, אולי בעיקר בגלל שלפוליטיקאים מסוימים יש אינטרס שזה יהיה חצי-חצי או שזה אוי ואבוי אם הצד השני יהיה בשלטון. בסופו של דבר, רוב האנשים בכלל לא מדברים בשפה הזו. מבחינתם הם מאוד קרובים".
אני תוהה אם נכשלנו, אתה ואני כבעלי השפעה, לגשר על הפער המשוגע בין המציאות לאיך שהיא נראית.
"זה בהחלט כישלון זמני אבל זו לא בעיה ישראלית אלא עולמית. פוליטיקה של קיטוב היא אישיו שכמעט כל דמוקרטיה מערבית מתמודדת איתו בשנים האחרונות וזה פשוט מפרק. בלי ספק הרשתות החברתיות והתקשורת שאוהבת לשמוע את הקולות של הקצוות עוזרות לזה. הקיצוניים לא באמת מייצגים את הרוב. במדינה שלנו לרוע מזלנו כרגע בשלטון נמצאים הגורמים הכי קיצוניים, אבל באמת הכי קיצוניים, סהרוריים וסמי-לגיטימיים".
בשיחה הזכיר דאום את עליית כוחו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כביטוי להגברת הקיטוב בין הצדדים. לדבריו "אני אומר לחברים שלי שזה כמעט פרודיה, ממש חיפשו מי יוציא אותם מדעתם ויעורר פרנויות". לעומתו, שגב נחרץ יותר בסוגייה. "זה לא פרנויות, זו תפיסת עולם שהיא אנטי-דמוקרטית ואנטי-ממסדית במובן הכי יסודי ומוצהר של המילה. ברור שהמשטרה נראית כמו שהיא נראית", הסביר.
"היה לנו חשוב לתת רגע של נשימה ושפיות, לצחוק עם מה שאפשר"
כעורך הראשי של "ארץ נהדרת", מאחוריה כבר 21 עונות כשהאחרונה החלה שבועות ספורים בלבד לאחר הטראומה הקשה של 7 באוקטובר, שגב תיאר את הניסיון לשמר תדר מתון. "יש סתירה פנימית בסאטירה שמטבעה מקצינה אבל אני חושב שהאג'נדה שלנו היא שפיות. כל פעם שאתה רואה שמישהו מאיים על השפיות ומטורלל אז אנחנו מטפלים בו, מתעסקים איתו ומבקרים אותו", אמר. "זה לא משנה מאיזה צד, בשנים האחרונות זה מצד אחד כי הוא בשלטון. השאיפה שלנו היא שיהיו פה חיים רגילים, ממשלה משעממת שבאה לעבוד, שום דרמה. כמובן שזה רע מאוד לסאטירה אבל זאת השאיפה שלנו".
בבוקר שבת שמחת תורה 2023, שגב היה בביתו כשהחלו האירועים הקשים בדרום. הרגע שהבין כי משהו אחר קורה היה כשראה את הסרטון ובו טויוטה לבנה נוסעת ללא הפרעה ברחובות שדרות - ומאז מרגיש אחרת. "אנחנו חיים בתוך מנגנוני הדחקה מאוד משכוללים בישראל. לעיניים מערביות אנחנו חיים בפתח לוע של הר געש, באזור מאוד מטורף, מסוכן ואלים. אנחנו מצליחים להדחיק את הדבר הזה במשך חיים שלמים. מדי פעם יש סבב אבל בגדול אתה בחיים שלך, מתעסק בקריירה שלך ובילדים כמו אדם נורמלי", שיתף. "הרגע ההוא פשוט ניפץ את הבועה, את כל מנגנוני ההגנה ואנחנו מסתובבים חשופים לחלוטין. בגלל זה אנחנו מרגישים שאנחנו נשרטים בכל יום".
"זה זוועה ונורא אבל בעיקר התחושה שאף אחד לא נמצא, אין מדינה, צבא או כלום", המשיך. "ב-12 השעות הראשונות הייתה פשוט טראומה. בסוף כולנו מתמודדים עם הפחד והטראומה שאנחנו סוחבים בדנ"א. חיינו את הסיוט שלנו וברגע שאתה חי את הסיוט שלך קשה מאוד להתעורר מזה".
כאמור, עונת המלחמה של "ארץ נהדרת" החלה כשהפצע היה טרי במיוחד ובפרקים הוקדש מקום רב לסרטוני הסברה באנגלית לטובת ישראל. "זה היה חשוב פסיכולוגית, זה לא שינה דבר אבל כן חשוב", הודה. "זה היה יותר הדהוד ליהודים ולישראלים שרואים הדהוד למציאות כמו שהם תופסים אותה".
הרגשת שהתפקיד שלכם השתנה, שחיפשתם לתת רגע של נחת לעם?
"מצד אחד היה לנו חשוב לתת נשימה ורגע של שפיות, אולי לצחוק עם מה שאפשר. מצד שני, ככל שנקפו השבועות ראית שדבר לא משתנה ושפוליטיקאים חזרו להיות פוליטיקאים והשיקולים חוזרים להיות פוליטיים. לא ניצלנו את הרגע הזה בשביל להשתקם ולעשות את המהפך שצריך לקרות באופן שבו דברים מתנהלים. חזרנו בתוכנית להיות מאוד ביקורתיים שזה בהחלט גם התפקיד שלנו. יש מערכון שעושה מחווה לנשות המילואימניקים ומצד שני מערכון שמבקר את הממשלה בצורה הכי בוטה שיש או למה לא מגייסים את החרדים. הנושאים עדיין כאן ואנחנו לא יכולים להתעלם או להדחיק אותם".
דאום התייחס לסוגיית אי גיוס החרדים ושיתף כי שבוע לאחר האירועים בדרום הוא הלך בשוק מחנה יהודה וראה שהוא מלא בעיקר בחרדים צעירים. "לא יכולתי לשאת את זה, בא מישהו וביקש תמונה. לא הייתי מסוגל, נגמרה לי הסבלנות, הרגשתי שחסרים אנשים", אמר ושגב הוסיף, "התחלנו את העונה עם מערכון שכל המגזרים עולים לאוטובוס. היה רגע מרומם נפש כזה ששמנו את כל המחלוקות הטיפשיות בצד והבנו שכולנו ביחד מול אותה בעיה. עלו כל המגזרים וכשכתבנו את זה היה מי שאמר שנעשה את אלה שלא עולים, את החרדים שנשארים מאחור. לא שמנו אותם במערכון כי חשבתי שהם יבינו שזה לא יכול להימשך ושהם ישנו בעצמם את הססטוס-קוו ויתגייסו. עברו מספר חודשים וזה לא קרה".
"בסוף, אי אפשר לצאת מזה כשכולם מרוצים"
למרות שהופסקו בעקבות המלחמה שפרצה, צילומי "החיים הם תקופה קשה" הומשכו מאוחר יותר. "חשבתי על זה, בזמנו שם הספר היה משועשע ואירוני אבל החיים הם 'פאקינג' תקופה קשה בשנה הזו. איבדנו את האירוניה שבשם הזה", אמר שגב.
בנוגע לתפקידו בסדרה, שגב הסביר שזה רק טבעי כי דאום יגלם את עצמו אך הודה שחששו מהפרעות הקשב שמזוהות עם הקומיקאי. "אני חושב, במחילה, שנחשף שאתה פשוט המצאת את הפרעת הקשב הזו כדי להתחמק מכל מיני דברים", אמר בהומור ודאום חשף פרט מאחורי הקלעים: "קלטתי שכששולחים אותי להתלבש אז מישהו עוקב אחריי שלא אשב. הבנתי שהוא בודק שלא היה בטלפון. הרגשתי שסגרו עליי מכל הכיוונים".
בסדרה הייתה לי התבלטות עד כמה אני צריך לתת הקשר u. תמיד הייתה דילמה אם יש לי אחריות.
"בסוף אי אפשר לצאת מזה כשכולם מרוצים וששיקפת במאה אחוזים. בסוף זו נקודת מבט אישית מאוד על המקום שאתה חי. המציאות מורכבת ומבחוץ אנשים חושבים שזה מאוד הומוגני. זה חלק מהלקח שלעשות סדרה כזו. אם היו שואלים אותי אם אהיה מעורב בסדרה שקורית בהתנחלות אני לא חושב שזו הייתה הבחירה הראשונה שלי".
בנוגע למציאות המורכבת הוסיף שגב: "המדינה נוסדה על ידי אנשים מאוד פרגמטיים, אתה לא יכול אחרת. הצליחו לעשות איזה מכנה משותף, העיקרון לא היה שנעשה בחירות והצד המנצח ימחק את הצד השני. זה לא סביר ולא הגיוני שחברה כל כך הטרוגנית תתנהל ככה. חייבים לעשות פשרות".
יש אנשים שיגידו שאתה רוצה לצאת טוב, שאתה לא מעז.
"המערכון שלנו על מלחמת אזרחים של שאולי היה סוג של תמרור אזהרה שלצערי עברנו אותו. אם אתה מתחיל להתייחס לחברה הזו כפרגמנטלית, וזה גם חלק מפוליטיקת הזהויות, זה נורא בעייתי ומפרק. אם אתה כל הזמן מתייחס לשבטים ומדבר על זה שכל אחד מהם צריך ללכת עד הסוף עם האידיאולוגיה שלו אז אתה מתפרק".
יש לך חשש שנכשלנו ולא נשאיר לילדים שלנו מדינה?
"אני זוכר שהייתי בהלוויה של מוטי קירשנבאום, שהוא באמת אבי ומורי, ויהונתן גפן דיבר שם על איזו שיחה שהייתה להם כשיהונתן גר בניו יורק ושקל לא לחזור. מוטי שאל אותו אם לא רוצה לדעת איך זה נגמר. אנחנו חלק מסיפור מרתק, אנחנו כולנו בתוכו והוא נותן טעם לחיים שלנו. עכשיו אני מרגיש שאנחנו בפרק אחרון של עונה מסוימת, עוד מעט נדע איך זה נגמר. יכול להיות שזה נגמר או שתהיה עוד עונה".
משהו אופטימי לסיום?
"מי שהמדינה לא מתפקדת כמו שהוא רוצה צריך לעשות משהו. אסור להתייאש, אסור לעזוב. אני אומר ששווה להילחם על המקום הזה, ולא רק בגלל שלהיות מהגר זה חרא ותחושת לב שבור כל החיים, אלא כי באמת יכול להיות פה מדהים. ראינו אחרי 7 באוקטובר איזה עם מדהים, רק צריך להחליף את תוכנת ההפעלה שמפעילה את השלטון, וזה לא משנה לאיזה כיוון. זה בר השגה וכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב שהוא יכול כדי לשנות את המציאות".