"אהבתי מישהו שרצה ממני רק סקס ואני רציתי יותר"

"ריגשת אותי עד דמעות", אמרה לי א"ר. "בכיתי יום שלם אחרי שקראתי את הפוסט שלך 'אני מאוהבת במישהו שממש שווה להילחם עליו', ואיך הסברת לה כל כך טוב, למה ממש לא. ובכיתי - כי אהבתי מישהו שרצה ממני רק סקס ואני רציתי יותר. כמעט אותה הסיטואציה. וכשהודעתי לו שאני לא ממשיכה כך, הוא ויתר עליי בקלות. כואב לי מאוד ועצוב לי, כי באמת רציתי אותו והוא פשוט לא רצה שום דבר מעבר לסקס. כמעט נשברתי לתנאיו, אבל הפוסט שלך חיזק לי את ההבנה שזה חייב להיגמר. עדיין קשה וכואב לי ואני שבורה למרות האומץ לסיים את הקשר המגעיל הזה. ואני בוכה וכאובה".

יקירה, את "בוכה וכאובה", כי עדיין לא הבנת שהוא כולה שיעור בחייך, שבא ללמד אותך אהבה עצמית. ואהבה עצמית - מול כל דבר שעושה לנו רע - היא כמו נדנדת הילדים הזו בגן המשחקים. מפני שכאשר את אוהבת את האיש הזה שמעציב אותך, סימן ששמת אותו למעלה, ומן הסתם, אהבתך העצמית היא למטה. ורק כשתורידי אותו למקום הנכון לו אצלך, יענו למטה - רק אז אהבתך העצמית תהיה למעלה. וזה גם יהיה הסימן הבדוק לקיומה. כי אישה שאוהבת את עצמה לא מעלה בדעתה לאהוב מישהו שלא אוהב אותה בחזרה - אותו הדבר. פשוט לא עולה בדעתה. הוא נפסל על המקום ומפסיק להיות לה סקסי.

ובניגוד לאמונה הרווחת, זה כן בשליטה שלנו. מפני שכל רגש יושב על פלטפורמה של מחשבה. כי קודם נחשוב שהרווחנו אלף שקל בפיס (מחשבה) ורק אז נשמח (רגש). או קודם נחשוב שנשרף לנו העוף בתנור, ואז נתבאס. וזה נכון שאין לנו כל כך שליטה על הרגשות שלנו, כי זו מיומנות ממש גבוהה, אבל על מה נבחר לחשוב - דווקא כן יש. פשוט מחליפים רעיון רע (מחשבה) ברעיון טוב (מחשבה שונה), ואז גם הרגש הנלווה היושב עליה - מתחלף בהתאם.

אז כשיימאס לך לסבול (וזה יקרה רק אחרי שתמצי את כל הבאסה, ולצערי לא דקה קודם), וכשתסכימי לאהוב את עצמך יותר ממה שאת אוהבת אותו - הסבל שלך ייגמר. כי "אהבה אמיתית", זה לא לאהוב את הזולת יותר מאשר את עצמנו. זהו רק נתון שגוי שתקעו לנו לראש כל סרטי ההוליווד האלה. כי מי שאוהבת את עצמה - מד החשקומטר יורד לה לאפס על הבחור, כשהיא מבינה שהייתה לה טעות בזיהוי שלו.