"אז ככה. נשואה הרבה מאוד שנים לאלוף נעוריי באושר ובאהבה. יש לנו 5 ילדים ו-8 נכדים שיהיו בריאים, והפרנסה שלנו בסדר גמור. אז מה הבעיה? שלבחור יש פה - אללה איסתור ולהקתו. הוא מדבר בגסות אליי ואל כל הקרובים. גם לילדים וגם להורים שלו, שהם אנשים ממש מבוגרים. הוא מסוגל לקרוא לי 'סתומה', או להגיד 'את לא מבינה כלום אז שבי בשקט', ועוד יציאות מגעילות שכאלו.

כשאני אומרת לו שהוא מעליב ופוגע, ושידבר יפה - הוא אומר לי: 'תקשיבי, אני לא הומו', או 'ככה מדבר רק סיסי'. בקיצור - 'בהמה' זה גברי בעיניו, ואני לא יכולה לשאת את זה יותר. אז מה קרה עכשיו שנזכרתי? אבא שלו, שהוא כמוהו בדיוק, הפך לבלתי נסבל, כי כל תכונה רק מקצינה עם הזקנה, וזה שם לי מראה עתידית איומה. ובנוסף, הבת שלי התחתנה עם תואם סבא-אבא, ופתאום אני רואה בעיניים אחרות את מה שאני עוברת. וכשאני קולטת מה הנחלתי לבת שלי - אני מזועזעת.

לאחרונה אני גורמת למלחמות בלי סוף, וכמובן לחינם. ואגב, ניסיתי שבוע אחד להתנהג כמוהו, וזה מאוד הצחיק אותו. הוא מת על זה, אמיתי. חברה טובה אמרה לי שאני כמו אישה מוכה. אבל אני לא מסכימה עם ההשוואה הזו. כי אני חופשיה לעשות כל דבר שבא לי - ללא שום טענות, דרישות, או מגבלות. אני עצמאית, חזקה, ומוקפת חברים - כך שאין דיכוי או שליטה עליי. ואין גם עניין של פחד, או חשש מהבעל. יש רק את הדיבור הגס שלו, נטו, ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה". 

גבר צועק על אישה (אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock)
"הוא מסוגל לקרוא לי סתומה" | אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock


וואי, יקירה, כמה הרבה תלונות כאלה שאני מקבלת. ודווקא מהורים מבוגרים - על הילדים הבוגרים שלהם. ואת מבינה שאנחנו הם אלה המחנכים את הזולת איך שיתנהג איתנו - דרך התגובות, או דרך אי התגובות שלנו.
עכשיו תשמעי סיפור: אחרי הגירושים של הוריי (בגיל מאוד מבוגר שלהם), אבי ז"ל נפגש פעם עם איזו קנדידטית לשידוך, שישר בפגישה הראשונה שלהם היא שמה לו את הקלפים שלה על השולחן. "אתה צריך לדעת", היא הודיעה לו, "שאני אישה מושלמת. אבל כשאני מתעצבנת אני לא אחראית על הפה שלי". "מה את אומרת?", התפעל אבי מהתכונה חסרת החת הזו שלה, "ואת מדברת ככה גם לבוס שלך כשהוא מעצבן אותך?". "מה פתאום" היא ענתה לו, "הוא הרי הבוס שלי. אליו אני לא מדברת ככה". "מצוין", אמר לה אבא שלי. "אז אם את יודעת להתאפק איתו - את תתאפקי גם איתי".

ולמה סיפרתי לך את זה? כדי לחדד לך, שאין כזו חיה "בנאדם נטול גבולות לחלוטין". יש רק בני אדם שמרשים לעצמם לדבר באופן מסוים עם אנשים מסוימים, כי הם יודעים שהם לא ישלמו על זה שום מחיר. אז תייצרי למעשים האלה של בעלך מחיר. תעשי לו את הפגיעה בך למאוד מאוד לא נעימה עבורו. בים ביבשה ובאוויר. מעל ומתחת לחגורה. כל אישה יודעת מה הכפתורים הסודיים של בעלה (ואגב, גם של ילדיה הבוגרים, שמדברים איתה לא יפה), ואל תהססי להשתמש בהם באופן "לא מידתי". ובלי התקפלויות.

למעשה, ככה בול חברה טובה שלי הושיעה את עצמה מבעלה, שהיה נכנס בה על 200, ובחברה. וזה כבר לא קורה לה יותר. כי היא לא דפקה חשבון לקולות הפנימיים, שאמרו לה שהיא לא יכולה לפגוע בו ככה, בצורה כל כך "חסרת רחמים". אבל היא כן פגעה. נו מה לעשות, שזו הייתה רמת האלימות המילולית הנדרשת, שחדרה לו את חגורת השומן שבודדה לו את המוח?

כי אנשים עדינים יותר, מגיעים, נניח, עד דרגה 3, ונדמה להם שהם צועקים - בעודם לוחשים. אז הם צריכים להגביר מאוד את דרגת המשחק שלהם, ובבת אחת, ל-10 נניח, כדי להישמע על ידי אטומי הנפש האלה. ואגב, חברתי ובעלה חיים ביחד נהדר, עד עצם היום הזה. רק בלי היציאות הדוחות שלו עליה - כי הוא למד שזה לא משתלם. ואת כן מסוגלת לעשות את זה - וזה לא יהיה אפקטיבי בפחות מזה. ואת תעשי את זה למרות ההרגלים הרעים האלה של הנשים, המאולפות תרבותית "להעביר אותה" ולוותר על עצמן.

ומילה של מוטיבציה למה לך לפעול ככה: את דיברת על כל הסממנים של אישה מוכה שאין במקרה שלך. ורק על הסממן היחיד, המובהק - של המכות עצמן שחוזרות ונשנות, לא דיווחת לעצמך. ואין לי מה להלאות אותך בנתונים גלויים וקיימים - איזה נזקים חמורים עושות מכות (מילוליות או פיזיות), לנפש שלנו. גם אם אנחנו לא מודעים לנזקים האלה.

אבל בכל פעם שבעלך מדבר אלייך בגסות, "כי ככה זה גברי", הוא מכווץ אותך עוד קצת מהפעם הקודמת שהוא כיווץ אותך, ונוגס לך עוד קצת באנרגיות. ותודה לאל שיכולת לראות את זה על הבת שלך. כי עלייך, את מחלת הרבה שנים. אבל עליה, כבר מתחמץ לך הלב. אז שהוא יתחמץ לך גם על עצמך.

זה קשה לספר לעצמך שאת חיה עם גבר מכה, כי את הרי אישה עצמאית, ובטח שיש גם היבטים אחרים וטובים לקשר הזה, אם את מגדירה אותו "כחיים באושר ובאהבה". אבל הוא מכה אותך. וזה שהוא מכה אותך "רק" מילולית - זה לא אומר שאלה לא מכות. כי אלה כן מכות. והן חייבות להיפסק. והן תיפסקנה ביום שתביני (ומהקרביים שלך) שמגיע לך שידברו איתך יפה. וההצלחה היא בעיקר בהתכוונות, יקירה. כי רק בהתכוונות של 200 טון, מעמקי הבטן שלך, את תצליחי להגיע אליו. וכשחבית שאט הנפש תתמלא לך, אבל ממש - את כבר תשימי לזה קץ. כי יקום בך הכוח לעצור אותו, בדיבורים מכאיבים לו - שהוא ממש יבין. כי את תהיי עד כדי כך נחושה שזה לא קורה לך יותר יום אחד נוסף בחייך. 
אישה עצובה (צילום: Stokkete, Shutterstock)
אל "תעבירי אותה" ותוותרי על עצמך | צילום: Stokkete, Shutterstock


תראי, בעלך קושר את הבהמיות שלו "לגבריות". ומכיוון שרק קיצוניות אחת מולידה קיצוניות שניה בצד ההופכי שלה - את מתארת לך כמה חוסר ביטחון בגבריות שלו יש לו, אם הוא צריך להתנהג כמו בריון גס רוח? צאי וחשבי איזו קיצון חלשלוש הוליד את כל הבריונות המילולית המוקצנת הזו שלו. הוא פשוט מסמר את הפרווה שלו כמו גורילה, כדי להיראות הרבה יותר גדול ומפחיד ממה שהוא.

הבריונות הוא אקט של פחד מ"כל העולם". גם אצל אבא שלו, אגב, וגם אצל החתן שלך. הגברים במשפחה שלך הם חלשים (בעיני עצמם, אבל רק שם זה קובע), וככה הם מרחיקים עדות מהדבר הזה. ולחוליגנים - פשוט צריך להביא חוליגנים יותר גדולים מהם. זו הרפואה. וכשאני מציעה לך להגיב לדיבור הזה שלו עם אמירות "לא מידתיות" וחסרות רחמים מצדך, זו העוצמה היותר גדולה שלך משלו, שתשודר לו. זה להסביר לו ככה, אבל לא בפקה-פקה, אלא "דרך הרגליים" באופן הכי מעשי ומידי, שאם הוא רוצה לדבר איתך, זה יהיה חייב להיות בדרך נעימה לאוזניים שלך. או שלא תהיה תקשורת בכלל.

ואת תעמדי בזה כמו גדולה, כי לא דחוף לך שיח איתו, אם זה השיח. וכשתגמר לך "תסמונת האישה המוכה", המוותרת על עצמה תמורת "שקט תעשייתי", הא הא, הבחירה בעצמך תהיה טבעית לך כמו לנשום. אז שלא יהיו יחסים, אם זה המחיר שלהם עבורך. כי את מבינה שזו בול העסקה. ויהיה לך קל לוותר עליה, אם תביני שהנפש שלך יותר יקרה לך מהיחסים האלה (אם כאמור, זה המחיר שעלייך לשלם עליהם).

הוא אלף פעמים גס רוח? את אלף פעמים ואחת מביאה לו הכאבה מדויקת מהעניינים שלו. הוא מיליון פעמים? את מיליון פעמים ואחת. ושוב: יהיה לך קל כשתחשבי שמוטב לך שום דיבור איתו, מאשר דיבור מהסוג הזה. רק ככה את תקלקלי לו את המפסק האוטומטי של גסות הרוח שלו. ואף פעם אל תפעלי מתוך פחד מהגט. כי "פחד" הוא מורה דרך גרוע ביותר. וזה נכון שאי אפשר "למהר את האבוקדו", יענו "להאיץ את הנפש" למקום של חוסר פחד מהגט. אז "תחכי לעצמך", עד שיימאס לך מספיק - ותוכלי לפעול בלי פחד מכלום. בהצלחה יקירתי.