פנתה אלי אישה שגיסתה מאכילה אותה במרורים. כמה שהיא מנסה לעשות איתה קשר ולהיות איתה ביחסים חבריים - ההיא "טורקת לה בפרצוף". מפלה אותה לרעה, כשלגיסות האחרות היא דווקא נחמדה - בחיים ובוואטסאפ המשפחתי - ובאופן כללי היא משדרת לה: "את? לא".

עניתי פה לפני כמה זמן לאם שהבת שלה "קצרה" איתה בתקשורות, וזו כאילו אותה הבעיה - אבל זהו, שהיא לא. כי לסיטואציות שונות יש פתרונות שונים - כמו במשחק חוט הצמר הזה, "סבתא סורגת". ונחזור לאישה הזו שסובלת כל כך מהגיסה הזו שלה.

אז מה שאני מציעה לך יקירתי באופן פרקטי, זה שתפסיקי להיות מחוייבת כל כך ל"להיות בסדר לכולם" ותתחילי להיות מחויבת ל"להיות בסדר לעצמך", קודם כל. רק אז תוכלי לקבל את זה שיש בעולם הזה מישהו - שממש, אבל ממש "לא סובל אותך", ואת תתייחסי לזה כמו אל "נתון". כמו לגשם, לברד, לחמסין. לא משהו שאת רוצה לשנות, רק משהו שתנקטי בצעדים כדי לא לסבול ממנו. כי בחיים, בכלל, וביחסים האישיים בפרט, כל הסבל שלנו נובע מהפער בין המצוי לרצוי. וכגודל הדלתא הזו, כך גודל הסבל. אם תבטלי את הפער, את תבטלי לעצמך את הסבל.

אז לא אמרתי לא לחתור למקומות טובים יותר, אבל קודם כל יש לקבל את מה שיש. כי הקבלה הזו היא כמו מקש ה"אנטר" במחשב: אי אפשר להתקדם לפעולה הבאה החדשה, בלי להקיש עליו קודם. ובמקרה הספציפי שלך, אחד מהצעדים היותר אפקטיביים כדי לבטל את הפער הזה בין המצוי לרצוי, הוא אימוץ המשפט: "מי שלא רוצה אותי, פי אלף אני לא רוצה אותו/אותה". ועוד דבר: תפנימי את זה שאת לא מוכרחה להרוויח את "כולם" שיהיו בצד שלך. ואת הרי קולטת שלשאר בנות המשפחה היא עונה, ומשתפת בפרטים על חייה, ורק לך לא.

אז מה זה השטויות האלה לנסות לעשות איתה כל הזמן תקשורות, כשאת רואה בעליל שהיא לא מעוניינת בכך?
מתי תקלטי כבר שהיא לא רוצה איתך קשר של יותר משלום-שלום? ולמה את רוצה לקיים איתה את התקשורת הזו בכוח? מה כל כך דחוף לך להיכנס לה באופן וולונטארי מתחת לסוליית הנעל, כדי ששוב, ושוב, (ועוד שוב אחד) היא תיפגע בך על ידי התעלמות, חסימה, או תשובות לאקוניות? מה, מניסיון העבר שלך איתה, אין לך מושג איך היא תגיב? מה ניראה לך? ש"הפעם", היא פתאום תהפוך את עורה? מה זה הדיבוק הזה "לזכות להתקבל על ידי מלכת הכיתה" שלא סופרת אותך? נתת לה בחייך מקום קצת יותר מדי מרכזי - כשמה שמגיע לה, בעצם, זה "להעביר אותה דירה" אצלך בלב לחדר מרוחק, בדיוק כמו החדר שתופס לך שם בן שבט האבוריג'יני מאוסטרליה. יענו, שיהיה בריא איפה שהוא חי, אבל הוא לא ממש תופס לך את תשומת הלב.

ולמה זה ככה איתו? כי מבחינתך, זה בסדר גמור שגם את לא תהיי בראש מעייניו של האבוריג'יני הזה.
וזה שהיא "גיסתך" זה ממש לא רלוונטי. כי אף אחד בעולם, אבל אף אחד, לא קיבל מנדט להציק או להכאיב לנו.
כולל אלה שקוראים להם "משפחה". ועם כל בנאדם בעולם, זו רשות פנימית להגיד: "עצור, סיסמה".

לצאת לחופשי

אז איך את יוצאת ממנה לחופשי? רק לשתי דקות, תראי אותה לא בתור הרולה המרשעת איתך (לפי חוויותייך איתה) אלא בתור הילדה המתוקה בת השלוש שהיא הייתה פעם, לפני שהחיים התחרבשו לה והיא הפכה (איתך) למפלצת מלוך נס שהיא כיום. ככה תוכלי להפסיק לבקר ולשפוט אותה על כך שהיא כל הזמן מבקרת ושופטת אותך, כדי לשחרר אותה לחופשי וככה לשחרר את עצמך לחופשי.

קחי אחריות על הוויתך, כי אני מבטיחה לך שקשה לה איתך בדיוק כמו שקשה לך איתה. את לא אוויר, את גורם בעולם. מכיוון שאת תהיי מהצד של עצמך באירועים המשפחתיים, את רק תגידי לה שלום בנועם, ואחר כך את תתעלמי מקיומה, אבל בלי מתח, אלא רק בגלל שככה הם פני הדברים וכבר לא יהיה לך שום רצון לשנות אותם "לטובה".

תפסיקי להיות איתה כמו הכלבון ההוא שעומד על רגליו האחוריות ומחכה בתחינה אילמת לוופלה שלה, שהיא תשומת הלב שלה אלייך. ותרי עליה לעולמים, ושזה יהיה ככה גם אם את חייבת להתלוות אל בעלך לארוחות המשפחתיות בביתה. ותרי על גישת "המועמדת לקיבוץ" הזו שלך, כי את לא באודישן נצחי אצל שום חבר שופטים שהם "היא". הזכות לתקשורת כוללת בתוכה גם את הזכות לאי-תקשורת. תקחי לעצמך את הזכות הזו, ותעניקי גם לה את הזכות הזו, כי את לא מוכרחה לתקשר איתה. לא באירועים המשפחתיים, לא בפייסבוק, לא בקבוצה המשפחתית בוואטסאפ. לא מנימוס, ולא מריצוי, ולא מכלום. ממש ממש לא.


תתעלמי ממנה - לא באיבה כבושה, תחרותיות, התרסה, עלבון, או כעס - אלא בנעימות מבורכת. פשוט תהיי בעניין של עצמך לידה. חייך שמחים, טובים ומלאים גם בנוכחותה - ונס מאדוניי, בלעדיה. ושזו גם תהיה האמת החדשה שלך. אבוריג'יני מאוסטרליה, זוכרת?