תגידו מה שתגידו על שרונה אלימלך - החיים שלה מעולם לא היו רגילים או משעממים. השחקנית והזמרת המוערכת הפציעה על בימות התיאטרון ועל מסך הטלוויזיה לפני שלושה עשורים ומאז השתתפה בעשרות סרטי קולנוע, הצגות וסדרות, שהאחרונה מביניהן היא "ישמח חתני", העיבוד הטלוויזיוני לסרט המצליח.
גם עם הרזומה המרשים שמאחוריה, שרונה מודה שבדמות אורה ב"ישמח חתני" היא הכי חשופה ואותנטית שהייתה אי פעם בקריירה שלה. "זאת הפעם הראשונה שאני מופיעה עם השיער שלי ולא מתחפשת", היא מגלה, "תמיד התחפשתי, פתאום זה השיער שלי, הקמטים שלי. לא עשיתי זריקות כי לא הסכימו, רצו שנשמור על הקמטים. אני שמחה על זה, זאת אמירה. עד היום לא הייתי מזוהה עם שום דמות שעשיתי ועכשיו מרגישה כשישאלו מי זאת שרונה אלימלך - יגידו שזאת היא ששיחקה את אורה".
בשלושת הפרקים הראשונים (פרק חדש הערב, שני, אחרי החדשות בערוץ 12), אורה הספיקה כבר לפתוח במחאה על שלט שהוצב בפתח ביתה ואסר על נשים לחצות את המדרכה, להחתים את תושבי השכונה על עצומה ולפתוח מפלגה ולרוץ לעירייה כדי לנסות ולשנות מבפנים. אם תשאלו את שרונה, היא לא שונה מאורה בהרבה ברוח הלוחמת שלה וברצון להפוך עולמות למען המטרות החשובות בעיניה.
"יש באורה את הכוח הפנימי להילחם על האמת שלה ולקום ולעשות מעשה, בלי לחשוב יותר מדי", מסבירה שרונה, "זה בער בה כל כך שהיא אפילו לא קלטה שהיא מקימה מפלגה עד אחרי שהקימה אותה. זה היופי בתמימות שלה. היא עשתה צעד מדהים, מטורף. אני מאוד דומה לאורה, יש בה הרבה חלקים שמשקפים גם אותי. אני מחוברת אליה בכל רמ"ח איבריי".
גם את רגילה להיאבק על העקרונות שלך?
"מגיל צעיר הייתי צועקת 'המלך הוא עירום' ועושה מהפכות בדרכי שלי. כשסיימתי בגרות באלקטרוניקה, אמרתי לעצמי - כשאגדל אשנה את מערך הלימודים כי הוא כל כך מיושן ולא תואם. צריך להעיף את זה לקיבינימט ולהפוך את מערכת החינוך בארץ שלנו לכזו שמתמקדת באינדיבידואל, לחנך את הנוער לפי דרכו. לכל אחד יש את הנשמה שהוא מביא איתו לכדור הארץ. צורת הלימודים המיושנת הייתה צריכה להתחלף מזמן".
היית מוכנה לרוץ לפוליטיקה כדי לשנות מבפנים, כמו שאורה עשתה?
"אם הייתי רצה לפוליטיקה זה היה כדי לשנות את החינוך, כי הילדים הם דור העתיד. צריך להשקיע בהם ובאוכלוסיה המבוגרת. בא לי להרוג אנשים מסויימים שלא עושים כבוד לאנשים מבוגרים. היחס אליהם נורא ואיום, בא לי לצרוח. המבוגרים צריכים לסיים את החיים שלהם בצורה הכי טובה ומכובדת שאפשר".
"הנשים הן אלו שיביאו את השלום וישנו את כדור הארץ"
חמש שנים חלפו מאז צילומי הסרט ועד ששרונה פגשה שוב את חברותיה לקאסט, הפעם בצילומי הסדרה. "כששמעתי שתהיה סדרה ל'ישמח חתני' כל כך שמחתי", היא מודה, "הכותבת המדהימה, שלומית נחמה, כל כך דייקה בסיפור שהיא כתבה לאורה. בכל פעם ששלומית ואני נפגשות, אנחנו מאושרות. העיניים של שתינו דולקות מנחת. שתינו מתחבקות ויש בינינו איזושהי תקשורת טלפתית כזאת".
"הצילומים היו חוויה כייפית, נהניתי מאוד. הקאסט מעולה ומפרגן, ימי הצילום עברו בכיף, בצחוקים ובהנאות", מספרת שרונה, "עוד חודש אני בת 50, סוגרת עשור, והסדרה באה לי ממש במקום. אני אוהבת מאוד את התפקיד הזה ואת הפרטנר המקסים שלי בסדרה, חיים זנאתי. נהניתי מאוד לשחק לצידו".
אי אפשר להתעלם מהכוח הנשי המשמעותי שמוביל את "ישמח חתני" - אורה, אתי (אוולין הגואל), מרגלית (עינת שרוף), תקווה (אורנה בנאי) ויפה (יפית אסולין), כל אחת מהן עם המאבק האישי והמשפחתי שלה וכמובן המאבק למען הקהילה. "נשים חייבות להיות בשלטון. הכוח הנשי הוא זה שיביא את השלום וישנה את כדור הארץ. העולם משתנה למקום הזה ו'ישמח חתני' חלוצה בנושא הזה", טוענת שרונה, "זה לא כי אנחנו הנשים יותר טובות, אלא כי התדר שלנו הוא זה שכדור הארץ צריך אותו כרגע בשביל האיזון".
אולי אם יותר נשים היו בעמדות מפתח בפוליטיקה, הפלונטר הפוליטי היה נפתר מזמן.
"חד משמעית. לנשים יש פחות אגו, והאגו הוא זה שהשתלט על העולם. צריך להביא קצת אמא, קצת רחם, קצת הכלה. צריך תדר נשי, לא תדר קוטבי של מלחמות, ניצחונות וכיבושים. הקורונה לא סתם הגיעה, היא הגיעה כדי שאנשים יעצרו רגע לנשום, לנוח, להתבונן. הלו, מה קרה? לאן אתם ממהרים? לעוד לייקים? אנשים רודפים אחרי עצמם והיה צריך את הקורונה כדי לעשות 'ריסטרט', לעצור ולנשום".
חמש שנים לפני הקורונה, בדיוק כשהצטלמה לסרט "ישמח חתני", שרונה התמודדה עם משבר בריאותי חמור משלה. "בצילומי הסרט התחלתי להרגיש טינטון באוזניים והעין הייתה נתפסת לי", היא מתארת, "בהתחלה חשבתי הרגשתי כמו בהצגה, לא הבנתי מה קורה לי, ואז גילו שיש לי מחלה נדירה שיש רק לעשרה אנשים בישראל - תסמונת סוסק, מחלה אוטואימונית. זה היה מבהיל מאוד, היו חששות. בפעם ראשונה נטלתי ציפרלקס כדי להירגע מהלחץ שהייתי בו".
שרונה עברה טיפולים אינטנסיביים שנמשכו תקופה ארוכה. כעת המחלה בנסיגה - אבל היא תצטרך להיות תחת השגחה רפואית למשך שארית חייה. "בגלל שזה דבר חדש, נאלצתי להיות כמו שפן ניסיונות כדי לשמור על הבריאות שלי. מה שמלחיץ בדבר הזה הוא שאצטרך לשמור על עצמי כל הזמן כדי שהכל יהיה שקט. היום אני במצב סבבה, כרגע המחלה 'הלכה לישון', אבל אצטרך להיות בבדיקות כל החיים".
איך עברה עלייך השנה האחרונה? עולם התרבות היה מושבת לגמרי.
"זה היה זמן להתבוננות פנימה ולעשות עם עצמי חושבים מחדש. התגעגעתי למופע היחיד שלי. אני רוצה לחזור להופיע בפני קהלים קטנים ולהתחבק איתם בסוף, פחות להשתחוות בתיאטרון וללכת הביתה. בא לי הרגשה של משפחה. אני עובדת עם בחורה מקסימה בשם רונית נוביק על מופע של 'גירל פאוור', זוג נשים שמפרגנות אחת לשנייה ומעצימות זו את זו, כל אחת בעולמה. אני גם מגלה דברים חדשים, כמו לעבוד אחד על אחד עם אנשים ולפתח את הביטחון העצמי והכישרון שלהם".
את מאמינה שהקורונה באמת תייצר שינוי אמיתי באיך שבני האדם מתנהלים?
"האג'נדה הרוחנית שלי היא שאנחנו נמצאים בעידן של שינוי תודעתי. כדור הארץ צריך להשתנות בתפיסה, ואני חלק מהשינוי הזה. קראתי לאלבום שלי 'רוחות השינויים', מפני שאנחנו כל הזמן משתנים, יום יום. כקולקטיב, עברנו קפיצה בזכות הקורונה. יש שקוראים לזה 'המימד החמישי', 'עידן הדלי' או 'ביאת המשיח'. כשבאה הקורונה הרגשתי - ואוו, נולדתי בשביל התקופה החדשה הזאת והלוואי שאצליח לעשות שינוי ולהשפיע כמה שיותר לטובה".