ליאור רז הוא אחד השחקנים העסוקים והעמוסים ביותר בארץ. התפקידים שלו תמיד מגיעים בצורה של גבר מאצ'ואיסטי, גם זה שהוא משחק בימים אלו ב"גוף שלישי". מאחורי אותה תדמית קשוחה, מתגלה סיפור חיים שהוא לא מרבה לדבר עליו: הילדות בשכונת הקטמונים, אהבת נעוריו שנרצחה בפיגוע, פוסט טראומה מהשירות הצבאי ותהליך ריפוי שעבר בזכות הסדרה "פאודה", אותה יצר יחד עם חברו אבי יששכרוף. בשיחה עם רפי רשף ב"אינטימי", הוא משתף בכל הנושאים שלרוב מעדיף לשמור לעצמו, ומציג עוד צד בו, כזה שלא בהכרח נחשפנו אליו.
הילדות של רז, 51, נראתה אחרת לגמרי מהמציאות אותה הוא חי היום. הוא נולד בירושלים לאב שעלה מעיראק ואמא שעלתה מאלג'יריה. מידי יום הוא הוא נסע לבית הספר הניסויי, הרחק משכונת הקטמונים הקשוחה בה גדל. "כשהייתי בן ארבע אבא שלי החליט להיות מתנחל. עברנו למעלה אדומים שזאת התנחלות של מפלגת העבודה, אנחנו המשפחה שהקימה את המקום. גדלתי שם בקרוואן ונסעתי כל יום לבית הספר הניסויי בירושלים", מספר רז.
זה בעצם המזל הגדול שלך, שהיית מבין הבודדים שזכו ללמוד בבית הספר המעולה הזה.
"זה בית ספר מדהים שבזכותו אני מי שאני. הם לימדו אותנו לאו דווקא ללמוד אלא להיות סקרנים וראו אותנו כאנשים. התחלנו בגן עד י"ב והיינו ביחד כל הכיתה. החברים הטובים שלי הם משם".
"לא דברתי עם אף אחד, לא תפקדתי. הייתי מעורער"
למרות החזות הקשוחה של רז כיום, כנער הוא היה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים. "הייתי מופנם, שקט וקצת חסר ביטחון", הוא מודה, "עד גיל 16 לא ידעתי מי אני ומה אני". השינוי שלו התחיל כשהכיר את איריס אזולאי, בת הזוג הראשונה שלו איתה היה בזוגיות במשך כשלוש שנים - עד שנרצחה בפיגוע דקירה בבקעה שבירושלים.
"איריס ראתה דברים שלא ידעתי שיש בי. בנשיקה הראשונה שלנו בגן העצמאות נכנסה בי חיות לגוף, הבנתי שאני מי שאני היום - בן אדם שיכול הכל בעולם"
כשרז מתחיל לדבר על איריס הוא לוגם מהמים שעל השולחן ללא הפסקה. העיניים שלו נוצצות, נראה כי עוד רגע תגיע דמעה, וגם הגרון מעט חנוק. איריס הייתה האהבה הראשונה שלו, זאת שנגמרה בגלל אכזריות של אדם אחר. הוא כמעט ולא מדבר עליה, אבל כשזה קורה - אפשר לזהות בו צד שלא הכרנו מעולם.
"איריס היא אחת הבנות הכי מהממות שהיו בירושלים", מספר עליה רז, "הכרנו בקפה 'עטרה'. היינו נפגשים במדרחוב בירושלים אחרי בית ספר. התחלתי איתה בצורה שלא הייתה אופיינית לי - והתאהבנו. אף פעם לא התחלתי עם בנות עד אז, אני אפילו זוכר את הצעיף שהיא לבשה, ירוק אדום כזה. התחלנו לדבר על תיאטרון, היה לנו שיח משותף ופשוט אהבנו, בגיל 16 - התאהבות של ילדים".
מה היא עשתה לך שמכל הביישנות היא הפכה אותך לבחור עם ביטחון?
"תמיד כשאתה מאוהב אתה רואה את עצמך דרך העיניים של האחר, של מי שאוהב אותך, ואז אתה מבין שיש בך משמעות. היא ראתה דברים שלא ידעתי שיש בי. זאת הייתה לי תזכורת שאני בסדר, שיש בי עוצמות. בנשיקה הראשונה שלנו בגן העצמאות פתאום נכנסה בי חיות לגוף, הבנתי שאני מי שאני היום - בן אדם עם כוח וביטחון עצמי, שיכול הכל בעולם. היא הצליחה לשכנע אותי שאני אחלה בן אדם, שזה הרבה יותר ממה שהיה לי לפני כן".
שניכם הייתם באותה התקופה בצבא. היא יצאה הביתה, ארב לה מחבל ודקר אותה למוות.
"נכון, אותה ועוד שניים - צ'רלי שלוש ואלי אלטרץ. אני אפילו לא יכול לחשוב מה עבר עליה ברגע הזה, אבל אני זוכר איפה אני הייתי. במוצאי שבת נפגשנו, הלכתי לישון בבית של סבתא שלי והיא בבית של ההורים שלה".
"נסעתי לבדיקה בהדסה עין כרם בבוקר כי היו לי שברי מאמץ מהצבא", ממשיך רז, "פתאום שמעתי אנשים שמדברים על פיגוע בבקעה ושחיילת נפצעה. הייתה לי הרגשה לא טובה, לקחתי טלפון והתקשרתי לבית שלה, אחיה ענה ואמר לי: 'תבוא, איריס פצועה קשה'. ואז שמעתי אנשים שאומרים שהחיילת מתה. התחלתי ללכת ברגל מהדסה עין כרם לבקעה".
זאת חתיכת דרך.
"הגעתי אליהם הביתה וזה היה נורא".
ארבעה חודשים אחרי זה היית בתענית.
"כן. לא דברתי עם אף אחד, למזלי הוציאו אותי לחופש מהיחידה כי הייתי מעורער. לא באמת תפקדתי, היה לי מאוד קשה".
היית בזמנו מסתערב צעיר, זה יצר רצון לנקמה?
"להפך. תמיד חשבתי שמוות מגיע כי הוא צריך להגיע. אם זה לא דרך מחבל אז בתאונת דרכים. לא יכולתי ולא רציתי להיות השופט והתליין. אמת המוסר שלי עוד יותר עלתה אחרי הדבר הזה, לעולם לא רציתי ולא לקחתי חופש לעשות שום דבר, לא היה בזה טעם".
רז ואזולאי היו יחד שלוש שנים לפני הפיגוע. הוא היה רק בן 19 כשאיבד את אהבתו הראשונה, והאפקט שהיא השאירה בו גדול ומשמעותי. "על איריס לא דברתי אף פעם", הוא מציין בגרון חנוק. גם חברו, יששכרוף, הכיר את איריס ואת הסיפור עליה, ומשם נולד הרעיון להכניס את דמותה לסדרה.
"כמעט כל הצוות שלי מהיחידה, שהיום הם בני 51, תובעים את המדינה על פוסט טראומה"
"כשהתחלנו לכתוב את 'פאודה' אבי אמר לי: 'בוא נכתוב גם על איריס'. כתבנו על דמות שנהרגת בפיגוע, ואיך זה משפיע על הבחור שאיתה שהוא מסתערב. הקדשנו את הסדרה לזכרה של איריס, זה פתח אצלי את המקום של הריפוי וההשלמה, השקט עם הדבר הזה".
"פגשתי פסיכולוג לפני החתונה, תוך שנייה זה הלך לכיוון אחר"
תהליך הריפוי וההשלמה שרז מדבר עליו הוא לא רק בהקשר של בת הזוג. הכתיבה של "פאודה" הייתה חלק מהתמודדות נוספת ופתיחת פצעים מהעבר שלא התייצב מולם לפני כן. "עשיתי דברים שחייל ביחידה עושה, לפעמים יש בזה המון פחד", הוא מסביר. אחרי השחרור מהצבא הוא סגר את הנושא ושם אותו מאחוריו, אבל דברים התחילו לצוף מחדש.
"הדחקתי את זה הצידה, וזה לא בריא. כשאתה מדחיק אתה אוגר בעצמך טראומה שלא יוצאת", משתף רז, "השינוי שחל בי היום בעקבות המשחק והכתיבה הוא משמעותי מאוד, אני לא אותו בן אדם. אני עם הרבה יותר שקט מאשר מה שהייתי לפני".
אתה בטח מכיר את האמירה שכל לוחם בתום השירות הוא פוסט טראומתי.
"אנחנו מדינה פוסט טראומתית לא מטופלת. למזלי היה לי את הכתיבה ואת אבי (יששכרוף) כדי לטפל בעצמי בדרך הזאת. כמעט כל הצוות שלי מהיחידה, שהיום הם בני 51, תובעים את המדינה על פוסט טראומה".
הבחנת בעצמך בסימפטומים של פוסט טראומה?
"לא אני, פסיכולוג שהלכתי אליו. ביקשתי ממנו בפגישה הראשונה שנחליף מקום כי אני רוצה לשבת עם הפנים לדלת. חשבתי שכולם מתנהלים כמוני, שבכולם יש את הסטרס הזה והם מוכנים בכל מצב לדעת מה קורה ואיך להציל את הסיטואציה. ככה חייתי".
הלכת בכלל לפסיכולוג מסיבה אחרת.
"מטרת הפגישה הייתה לחץ מהחתונה. בגיל 36, כשהלכתי להתחתן, פגשתי פסיכולוג ותוך שנייה הטיפול הלך לכיוונים אחרים, הבנתי שדרך המחשבה שלי לא נכונה".
מה עשית אחרי שאובחנת?
"כתבתי את 'פאודה'. הייתי צריך להקיא הכל החוצה, לדבר על הסטרס והפחד שהיינו בהם".
>> לצפייה בראיון המלא של ליאור רז עם רפי רשף ב"אינטימי"
הפוסט טראומה התבטאה גם בחלומות, ולא רק אצלו. "היה לנו חלום, לכל מי שהיה בצוות שלי ביחידה. אצלי הוא כבר הפסיק", מצהיר רז. אותו חלום תיאר סיטואציה בה הם מנסים לירות עם האקדח – אך הוא מפסיק לפעול ברגע האמת. "הפרשנות היא שאתה לא מצליח לתפקד במצב הכי מפחיד שיכול להיות. הדבר שאתה סומך עליו הכי הרבה, שזה האקדח שלך, לא פועל. ואז אתה נשאר בודד בתוך ההמולה הזאת שהיא מאוד מפחידה".
"לוקחים בחור צעיר בן 18 ומבקשים ממנו להיות השחקן הכי טוב בעולם. למסתערב יש טייק אחד, אם הוא לא משחק טוב - אז הוא או מי שלידו יכולים למות"
הפחד הקולקטיבי של מסתערב זה לא להיחשף?
"גם זה פחד של מסתערב, יש עוד הרבה פחדים. לוקחים בחור צעיר בן 18 ומבקשים ממנו להיות השחקן הכי טוב בעולם. אתה יכול עכשיו להגיד 'קאט' ונעשה עוד טייק ועוד טייק עד שהשאלה ששאלת אותי תהיה מושלמת. למסתערב אין עוד טייק, יש לו טייק אחד ואם הוא לא משחק טוב, אז הוא או מי שלידו יכולים למות, מבצע יכול להתפקשש, מבוקש יכול לברוח או כוח יכול להיחשף. אתה חייב להיות שחקן מעולה ומאוד קר רוח. החלומות האלה מגיעים כי אתה מפחד לא להיות כזה".
בזמן אמת בגלל האדרנלין אתה לא חווה את הפחד.
"אחרי הצבא אתה מבין את מה שעברת".
היית נתון לשטיפת מוח בזמן השירות.
"כן, ביחידות האלה אתה בסוף מאומן להיות חד מטרה, אבל אתה לא יכול להיות רובוט. אתה חייב להיות מודע לסביבה שלך, למה שקורה בכל רגע, אתה חייב להיות עם יכולת אלתור".
"הזיעה שרואים עלינו זה אמיתי, עבדנו בתאים קשים"
על הצורך להיות חד מטרה וממוקד הוא מדבר גם לא מעט ב"פאודה". הרבה נושאים קשים סביב פעולתם של המסתערבים עולים מהסדרה, ורז מסביר את היצירה מהזווית שלו. "כמובן שנשמור על היחידה, אבל אין לנו פרות קדושות. הנרטיב הוא של אבי ושלי, הוא נרטיב ציוני - ישראלי", מנמק.
אחת הסצנות הקשות יותר שצולמו לאורך העונות של הסדרה, היא הסצנה בה אלי (יעקב זדה-דניאל) ונורית (רונה-לי שמעון) נחשפו בזמן פעילות של היחידה. "כולנו נחשפנו", מספר רז על השירות האמיתי שלו, אבל מיד מרגיע ואומר: "בסוף יש חילוץ, הסתדרנו". גם באותה סיטואציה שנקלעו אליה אלי ונורית, הגיע בסוף החילוץ, אבל כל ההתעסקות בסצנה הייתה לא קלה.
"רונה לי שמעון עברה שם משהו מאוד קשה", מתאר רז ומסביר שהסצנה הזאת הייתה מורכבת מבחינת הביצוע, אך גם מהבחינה הנפשית. "האנשים שתקפו אותה הם החברים שלי מהיחידה, ביקשנו מהם לבוא ולהיות חלק מהתהליך של הסדרה. יש שם חלק מהצוות האמיתי שלי שתוקפים את נורית, זה הרבה טייקים והיה לה מאוד קשה".
רז משתף שב"פאודה" יש לא מעט סצנות שהצפייה בהם אחר כך לא קלה עבור השחקנים והיוצרים. גם לראות עכשיו את הסצנה של רונה-לי, מציף בו הכל. "הזיעה שרואים עלינו זה אמיתי, לא עשו עלינו שפריצים. אנחנו עובדים קשה, בתנאים קשים ובחום גבוה. רונה לי-שמעון עברה שם חוויה נפשית מאוד קשה שהמון זועם מתנפל עליה, זה מפחיד מאוד".
פאודה לא מתחנפת ולא חיה עם סטיגמות. קפטן איוב נופל בשבי ומזמר על כל החברים, זה נועז.
"אני מסתכל על הדמות ולא על הסיפור. האם אתה או אני היינו עומדים בעינויים קשים בשבי ולא היינו מדברים? אני לא יודע אם אני לא הייתי מדבר. האמת, חשבתי על זה טוב ויכול להיות שלא הייתי מדבר".
אצלי התשובה ברורה, הייתי מדבר - ומיד.
"אני גם חשבתי את זה באותו רגע, אבל חשבתי על זה טוב ואמרתי שאם בעקבות המידע שלך חבר שלך היה מת, אז לא היית מדבר. אבל זה קורה".
סביר להניח שמה שלא תעשה בחיים תמיד תהיה מזוהה עם "פאודה".
"כן. יש הרבה שחקנים שמזוהים עם הדמות הגדולה שהם עשו. אנשים ברחבו קוראים לי 'דורון' ואני מקבל את זה באהבה. היום אני מנסה למתוח את הגבולות שלי אז אני עושה דמות כמו תומר".
"אנחנו נכשלים כל הזמן, אני רוצה דברים ולא מצליח"
"פאודה" היא באמת אחת ההצלחות הכי גדולות של רז לאורך הקריירה. אם לפני הסדרה הוא שימש כמאבטח אישים בהוליווד, אחריה הוא זה שנאלץ לשכור את שירותיו של מאבטח כשביקר בצרפת. "אי אפשר להתעלם מ'פאודה', זה שינוי משמעותי בחיים שלי שלא התכוננתי אליו, לא הייתי מוכן אליו ואני מנסה להתמודד איתו", הוא מציין בהתרגשות, אבל מבהיר, "יש קשיים בלהיות מפורסם".
"חשבתי שכולם מתנהלים כמוני, שבכולם יש את הסטרס הזה והם מוכנים בכל מצב לדעת מה קורה ואיך להציל את הסיטואציה"
אחד הצדדים של הפרסום וההצלחה הוא כמובן טוקבקים, אותם רז מקבל בשפע. אחד מהם, כתב לו שהוא "שמן מידי למסתערב ", ולמרות הביטחון והעוצמה שרז מפגין - זה נגע לו בנקודה רגישה במיוחד. "אני שומר עכשיו על אורח חיים ותזונה בריאה, אני משמין בקלות. אני לא קורא טוקבקים מאז הטוקבק הזה, זה פגע בי. יש מיליון תגובות מדהימות, אבל אז בא אחד כזה – ומאז הפסקתי לקרוא".
כמה ההצלחה משכרת?
"בשניות הראשונות, בימים ובשנה הראשונה זה מבלבל ומשכר. אבל אז אתה מבין שזה שטויות, בבוקר אני קם ונאבק במכונת קפה שלי כמוך, ואוכל את רבע העוף שלי כמו כל אחד. אנחנו בני אדם וזאת העבודה שלנו. יש לעבודה הזאת מחיר טוב וגם לא טוב - שהוא הפרסום והחדירה לפרטיות".
"פגע וברח" הייתה רק עונה אחת ולא המשיכה, זה צלקת?
"באותו שבוע שאמרו לי 'לא', מכרתי סדרה לאפל. אז ממשיכים קדימה, זה חלק מהעבודה והתהליך. אנחנו נכשלים כל הזמן, אני רוצה דברים ולא מצליח, אבל כולם רואים את ההצלחות שלנו ואת זה שאני עומד בטיימס סקוור עם הפרצוף שלי על השלט. רוב הדברים הם עבודה של פגישות ופרזנטציות שהרוב אומרים לך 'לא' ויש לפעמים הצלחות".
לצד הכישלונות אותן הוא מתאר, רק לאחרונה הוא ידע הצלחה אדירה כשחברת ההפקה שלו ושל יששכרוף נרכשה בסכום של 50 מיליון דולר. "אין לי בעיה שהסכום הזה התפרסם כי זה הסכום, אבל הוא סכום אחר", חשוב לו לעצור ולהבהיר, "אם תפרק את זה לכל מיני גורמים תבין שלא הלכתי עם חמישים מיליון דולר לבנק".
"רונה לי-שמעון עברה שם חוויה נפשית מאוד קשה שהמון זועם מתנפל עליה. חברים שלי מהיחידה הם אלו שתקפו אותה"
במעמדו היום, כאחד השחקנים העסוקים והמבוקשים במדינה, יש תפקידים שהוא כבר לא עובר אליהם אודישן. התפקיד שלו ב"גוף שלישי" הוא אחד מהם. בסדרה הוא משחק לצידם של רותם סלע, יהודה לוי וגל מלכה, ונקלע למשולש אהבה בין זוג נשוי. הדמות המורכבת של תומר חמו, אותו הוא מגלם, היא זו שמשכה אותו לקחת את האתגר. "עד 'גוף שלישי' לא רציתי לשחק בישראל, רציתי לשחק רק בחו"ל, ופשוט קראתי את התסריט והוא היה כל כך טוב".
הדמות של תומר מתכתבת איתך?
"היא מתכבת איתי, זה על מישהו מצליח בתחומו. ההתנשאות אבל לא מתכתבת, אני לא כזה. אני לא מתנשא על אנשים, אני חושב שאני שומר על מקום רגוע ואמיתי, עם הרגליים על הקרקע".
מה אתה חושב על ליאור השחקן של תחילת הדרך?
"שהוא מאוד חמוד הבחורצ'יק הזה. בשנים האחרונות אני לוקח אותו ואת הילד בן החמש והשמונה לסיורים בחיים שלי. מסביר להם שהגענו והכל בסדר. גם ברגעים הקשים, אני לוקח את הילד שדברנו עליו מהקטמונים ומעלה אדומים לסיבוב בחיים שלי היום ואומר להם: 'הכל בסדר'".