בגיל 16 משה פרץ מצא את עצמו בין שני עולמות: שירת פיוטים בבית הכנסת הסמוך לבית הוריו בטבריה והתור הארוך של הלקוחות שהמתינו לו בפתח המספרה. כששירת בחיל החימוש קצינת חינוך זיהתה את הכישרון הענק שלו והזמינה אותו להצטרף ללהקה צבאית. אחרי השחרור כתב את השיר "אש" שהפך ללהיט גדול ברדיו ואחריו הגיעו עוד להיטים רבים, הופעות בכל רחבי הארץ ותואר מכובד: חתן פרס אקו"ם.
"למדתי ספרות במשך שנה, עשיתי קורס אחר הצהריים", נזכר פרץ בשיחה עם רפי רשף בתוכנית "אינטימי", "בין העבודה ללימודים עשיתי דברים שאני אוהב, וזה אחד מהם. עבדתי כמעט שש שנים במספרה של אפי כהן, כשלפני זה הייתי עובר מבית לבית ומספר אנשים. מאוד אהבתי את זה, לספר זו אומנות. אתה מקבל ראש מסוים ומעצב אותו על פי אישיות הבן אדם, כדי לתת לו את הכתר הכי יפה על הראש".
"אבא רשם אותי לקורס הזה והיה הראשון שישב על הכיסא. כמה טעויות הוא ספג, עד שיצאו הדברים שבאמת תיכננתי בראש. הוא היה מאוד סובלני. פעם אחת ממש עשיתי לו קרחת. הוא אמר, 'אתה יודע מה? נראה לי שזה יתאים לי'. הוא זרם איתי. בכל דבר, גם בטעויות שלנו, הוא נתן לנו להרגיש שאנחנו הכי טובים".
היית פייטן בבתי כנסת. למה לא ניסית להתקבל ללהקה צבאית?
"הייתה שמועה בטבריה שיש קומבינות, לא רציתי שהחלום שלי ייהרס בגלל קשרים כאלה או אחרים שאני לא יכולתי להשיג".
קצינה בחיל החימוש ראתה אותך שר ביום הזיכרון ואמרה, "הוא יהיה זמר יותר טוב מאשר חימושניק".
"קראו לה אסנת, הייתי מספר אותה. סיפרתי את כולם בבסיס. זה הרגע שבאמת שינה לי את החיים".
היית כוכב בלהקה?
"הייתי בולט, כן, בכישרון. ממש רצו את ההרכב שלנו בגלל שאני שרתי. מאוד הצלחנו כהרכב".
שמונה חודשים לפני השחרור אמנון זנדני, בזמנו מתופף של אייל גולן, צפה בפרץ בהופעה בקריית שמונה והתרשם. לימים הפך לאמרגן שלו שצמוד אליו עד היום. "התחלנו עם אלבום ראשון שלא הצליח כל כך. אמנון הפסיק את העבודה שלו עם אייל גולן בשביל להיות 100 אחוז איתי. למחייתו הוא ואשתו רלי שטפו בניינים, כשמונה בניינים בשבוע. לא היה לי נעים שהיא תקום ותעשה את העבודה הזאת, לא רציתי שהיא תעבור את זה - אז עשיתי במקומה את העבודה. שטפתי בניינים, למרות שהיה לי אלבום בחוץ".
גם בזה היית טוב?
"ברור. היינו קמים בחמש וחצי בבוקר ועושים תחרות שטיפה - אני הייתי לוקח בניין והוא בניין. הייתי עושה את זה ממש בכיף. זה נמשך בין שנתיים לשלוש שנים. הייתה לי ממש אמונה חזקה. אמרתי לאמנון: אני אצליח, אל תדאג. בוא נעבור את זה. זאת לא בושה, אנחנו נביא את הכסף הזה. היה לנו משקיע מפילדלפיה שתמך בנו כלכלית, אבל זה לא הספיק, היה צריך עוד. הייתי שם כובע ושר שירים תוך כדי שטיפה. אנשים לא ידעו שזה אני כי הייתי עם כובע. היו שואלים את אמנון: 'תגיד, מי הזמר הזה ששר פה?'. אהבתי את הדיליי ואת האפקט בבניינים".
בזכות השיר "אש" הגיעה הפריצה הגדולה. "שיר אחד הצית אש של טלפונים והופעות. פתאום בצבצו שירים מהאלבום הראשון, ככה שהיה לי רפרטואר להופעה, ביחד עם קאברים כמובן. זה נתן לי את המוטיבציה לעשות עוד מהדבר הזה. כתבתי כמעט אלבום שלם ועוד להיטים שבאו אחר כך כמו 'מהשמיים', 'רק איתך', 'אלייך', 'שתיים בלילה' ו'סימני הזמן'. כמעט 200 שירים שכתבתי והלחנתי עד היום".
בשנת 2010 התפוצצה פרשת העלמת המיסים. פרץ הואשם בהעלמת מס בסך מיליון שקלים. "זה נחת פתאום משום מקום. לא רציתי שום הנחה, כיבדתי את החוקרים והתמסרתי. הם לא היו קשים איתי דווקא, שאלו את השאלות והיו בסדר. הם באמת רצו להבין מה קרה ואיך זה קרה. הניהול לא היה טוב, גם של אמנון. אני הזמר הראשון שהוא מנהל. בחיים לא הייתי עצמאי, אמנון ניהל את הדבר הזה - ולא ניהל נכון".
"הבנתי שאני צריך להבין מה קורה ולתקן מיד. אמנון היה במקביל בחקירה ולא יכולתי ליצור איתו קשר ולהבין באמת מה הוא עשה ומה קרה".
התפוצצת על אמנון ואשתו. "איך עשיתם לי את זה, איך זה קרה?".
"נכון, כי אני את הדברים שלי עשיתי כמו שצריך. אני לא אוהב לחזור על זה ולהוציא את הצד השני לא בסדר, כי אנחנו באותו מקום, באותו מצב. זה לא יפה להסיר אחריות ממני תמיד. התפוצצתי ברמה האישית".
היו להם תשובות?
"חוסר ניסיון, נקרא לזה. אני מאוד אוהב אותם ובאנו ממקום אמיתי ופשוט של לשטוף בניינים ולעשות את הדברים מאפס ובאמונה גדולה. אני לא איש של כסף, לא הייתי איש של כסף, כך שזה לא מפריע לי".
הדבר המדהים שעד היום אתה עובד איתו. בטח היו כאלה שאמרו לך: "זרוק אותו לכל הרוחות".
"כמעט כולם, אבל אני מחובר לעצמי ולאינטואיציה שלי. זה בן אדם שכשאף אחד לא רצה להשמיע אותי או להעלות אותי לשיר, היה זה שנלחם. עד עכשיו כשהוא שומע אותי שר עולות לו דמעות בעיניים מהתרגשות. את זה אי אפשר לקנות בכסף. את הטעות שלו היה אפשר לסדר, תיקנו ולמדנו. עזרנו לקהילה מבוגרת ולזקנים שהייתי פוגש אותם כל בוקר".
על עבודות השירות סיפר פרץ, "מה שהיה הכי מתוק בתקופה הזאת, זה שהבנתי שאני צריך קצת לפקוח את העיניים למעגל יותר רחב. הייתי עם זקנים, שיחקתי איתם משחקים עם מוטוריקה עדינה, ראיתי כמה הם לבד. הייתי החבר הכי טוב שלהם בארבעת החודשים האלה. זכיתי במצווה ענקית, עזוב את העונש".
אתה שומר איתם על קשר?
"לא שמרתי על קשר, בגלל שכל פעם כשהייתי מגיע למקום הזה, גם אחר כך, זה הזכיר לי את התקופה הזאת והחקירות. זה כבר לא בא ממקום טוב. העונש זיכה אותי בהרבה מצוות עם האנשים האלה".
מה למדת על עצמך בהתנהלות בפרשה הזאת?
"למדתי שכשמשהו רע מגיע אלייך, לדעת רגע לעצור ולחשוב למה ואיך זה הגיע והאם אפשר להתמודד עם זה".
פרץ נשוי לירדן ולהם ארבעה ילדים: מיכאלה, נועם, גיא וריף. את לידת שני בניו התאומים לא זכה לראות כיוון שהיה בהופעה באותו זמן. "הייתי עם ירדן בבית החולים פוריה בטבריה, אחרי שבשעה חמש לפנות בוקר הייתה ירידת מים. הגיעה השעה 11:30 ואמרתי לה: תשמעי, יש לי הופעה, אבל אני מבטל אותה ולא אעזוב אותך כאן. היא אמרה: 'אל תדאג, תלך, ההופעה 40 דקות, זה כמעט 40 דקות נסיעה, עניין של שעתיים ואתה חוזר לפה. יהיה בסדר'".
"נסעתי ואיך שהגעתי להופעה, שיר ראשון, אמנון אמר לי: 'יש פתיחה של עשר'. אני בשיר הראשון, כבר אי אפשר לבטל ולחזור אחורה. יש קהל, סטודנטים שחיכו לי. הופעת צהריים, אנרגיה, כולם בתוך ההופעה ורק אני שר אבל בכלל לא בכדור. הם לא הבינו איפה אני נמצא בכלל".
"בין שיר לשיר עידכנו אותי, עד שאחרי 25 דקות אמנון אמר: 'אחד יצא' והראה לי תמונה. זה קורה באמצע הופעה ואף אחד לא יודע. ידעתי שבין אחד לשני זה עניין של חמש דקות, אבל עשר דקות עברו ולא קרה כלום. הייתי בלחץ ולא ידעתי מה קורה. הכל ביעבע אצלי, המשכתי עדיין את ההופעה. ואז הוא אמר לי: 'שניים יצאו' והראה את התמונה של שניהם. עצרתי את המופע כדי לשתף את הסטודנטים ואמרתי להם שבזמן ההופעה נולדו לי תאומים בנים".
"התחלתי לבכות והקדשתי לירדן את ההופעה. צילמו לה את זה ושלחו לה כשהיא הייתה בבית החולים. כשסיימתי את ההופעה הדמעות לא הפסיקו לרדת לי, עד בית חולים פוריה. הם היו כל כך יפים, אפילו בתמונה הצלחתי להתחבר אליהם. זה באמת אחד הרגעים שאני לא אשכח".
פעם צוטטת, "אני קצת מיושן. אישה צריכה להכין את האוכל, לסדר את הבית ואת הכביסות". חטפת על זה.
"כן, אבל לא הבנתי למה. כנראה שלא הבינו אותי. אני גם שוטף את הבית, אנחנו עושים הכל ביחד. יש משהו שראיתי אצל ההורים שלי שרציתי שיישמר גם אצלי, בקטע טוב. לפני ירדן חייתי לבד בקריית עקרון. שמונה שנים עשיתי כביסות, תליתי, שטפתי כלים. ניהלתי בית לבד. אני לא מפונק. עזרתי לאמא שלי כל החיים בבית עם שטיפה וכלים".
אמא דמות משמעותית בחיים שלך. היא הייתה בהופעה שלך בהיכל התרבות.
"היא הייתה בהופעה אחרי שנתיים מאוד קשות שהיא עברה. אמא שלה, סבתא שלי, נפטרה, ואחרי זה אח שלה שהיה דומיננטי מאוד במשפחה שלנו נהרג בתאונת עבודה. הוא היה הנדסאי חשמל והייתה לו חברה גדולה. הוא עלה על עמוד חשמל בגובה שניים וחצי מטרים, עם רתמה, וכנראה למעלה משהו השתחרר והוא נפל לתוך שיח. בשיח עצמו הייתה אבן שפגעה בו מאחורי הראש. הוא מת במקום".
הקדשת לה שיר בהופעה.
"הייתי על הבמה והיא ישבה מולי. ניתקתי את כל מה שהיה, את כל 2,800 האנשים שהיו באולם, הסתכלתי לה בעיניים ושרתי לה. חיכיתי כל כך לרגע הזה שהיא תבוא, שתהיה לה טיפת נחת מכל מה שעברה. שתראה אותי מצליח במופע גדול, פעם ראשונה. הופעתי בכל מקום אפשרי, בכל מועדון מול 15 אנשים. חרשתי את המדינה. פתאום להיות בהיכל התרבות עם 20 נגנים, כשהמשפחה שלי יושבת מקדימה וכולם שואגים את השירים שכתבתי והלחנתי, זה היה אחד הרגעים הכי מאושרים בחיים שלי".
איך ההצלחה והעושר שינו את אותו משה פרץ מהילדות בטבריה? עשית לא מעט כסף.
"כסף יכול להיות דבר משכר אם אתה חושב שכסף הוא העיקר בחיים. הכסף בשבילי הוא אמצעי, ואת הכסף עשיתי מדברים שאני אוהב. ויתרתי על הרבה כסף שהיה לי כספר בשביל להגשים את החלום שלי וללכת עם הלב. כשהכסף הגיע, והגיע בגדול, תמיד פינקתי את החברים שלי. אמרתי למשפחה שלי שהכסף שייך גם אליהם, שמה שהם רוצים הם יכולים להשתמש בלי הגבלה".
בעוד עשר שנים, כל מה שאתה רוצה זה להיות באותו המקום - או שיש עוד אמביציות?
"אני רוצה יציבות והרפתקאות אישיות. אולי משחק, שאני מאוד מתעניין בזה עכשיו. לא נגעתי במשחק".