רגע לפני שיצאתי מהגן בקיבוץ אייל היא עצרה אותי. באתי לשם בסוף היום להוציא את בני, היא הגיעה לאסוף את בתה. לא הכרתי אותה לפני כן, אבל באותו היום היה למאי קאופמן משהו לומר לי. "אתה עובד ב'עובדה', נכון?", היא שאלה. עניתי שכן. היא אמרה שהיא חושבת שיש לה סיפור בשבילי. חברה שלה מהקיבוץ, רק בת 46, מתה בנסיבות מוזרות. בעלה של המנוחה היה נשוי חמש עשרה שנים קודם לאישה אחרת. גם היא נפטרה בנסיבות לא ברורות. "ומה עשתה המשטרה?", שאלתי. "סגרה את התיק", ענתה מאי, "מחוסר אשמה".
כך התחיל המסע הארוך שלי בעקבות שמעון קופר, האלמן הכפול מקיבוץ אייל. ביחד עם התחקירנית ליאת לויאן צעדתי מיישוב ליישוב, מבת זוג אחת לאחרת, מנסה להתחקות אחר נפתולי חייו המטרידים של האיש הזה. בכל מקום אליו הגענו מצאנו אדמה חרוכה שקופר הותיר אחריו. בכל מקום שעזב הוא דאג למסך את עלילותיו בערפל סמיך. זאת הייתה המשימה העיקרית שלנו: לצרף את כל הסיפורים, להשוות ביניהם. הופתענו בכל פעם מחדש מהדמיון בחוויות אותן תיארו הנשים בחייו. נדהמנו ממש מנסיבות מותן הדומות כל-כך של שתיים משלוש הנשים להן היה נשוי: אורית דורון, וג'ני מור-חיים.
זה היה תחקיר מפרך. לא רק בגלל השאלות המטרידות סביב מקרי המוות הדומים כל-כך. גם בגלל השקרים שטווה שמעון קופר סביבו. הוא, למשל, נהג לקנות את אמונן של נשותיו לאורך השנים בסיפורי כזב על שירותו המופלא במערכת הביטחון. פעם היה סוכן מוסד, פעם איש שב"כ, ופעם סגן אלוף בצה"ל. כשהיה נשוי לג'ני, אשתו השלישית, הגדיל קופר לעשות והרצה בפני עשרות אנשים על נפילתו לכאורה בשבי הסורי, ועל סיפור היחלצותו הבלתי ייאמן משם. בסיום ההרצאה הוא העביר בין הנוכחים מגני הוקרה שהוענקו לו לכאורה בזכות בריחתו משוביו. בתחילת התחקיר היינו מוטרדים מהסיפורים האלה. מה אם קופר באמת שירת כסוכן מוסד, שאלנו את עצמנו, מה אם היה בשב"כ? נאלצנו לפנות ארגון ארגון, כדי לראות אם היה שם איש כזה. הגענו גם ליחידת אית"ן לאיתור שבויים ונעדרים. שאלנו אם יש ברשומות שבוי מלחמה בשם שמעון קופר, או קופרשמיד, שמו הקודם. אמרו לנו שאין דבר כזה. נרגענו.
"השיחה עם אשתו השנייה של קופר שכנעה אותי סופית"
ובכל זאת, הייתה לנו משימה נוספת. שמעון קופר היה נשוי שלוש פעמים. שתי נשים, על פי הידוע בריאות לחלוטין, מתו. ומה עם האישה השלישית, ש', זו שנותרה בחיים? אחרי מאמצים הגענו אליה. סיפורה הדהים אותנו. הוא התכתב באופן בלתי נתפס עם סיפוריהן של נשותיו האחרות. במבט לאחור, שיחת הטלפון הראשונית לש', אשתו השנייה של קופר, שגם היום גורמת לי לצמרמורת כשאני מאזין לה, שכנעה אותנו סופית שהסיפור שלנו הוא כזה שלא רואים כל יום.
במארס 2010 שידרנו ב"עובדה" את התחקיר. "תעלומת האלמן הכפול". במשך שלושים דקות הכתבה נפרס סיפור חייו כפי שהכרנו אותו אז. לא ידענו מה תהיה התגובה אחרי השידור. איך קופר ינהג? האם תתמודד המשטרה עם השאלות הקשות שהעלינו למרות סגירת התיק? אבל למחרת השידור היה שקט מוחלט, והוא המשיך חמישה חודשים. ואז הגיש קופר נגד "עובדה" תביעת בסך חמישה מליון שקלים. אלו היו ימים לא פשוטים. הגשנו עשרות תצהירים לבית המשפט, אספנו עוד מסמך, ועוד הקלטה, ועוד עדות אחת. מודה. לא תמיד הצלחתי להירדם.
"שמעון קופר ממשיך לעשות הכל כדי שלא נשדר את הסיפור"
במאי 2012 עלה שמעון קופר לדוכן העדים. השעות בהן ענה לשאלות של עו"ד טלי לבליך, פרקליטת "עובדה", דמו פעמים רבות לסצנה מסרט משפט הוליוודי. קופר מסר גרסאות מבולבלות, חלקן שקריות. במהלך העדות, מאחור, בספסלי אולם המשפט, התחלנו לזהות אנשים לא מוכרים. מאוחר יותר התברר שאלו אנשי משטרה ופרקליטות שבאו להקשיב לעדותו של קופר. חמישה חודשים מהיום שהעיד במשפט הדיבה נגדנו הגיעה לשיאה החקירה הסמויה שקיימה המשטרה. שמעון קופר נעצר בחשד לרצח אשתו השלישית, ג'ני מור-חיים. אחרי ימים ארוכים במעצר, הוגש נגדו כתב אישום על רצח כפול. המסע הארוך והמפותל שלנו בעקבות האלמן הכפול מקיבוץ אייל הגיע לקו הסיום.
מקצוע העיתונאי החוקר, בניגוד למה שנהוג לחשוב הוא לא זוהר. רגעי השיא נדירים. לצדם יש ירידות, ומשברים, קירות שקשה מאד לנפץ. גם בעת כתיבת שורות אלה אנחנו מנהלים מאבק. שמעון קופר ממשיך לעשות הכל כדי שלא נשדר את הסיפור הזה. כמו בפעם שעברה, גם הפעם הוא פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה. דבר אחד אין צו שיוכל למנוע: את הרגע בתחקיר הזה, שבו הבנתי שבחרתי במקצוע הנכון. שהכל היה שווה. כי מערכת אכיפת החוק צריכה לעשות את שלה, ואנחנו, העיתונאים צריכים, בלי קשר לכך, לעשות את שלנו. הערב ב-21:00 ב"עובדה" אסגור מעגל. סיפור התחקיר המלא על האלמן הכפול מקיבוץ איל ישודר.
"עובדה", הערב ב-21:00, ערוץ 2