רגע לפני שהעונה ה-19 של עובדה תעלה בערוץ 2, כתבי התכנית מסכמים את הרגעים הבלתי נשכחים שעברו עליהם בעונה שעברה.
אילנה דיין
"האמת היא שהרגע שלא עוזב אותי מעונת השידורים הזאת קרה לפני תחילת העונה. באנו לחדר העריכה, כשבן שני התחיל לעבוד על הסרט של יומני רון ארד. אלה היו השלבים הראשונים של העריכה. המסך היה שחור לגמרי. רק קולו של בן היה מוקלט, קורא את קטעי היומן של רון. טקסט קורע לב, שהוא כתב על דפים תלושים, בין שורות של ספר, בכתב צפוף וקטן. על המסך בחדר העריכה עוד לא היו הדפים עצמם. אבל הקול של בן השמיע את המילים: רון כותב על זכרון מתוק שלו, עם תמי, מבקש שיצלמו הרבה את יובל, ושישמרו עליה, ושיספרו לה על אבא. והלב נשבר, לשמוע את המילים האלה, ולחשוב עליו, ועל תמי, ועל יובל. בן השמיע לנו את היומן, בקולו, מן המילה הראשונה עד המילה האחרונה. כשזה נגמר לקח לי זמן עד שיכולתי להוציא מילה מהפה. אחר כך הייתה הרבה עבודה על הסרט, וקטעי היומן עלו בזה אחר זה על המסך, ותמי הסכימה ללוות בקולה את צילומי המכתבים שהיא כתבה לרון, בזמן שהוא כתב את היומן ההוא, שהגיע אליה שנים רבות אחרי שנכתב. ואחרי שאבדו עקבותיו של רון.
זה פרויקט שעבדנו עליו בחרדת קודש; ידענו שאנחנו נוגעים במשהו כל כך אישי ואינטימי, וכל כך חשוב. בחודשים שאחרי עבדנו על חשיפות ותחקירים וחומרי חקירה רגישים, וקלטות סמויות מן העין, וטייקונים ורבנים ומבצעי חיסול נועזים. אבל הרגע ההוא, בחדר העריכה של בן, כשקולו מהדהד את מילותיו של רון, הרגע ההוא נשאר איתי. ובטח עוד יישאר".
איתי אנגל
"אני זוכר איך הרגשתי בסוף העונה הקודמת. זה היה רגע אחרי הכתבה על המהפכה במצרים וההתרגשות של לראות היסטוריה שמתפוצצת לי מול העיניים. כבר אז היה ברור לנו שבעונה הנוכחית אנחנו חייבים להיכנס עוד, לעומק התהליך ההיסטורי הזה. אז זה מה שעשינו: היינו עם לובים שהפילו את קדאפי, סורים שברחו מהטבח של אסד, מצרים שהתפכחו משיכרון המהפכה ועם התוניסאים שהתחילו הכל. קשה לי להסביר כמה אני מאושר להיות שם כשזה קורה. במקומות האלה אני בדרך כלל עובד לבד ומצלם לבד, והשנה היה כיף מיוחד כשלעבודה בשטח הצטרפו אלי שניים מהתחקירנים המצוינים שלנו, אפרת לכטר ואמיר תיבון. אבל יותר מכל הדברים שעשיתי והמהפכנים שאיתם הייתי, בסיום העונה הזו אני חושב על איש אחד שקשור למקום היחיד שאליו בחרתי שלא להיכנס: סוריה. הרגיש לי מפחיד מדי. כמעט חסר סיכוי. אותן תחושות עברו על חבר למקצוע, הצלם הצרפתי רמי אושליק, שעבד איתי במצרים וזכה בפרס 'צילום השנה' על עבודתו בלוב. כמוני הוא התלבט. שלא כמוני, אצלו הכריע בסופו של דבר הרצון כן להיכנס. כי זו העבודה שלנו. יומיים לאחר מכן הוא נהרג בעיר חומס שבסוריה. הפגז שהרג אותו ואת הכתבת האמריקאית מרי קולבין היה מכוון. כי כאשר משטר מבצע טבח, הדבר הכי חשוב מבחינתו הוא שאף אחד לא ייצא מזה: בני אדם, תמונות ועדויות - הכל צריך להרוג. את סיפורו לא יכולתי שלא להזכיר בכתבה על הפליטים שנמלטו מהתופת בסוריה. לזכרו."
"יום יבוא ותשאלו את עצמכם איך לא עשיתם כלום מול הטבח"
רוני קובן
"שני רגעים שיישארו איתי עוד הרבה זמן אחרי שהעונה הזאת תיגמר, הם רגעים שלא שודרו מעולם בתוכנית. הראשון התרחש יום לפני שידור הסרט על הרצח במשפחת מעוז. ישבנו בחדרה של אילנה, אייל העורך, יערה התחקירנית ואני. אילנה בדיוק סיימה שיחה לא קלה עם תמר. כמעט כל השאלות הקשות שמלוות אותנו במקצוע הגיעו ברגע הזה לשיא, בעיקר המתח שבין המחוייבות שלך לגיבור שלך, זה שעשית איתו דרך, לבין הסיפור שבסופו של דבר אנחנו מבקשים לספר לכם כל שבוע. הרגע השני היה כמה חודשים לפני, בבית העלמין של מצפה חורשים, בזמן הלוויתה של סיגל ארד שאת המאבק שלה ושל ביתה ניצן במחלת הסרטן ליווינו כמעט חצי שנה. ועכשיו סיגל איננה וניצן ילדתה עולה להספיד אותה כשהיא קירחת לגמרי, ואתה שלמדת לאהוב את השתיים וקיווית כל כך שלסיפור הזה יהיה סוף טוב, לא יודע את נפשך. שני הרגעים האלה לימדו אותי שעיתונאי טוב חייב להיות, לפני הכל, בן אדם".
בלעדי לעובדה: בני משפחת מעוז מדברים לראשונה
עמרי אסנהיים
"יש כתבות, שבזמן העבודה עליהן, אין לך מושג על איזה לוע של הר געש אתה יושב. כזאת הייתה כתבת התחקיר שהכנו אפרת לכטר ואני על הלוביסטים. החומרים שקלטה המצלמה הנסתרת הדהימו אותנו, אבל לא שיערתי איזו סערה תפרוץ עם שידורם. כשהגעתי לצלם בכנסת, הבנתי סופית את גודל הסיפור עליו אנחנו יושבים. ועדיין, בכל פעם מחדש, אני מופתע לטובה מכמות התגובות ומהטלטלה שהכתבה הזאת ייצרה, וממשיכה לייצר".
פרשת הלוביסטים בכנסת
צח שפיצן
"לפני חצי שנה הצטרפתי לצוות התוכנית אחרי שנים רבות של עבודה עיתונאית בתחום התחקירים. אחד מהסיפורים המעניינים שעליהם עבדתי העונה נגע לאורח חייו של הרב יאשיהו פינטו. הרב פינטו הוא תופעה ייחודית בעולם הרבנות, רב שמושך אליו פוליטיקאים, אנשי עסקים, וסלבריטאים חילוניים לצד מאמינים אדוקים. המסמכים שהגיעו לידינו חשפו פן קצת אחר באישיותו של הרב שמטיף לאורח חיים צנוע. הם סיפרו בין השאר על נכסי נדל"ן בארץ ובחו"ל שנרכשו עבור הרב, על טיסות במחלקה ראשונה ונופש באחוזה יוקרתית סמוך לניו יורק. הרב פינטו הסכים להתראיין לאילנה דיין ולהגיב לממצאים וטען כי הם חלק ממסע סחיטה המתנהל כנגדו מזה מספר שנים. התוצאה הייתה שילוב בין תחקיר לראיון עיתונאי נדיר".
הרב פינטו: "כך ניסו לסחוט אותי"
רוני זינגר
"להרים תחקיר טוב זו אולי אחת המשימות הקשות בעולם העיתונות, ובפרט בטלוויזיה. וכשמדובר בתחקיר עיתונאי שבמרכזו עומד טייקון ישראלי בעל עסקים חובקי עולם - זה קשה עוד יותר. כמעט חמישה חודשים עבדנו על התחקיר שבמרכזו התנהלות אימפריית היהלומים של לב לבייב. חמישה חודשים של עבודת נמלים, במהלכן אספתי ביחד עם צח שפיצן, אמיר תיבון ואירית לכטר, פרט לפרט, והתגלגלנו מעובד אחד לעובד אחר בחברת היהלומים. העובדים חשפו בפנינו את ההתנהלות המפוקפקת של המקום בו הם עבדו ועובדים עדיין. כאבי הבטן - (שמגיעים כמעט תמיד) לצד עבודת התחקיר, גברו כאשר התרבו האיומים והלחצים מצד עורכי דינו ואנשיו של לבייב. אבל ידענו, שכאשר הכתבה הזו תשודר, גם לעורכי הדין לא יהיה מה לומר: בהקלטות שהצלחנו להשיג, נשמעים בכירי חברת היהלומים של לבייב, כשהם שותפים להשתקה של הברחת יהלומים. זה לא היה פשוט, אבל עדיין אפשרי, ואני גאה שהצלחנו להביא בפניכם, ולו במעט, מהנעשה מאחורי הקלעים בחברה של אחד האנשים החזקים בישראל".
תחקיר הונאת היהלומים: ההקלטות של בכירים בקבוצת לבייב נחשפות
>> המשיכו לעקוב אחרינו בעמוד הרשמי של עובדה בפייסבוק
העונה החדשה של "עובדה", בקרוב בקשת