זה קרה בדיוק לפני שנה. בבוקר ה-29 באפריל, 2011, כינס נשיא ארה"ב ברק אובמה ישיבה  מיוחדת בחדר הישיבות הדיפלומטי של הבית-הלבן. בחדר נכחו היועץ לביטחון לאומי, ראש סגל הבית-הלבן ובכירים נוספים בממשל. אובמה היה קצר וענייני: הוא נתן פקודה לחסל את אוסמה בן-לאדן, מנהיג ארגון אלקאעדה והטרוריסט המבוקש ביותר בעולם.

להוראה הזו, ככל-הנראה הדרמטית ביותר בכהונתו של אובמה בבית-הלבן, קדמו חודשים רבים של עבודת מודיעין מאומצת, דיונים ממושכים אל תוך הלילה ומעבר על  אין-ספור תרחישי אימה אפשריים. 48 שעות לאחר אותו דיון גורלי, פרצו לוחמי ה"נייבי סילס", יחידת העילית של הצי האמריקאי, לבית המסתור של בן-לאדן בצפון פקיסטן. הלוחמים חיסלו מטווח קצר את מנהיג אלקאעדה, העמיסו את גופתו על המסוק שלהם, ובכך סגרו את חשבון הדמים של אמריקה.

במלאות שנה לחיסולו של בן-לאדן, ועל-רקע הבחירות הקרבות לנשיאות ארה"ב, בבית-הלבן החליטו לפתוח את הדלתות, ולספק לעיתונאים בולטים בארה"ב ובעולם הצצה נדירה אל תהליך קבלת ההחלטות שקדם למבצע ההיסטורי. בין צוותי התקשורת שקיבלו גישה יוצאת-דופן אל 'מרכז העצבים' של הממשל האמריקאי היה גם צוות "עובדה": אילנה דיין וגלעד טוקטלי, ששמעו מבכירים בבית-הלבן על חבלי הלידה של המבצע: החששות, הלבטים, הסיכונים, וגם הרגעים בהם היה נראה שהכל השתבש.
 
הפגישות הסודיות: "אין ודאות של מאה אחוז שהוא שם"

בן רודס, המשנה ליועץ לביטחון לאומי של אובמה ומי שהיה כותב הנאומים הראשי שלו, סיפר בראיון עם אילנה דיין על הישיבות הארוכות בבית הלבן. "כל דיון היה מתחיל בעדכון מודיעין מהשטח, בשאלה 'מה המידע החדש שיש לנו?'. כולנו קיווינו שאנשי המודיעין יבואו ויגידו: יש לנו תמונה! אוסאמה בן-לאדן נמצא שם, בוודאות של מאה אחוז. ומה שקרה בפועל היה מאוד שונה... בסוכנות אחת האמינו שמדובר בהסתברות של 40 אחוזים שהוא שם, ב-CIA חשבו שמדובר על סיכוי של 70 אחוזים. לכולם היו הערכות שונות".

טוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא ג'ו ביידן, סיפר ל"עובדה" כי הדיונים הללו נערכו בחשאיות גמורה. "זה היה אולי המבצע הצבאי החשוב ביותר של ארה"ב בשנים האחרונות. הסיכון שהמבצע ייפגע, ע"י כך שהמידע יגיע לאנשים שלא אמורים לדעת, היה גבוה מדי". בן רודס סיפר באותו עניין: "אף-אחת מהפגישות לא נרשמו בלוח-הזמנים של חדר-המצב בו הן נערכו, וכל מכשירי ההקלטה כובו. הפגישות נערכו תחת חשאיות גמורה ושמירה קפדנית על ביטחון שדה".

גם לאחר חודשים ארוכים של עבודת מודיעין דקדקנית, תמונת המודיעין עדיין לא הייתה שלמה. הסוכנים בשטח אמנם זיהו "איש גבוה" ששוטט בשטח האחוזה והתגורר בקומה השלישית שלה, אבל אי-אפשר היה לקבוע בוודאות שמדובר בבן-לאדן. " לא הייתה לנו תמונה של אוסמה בן-לאדן בתוך הבית. לא היה לנו מישהו שנכנס לתוך האחוזה וראה אותו בפנים", סיפר רודס.

ב-28 באפריל כינס אובמה דיון מכריע בנושא המבצע. בחדר ישבו סגן הנשיא ג'ו ביידן, שר ההגנה (דאז) רוברט גייטס, ראש ה-CIA ליאון פאנטה (כיום שר ההגנה) ובכירים נוספים בממשל, בזרועות הביון ובצבא האמריקאי. על הפרק עמדה הצעה לשלוח כוח עילית אמריקאי למבצע בעומק פקיסטן, מדינה שיש לה יחסים דיפלומטיים מלאים עם ארה"ב ומחסנים מלאים בנשק גרעיני. היעד היה בית אחוזה מבודד שאולי מאכסן את אוסאמה בן-לאדן, ואולי לא. הדעות בקרב הבכירים בחדר הסגור היו חלוקות. חשוב לציין כי הצוות הפקיסטני לא ידע כי מדובר בצוות ישראלי.

בבוקר למחרת, ה-29 באפריל, 2011, קיבל נשיא ארצות הברית החלטה: "הוא רק קרא לכולם" נזכר רודס, "ואמר – הולכים על זה".  

החלק הראשון של סיפור החיסול ההיסטורי, ממסדרונות הבית-הלבן וגם מהעיירה הפקיסטנית שבה הסתתר בן-לאדן. הכתבה המלאה. החלק השני ישודר ביום שני בשבוע הבא