הצילומים הראשונים מבוקר 7 באוקטובר היו של רועי עידן. רועי, צלם עיתונות שעבד עבור מערכת ynet, תיעד שלושה מצנחי רחיפה בשדות - בין הבתים האפורים של שג'אעיה לגדר המערכת. רועי עשה את מה שצלם עיתונות עושה: ייצב את המצלמה וכיוון אותה לעבר ההתרחשות. אז לא היה לו מושג שהוא מצלם את הרוצחים של אשתו ושלו. שהדבר שהיה צריך לעשות הוא לקחת את סמדר שלו ואת שלושת הילדים - ולברוח מכפר עזה.
הסיפור של משפחת מור-עידן התחיל בדקה הראשונה של טבח 7 באוקטובר, אבל הייחוד שלו היה בעובדה שהוא נמשך גם עכשיו. כל פרק של הסיפור הזה עוצר נשימה: החל במתקפה ב-6:29 בבוקר, דרך התושייה של הילדה בת ה-3 שהלכה אל בית השכנים בין שבילי הקיבוץ שממנו נחטפה - ועד הגבורה של שני האחים שלה, שהתחבאו 15 שעות בארון בממ"ד, בלי אבא ואימא, עד שהגיע חילוץ.
ובנוסף לכל אלה, יש גם הפרק שתיעדה מצלמת "עובדה" בשבועות האחרונים, מקרוב - בתוך הבית: הדודים לירון וזולי, המשפחה החדשה שפתחו את דלת ביתם בפני אביגיל ואחיה. לאורך כל הדרך אנחנו עומדים מולם, משתאים ונפעמים מול ההחלטה לאמץ לתוך משפחתם את שלושת הילדים של האחות והגיס שנרצחו.
כשנכנסים לבית החדש של לירון וזולי, במושב בשרון - רחוק מכפר עזה, רואים לפני הכול את השולחן העגול שסביבו מתכנסת המשפחה ומתנהל הבית. המראה הזה של השולחן, המחשבה על הסיפור של כל ילד שיושב סביב השולחן עם שמונת הכיסאות - ליוו אותנו לאורך כל הצילומים וימשיכו ללוות אותנו. כמוהם גם המחשבה: איך בעצם מתחילים מחדש, אחרי כל מה שקרה? את התשובה מצאנו ברגעים הקטנים שתיעדנו: רגעים של אביגיל רוקדת בסלון, יחד עם האחים זוהר, ענבר ודניאלה, ומיכאל ועמליה. רגעים של עצב אבל גם של אושר גדול. רגעים של פרק חדש שנכתב, גם מול המצלמה שלנו.
הרגע הקטן שהכה בי
בסוף אחד מימי הצילום, אביגיל לקחה את גילית קוזבה ואותי לראות את החדר שלה - החדר של הבנות במשפחה החדשה: היא צעירה מאחותה עמליה בת השש ומבת דודתה דניאלה בת ה-10. וכמו הילדה הכי קטנה, היא רוצה להיות כמו הגדולים. היא מתעקשת שיהיה לה טלפון ומדמיינת ששולחת הודעות בוואטסאפ. היא הראתה לי איפה היא מחביאה את הטלפון שלה, ורגע אחרי זה ראיתי אותה עומדת ליד הצלם שלנו שצילם בדיוק את הדודים שעכשיו מגדלים אותה – לירון וזולי.
אביגיל עמדה לידינו והרימה את הטלפון לצלם. ואז ראיתי את זה: אי-אפשר היה שלא לחשוב שהיא עכשיו כמו שראתה את אבא שלה רועי, הצלם, עושה כל כך הרבה פעמים. אתה מסתכל על אביגיל רוקדת מול המסך, רצה בסלון, נלחמת על המקום שלה סביב השולחן ואז זה מכה בך. הרגליים הקטנות האלה רק לפני חודשיים הילכו בשבי בעזה. זה באמת בלתי נתפס.
סרטו של בן שני "אביגיל" ישודר הערב ב"עובדה" - מיד אחרי החדשות