אל חדר חנוק במתחם כת לב טהור בגואטמלה נכנס נער צעיר בן 13. הוא מתיישב מהוסס, מבוהל, קולו כמעט ולא נשמע, נדמה היה לי שמבט חם יכול לחזק אותו אבל ברגע שהמבטים שלנו מצטלבים, הוא ממהר להסיט את ראשו. זאת הייתה הפגישה הראשונה שלי עם ישראל עמיר לפני כשבע שנים בשיחה שנוהלה תחת עינו הפקוחה של ראש הכת.
בחודש אוקטובר האחרון, שבע שנים ארוכות אחרי, ישבנו שוב, ישראל אני והמצלמה בתצפית בגואטמלה והוא כל כך אחר: הפעם יושב לידי בחור חזק ונחוש, שכמו מבקש להביט חזק בעיניים של ראשי הכת שפעם שלטו על גורלו. והוא רוצה להגיד בקול חד וברור: אני לא מוותר על האחים שלי, ובטח לא משאיר את הבן שלי בידיים שלכם. כמעט עשור שאני מלווה מקרוב את סיפור כת לב טהור. שמעתי מהאנשים שהצליחו להימלט מהכת סיפורי זוועות, וכל פעם מחדש אני מתקשה להאמין מה ראשי הכת מוכנים לעשות לילדים שלהם עצמם לכאורה בשם שמיים.
הייתי שם, בגואטמלה, עם ישראל עמיר והדודים שלו ברגע שחולץ, לפני כשנתיים. היינו שם יחד גם בלילה ארור בו חסידי הכת תקפו באלימות את הצלם, ירון ויינשטין ואת דודו של ישראל, אבי עמיר, רק בגלל שרצינו לצלם במתחם. כשישבנו שם ברכב שמוקף בחסידי לב טהור שמכים ומטלטלים אותו, היו רגעים שבהם חשבנו שהם יפתחו את הדלת ויכלו בנו את זעמם. והייתי איתו, עם ישראל, גם ברגע מיוחד בחופי תל אביב, בעת שנכנס לראשונה בחייו לגלים החמים בים שעליו חלם כל חייו.
קצת יותר משנתיים עברו מאז שישראל נמלט מהכת, והוא לא נח לרגע: הוא רכש חברים טובים, הוציא רישיון נהיגה, למד לבשל, לנסוע בקורקינט ובעיקר החליף את חוברת התרגילים לכיתה ד', במחשב נייד שעליו חומר לימוד של סטודנט בחוג למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. אבל אי אפשר לטעות, משהו בו לא שלם, אולי לא יכול להיות שלם, כי האחים הקטנים שלו ובנו בן השנתיים נשארו מאחור.
עוד לפני שנתיים כששאלתי את ישראל על בנו התינוק, הוא הצהיר שהוא ייחלץ אותו מהגורל שמחכה לו בכת אבל העמיד שעון חול ואמר שיש לתינוק רק עוד קצת זמן כי עד גיל שלוש הילדים מוגנים מהחוקים הנוקשים והעונשים בכת. עכשיו, הבין של ישראל כבר בן למעלה משנתיים, והזמן כמעט ונגמר.
אני יכולה לספר על עשרות שיחות טלפון בהן הוא מספר לי, על הניסיונות שלו לגייס תמיכה ועזרה במסדרונות השלטון בישראל. "הייתי עם השר הזה והוא לא מסכים לעזור, הייתי בזום עם מנכ"ל משרד כזה או אחר והם לא יודעים מה לעשות, שלחתי עוד מכתב, הלכתי לעוד דיון בבית המשפט". אף אחד במדינה לא רצה לעזור לו ואפשר היה לראות איך משהו בו לאט לאט נשבר. למרות זאת לא הופתעתי כשישראל והדודה שלו אורית סיפרו לי שיש צוות של אנשים מדהימים שהסכימו לקחת עליהם את המשימה ולעזור להביא את הילדים חזרה הביתה. ידעתי שהוא לא יוותר וידעתי שעם קסם ושליחות כמו שלו, האנשים המתאימים יגיעו.
האנשים האלה, הם אשל ארמוני, שהיה ראש אגף "צומת", האגף להפעלת סוכנים במוסד ודני לימור, גם הוא איש מבצעים של המוסד לשעבר. חברים בצוות הזה גם עו"ד צביקה בר נתן ודוד צור, ואיתם גם אנדריאה מוראלס ועו"ד מאיה נוסבאום. כולם אנשים עסוקים מאוד, שעוזבים הכול בשביל לחלץ ילדים מתוך הכת, ולצאת למרדפים בלילות ארוכים בגואטמלה.
בקיץ האחרון, כשישראל, אני והמצלמה יושבים בתצפית בגואטמלה סיטי, אני מבינה שיש רגעים בעבודה העיתונאית שלנו בהם אנחנו זוכים לקבל שיעור לחיים מבחור צעיר שאותו אני מתעדת. שיעור בנחישות ובטוב ובעיקר באמונה. זה קורה כשכולנו יחד, ישראל, הדודים שלו, והצוות המיוחד שגייס יוצאים למסע לחלץ את הילדים מהכת, ואני מבינה שזכיתי להיות איתם שם ולתעד ויודעת שלמרות שכל הרשויות במדינה סירבו לעזור ואפילו בגסות סילקו אותו, אני איתו שם כשהוא נלחם להגשים את החלום שלו. הסרט המלא ישודר הערב בתוכנית "עובדה", מיד אחרי המהדורה המרכזית.