את התסריט הזה אפילו גדולי התסריטאים בעולם היו מתקשים לכתוב. אבא שאיבד את הדבר שהכי יקר לו בעולם, את בתו, אבל זכה בחיים חדשים. אימא שכבר כמעט ויתרה על הכל אבל ברגע האחרון בחרה בחיים ובעל אחד שאיבד את האהבה הכי גדולה של חייו.
בהתחלה, זה נשמע כמו עוד סיפור טיפוסי, ליאור ואורית הכירו לפני יותר משני עשורים, הם התאהבו, התחתנו והביאו שני ילדים לעולם. אבל אז מגיע רגע אחד שמשנה את החיים - במהלך טיול בגיאורגיה, אורית נפצעת קשה לאחר שנפלה מסוס. היא איבדה הכרה והוטסה לארץ, לבית החולים "שיבא", כשהיא מורדמת ומונשמת. עוד באותו הלילה - נקבע מותה של אורית ומשפחתה התבקשה להחליט האם יהיו מוכנים לתרום את איבריה. בתוך כל הכאב - ליאור מחליט לתרום את האיברים של אישתו.
בשלב הזה, לסיפור מתווסף פרט מדהים נוסף - משה שמעוני, אביה של אורית, ממתין כבר שנים ארוכות להשתלת כליה ודווקא מותה של בתו עשוי להציל את חיו. דווקא ברגע בו הוא מאבד את היקר לו מכל, שמעוני עומד בפני ההחלטה הגורלית, אך עוד לפני שמגיע הטלפון שמבשר על ההתאמה בינו לבין בתו, משה מסרב לקבל את הכליה של בתו. יעל שני, כתבת עובדה, ליוותה את המשפחה מהלילה שהתחיל את המסע ולאורך כל השנה וחצי שהגיעו בעקבותיו.
לתוך הדרמה המשפחתית הזו, מצטרפת אישה אחת, יעל ביגל שמה. יעל רק בת 50, אבל הלב שלה כבר כמעט קרס לגמרי. לפי אבחנת הרופאים, ליבה של יעל עומד על 3% תפוקה בלבד והם העריכו שנותרו לה ימים ספורים לחיות. לאחר ההחלטה של ליאור לתרום את איבריה של אורית, ביגל קיבלה שיחת טלפון ששינתה הכל: "פתאום הפרופסור מתקשר להגיד לי 'יעל, מצאנו לך לב. תתארגני ותבואי", היא סיפרה בהתרגשות.
סרטם של שי גל ויעל שני מלווה את המשפחה לאורך כל הדרמה, ברגעים הקשים ועוצרי הנשימה. בין ה"קדיש" לבין חדרי הניתוח, ברגעים שלרגע נדמה שחיים חדשים מתחילים על חשבון חיים שאבדו וכשהעצב מפנה מקום לחסד גדול.