זו הייתה הונאה חסרת-תקדים, תרגיל חקירה שטרם נראתה כמותו, בהפקת משטרת ישראל: צעירים יהודים, חשודים בפעולות תג מחיר, נכלאו בבית המעצר בעכו, באגף מדומה שהורכב כולו משוטרים-מדובבים – מתוך מטרה לחלץ מהם הודאה, לעיתים תוך הפעלת לחצים כבדים, על חלקם בפעולות. חיים לוינסון הביא בעיתון הארץ את הסיפור, ועמרי אסנהיים חושף עכשיו בפעם הראשונה את הקולות האמיתיים מפנים.

אחד מאותם החשודים היה צ', נער גבעות מיצהר, אז בן 17 בלבד, שנעצר בדצמבר 2015 בחשד לביצוע עבירות הצתה וניקוב צמיגים. לאחר חקירה בשב"כ נשלח צ' לבית המעצר בעכו, שם בנו עבורו השוטרים-מדובבים מציאות מדומה לחלוטין. סנגורו של הקטין הוא עו"ד איתמר בן-גביר.

על אף שהיה קטין, הוכנס צ' לתא עם בגירים – "דוד", "מאיר" ו"עמוס", שדימו אסירים בעלי עבר פלילי כבד, שהורשעו ברצח, סחר בסמים ואלימות. השלושה, יחד עם "אסיר החוליה" (אסיר המקשר בין האסירים בתאים לבין צוות הכלא, ומספק ליושבי התאים אוכל וציוד) "עמרי", ביצעו שורה של תרגילים חסרי-תקדים בניסיון לחלץ מ-צ' הודאה.

ההקלטות המקוריות מתוך הכלא המדומה בעכו, שנחשפות לראשונה, מעלות שאלות קשות על מה מותר ואסור בחקירות מסוג זה, ועד כמה גמיש הגבול בניסיון הנואש של רשויות החקירה לפענח פעולות של טרור יהודי.

מתוך ההקלטות:

מיד כשנכנס לתא, ביקש צ' לעבור לתא עם קטינים.

צ': "תגיד, יש פה תא עם קטינים?"

"אסיר": "לא יודע"

צ': "אין פה חבר'ה שנראים כמוני?"

"אסיר": "תגיד, מה יהיה? אתה לא רואה שישנים פה?

צ': "טוב, מצטער".

צ' (פונה לסוהר): אפשר לעבור לתא של קטינים?

סוהר: "אין תא של קטינים".

*

במקרה אחר, צ' מבקש להניח תפילין לאחר ששב מדיון בבית המשפט, אלא שהאסירים בתא מורים לו להיכנס לשירותים ולהישאר שם.

"אסיר": "קום רגע, בחור, כנס רגע לשירותים".

צ': "אני באמצע להתפלל"

"אסיר": "מה מתפלל?"

צ': "מתפלל לאלוקים... רוצה להניח תפילין שנייה".

"אסיר": "לא שאלתי אותך, אני אומר לך – כנס".

צ': "מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה?"

"אסיר": "כנס רגע, אני רוצה לדבר. מה, אתה לא מבין עברית?"

צ': "בסדר, אבל אני רוצה להתפלל".

"אסיר": "כנס רגע. אל תענה לי בכלל, הבנת?"

*

על אף ש-צ' חשוד בעבירות טרור יהודי, ובאופן טבעי אמור להיות מופרד מאסירים ערבים, מחוץ לתאו פורצת במפתיע קטטה בין "אסירים יהודים" ל"אסירים ערבים", במהלכה אף הצדדים שופכים שתן אחד על השני. השתן זולג לתא, ו-צ' נדרש לנקותו. במהלך ה"קטטה" נשמעות קללות קשות: "ימותו היהודים", "אתה וכל היהודים שלך, יא בן זונה", "בן זונה ואתה קורא לי אבא", "זונה מי שילדה אותך", "יא שרמוט, יא מניאק", "מהיום והלאה, חרא נזרוק עליהם".

*

ה"אסיר" הידידותי ביותר ל-צ' הוא "מאיר", שמספק לו אוזן קשבת. זה הרקע לתרגיל המרכזי – תרגיל הסמים. בלילה השני לשהייתו בתא, מטמין מאיר, מול עיניו של צ' ויתר יושבי התא, שקית לבנה שנחזית לסם מתחת למזרון של צ'. למחרת בשעות הערב, צ' נכנס להתקלח, וכשיוצא מהמקלחת מתבצע "חיפוש פתע" בתא. "אסיר" אחר, דוד, שמגלם רוצח מסוכן, משתכנע ש-צ' "הלשין" לרשויות הכלא.

דוד דורש מ-צ' שיספק לו מידע על עבירות שביצע בעבר, כדי להרגיש בטוח; צ' "מחזיק" סוד עליו, וכעת הוא יחזיק "סוד" על צ'.

דוד מפעיל על צ' לחצים כבדים.

"דוד" (ל-צ'): "אל תיגע פה בכלום. שב פה, שב. יש לך עיניים של מניאק"...

צ': "אני יכול להגיד לך..."

"דוד": "שתוק, שתוק! תן לי שנייה לחשוב. שתוק!... אח... תעיר אותי אלוהים... איך הכניסו אותו (את צ') ונהיה כל הבלאגן? כל הגוף מגרד לי... לא בא לי טוב מההתחלה, ראיתי ילדה עם קוקיות ישר אמרתי לא טוב..."

דוד מוצא לחקירה, וחוזר לתא. הוא מכניס את צ' לתא השירותים ודורש ממנו לקבל הודאה בעבירה שביצע בעבר.

"דוד": "אתה מכיר אותי?

צ': "לא".

"דוד": "גם אני לא מכיר אותך. לא רוצה לעשות טעיות וזה, החיים שלי גם ככה כבר אין חיים... לא ראיתי את הילדה חצי שנה, אתה מבין.. מה עובר לי בגוף רק אלוהים יודע, לא אכפת לי ממך, לא מכיר אותך, לא רוצה גם להכיר אותך... אני לא רגוע, אתה יודע למה, נכון?"

צ': "אתה פוחד שיתפרו אותך".

"דוד": כן... איך אני יכול להיות רגוע שלא באת עלי ואתה לא משחק עלי עכשיו? תקשיב, אני אקח ממך משהו, לא יודע מה, כבר אני אחשוב, תן לי, אני אנסה לחשוב... לא עובר לי אוויר בגוף... אתה כמו ילדה עם קוקיות מדבר עד עכשיו... עוד לא אנסתי ילדה".

הכתבה המלאה – הערב ב"עובדה"