במשך שלושה חודשים מערכת "עובדה" ליוותה את קמפיין הבחירות של בני גנץ, שחשב שיצליח במקום בו התרסקו חמישה לפניו. בני גנץ צנח לפוליטיקה כמושיע, ומלמטה הסתכל עליו מחנה שרק חיפש תקווה להיאחז בה. הם ידעו שיש לו רק 70 ימים שיש לו לעשות אולי מהפך היסטורי.
כך מספר גנץ על ההחלטה לצאת לדרך: "אין רגע, זה מתפתח. הזמן נגמר וצריך להתחיל לעשות. אתה רושם מפלגה – זה צעד שאין ממנו חזור. זה סוג של קפיצה מהמטוס. נאום ראשון זה קפיצה מהמטוס, ואחריו אתה לגמרי צונח. צריך להגיע לנקודת הנחיתה הטובה ביותר ואנחנו פוגשים אותה בעוד שלוש שעות".
מטרת הקמפיין שבנו לו היא לבנות אלטרנטיבה לנתניהו, לקרוץ לקהל של בוחרים מימין ולעורר ציפייה. במשך חודש שלם גנץ שתק, ובסוף ינואר הכריזו על כנס ההשקה הגדול בו בני גנץ מדבר לראשונה. 24 שעות לפני הנאום פורץ המשבר הראשון, גנץ חוטף מכה בהפתעה. הוא מבין שחלק מהנאום דלף לתקשורת. אחרי שהתגברו על הלם ההדלפה, צריכים לשבת ולכתוב את הנאום מההתחלה.
רכוב על גל ההצלחה בסקרים, לגנץ יש רק 70 ימים כדי להגדיל את הפער שלו ממתחריו ולהיצמד לנתניהו שעדיין מוביל. אבל ככל שהזמן עובר, גנץ מתחיל לדמם מנדטים, נתניהו חובט בו והרשימה שהוא הציג יחד עם בוגי יעלון לא מורכבת מהשמות שעושים מפלגת שלטון.
בנאום הבא של גנץ, הגיע הספין. הוא אמר דברים קשים על ראש הממשלה נתניהו, שהגיב לו בהתאם. "אני לא מגלגל את האחריות לאף כותב נאומים", הוא מספר, "כל מה שיוצא מהפה שלי זה אחריות שלי. אני חושב שהייתי צריך להגיד, וביושר, להתחיל בפסקה שהיא אותנטית אצלי - שאני מעריך את נתניהו, שהוא ציוני, שהוא שירת את המדינה, שהוא היה לוחם בסיירת מטכ"ל, שאחיו נפל. הייתי צריך לשים פסקה פותחת ומאזנת ואני חושב שקרה לו משהו מאז, נתניהו בנה את עצמו לאורך השנים כפרזנטור של הרעיון שלו במקומות הכי הפקתיים של העניין. הוא בוודאי איש שונה ממה שאנחנו רואים כלפי חוץ. ראיתי אותו ברגעים טיפה יותר שקטים ויותר רגועים, והוא בן אדם טוב".